התפתחות חוש הריח
שלח לחברידוע שעוברים מסוגלים לחוש בגירויים של ריח. הוכח שכאשר האם נחשפת לגירוי ריחני כלשהו העובר קולט את הריח ומעדיף אותו על פני ריחות אחרים. לכן, ישנה השפעה מסוימת לתזונת האם בהריון ולשהייה שלה במקומות ריחניים. העובר קולט את הטעמים והריחות של מאכלי האם, וכן, את הריחות בסביבתה ומטמיע אותם בדרך עלומה.
מאת: ד"ר שולמית רונן – תרפיית אור צליל וצבע
ערכה: אורנה מלכי לבנה.
2P סטודיו
חוש הריח מתפתח בזמן ההריון, ועם הלידה הוא כמעט מוכן לפעולה. יש רמזים לכך, שחומרים ריחניים במי השפיר יכולים לעורר תגובה עצבית בעובר.
אחד האזורים העשירים של התקשורת הלא מילולית היא הפנים, שדרכה ניבחן חוש הריח בדומה לשאר החושים אצל תינוקות.
ידוע שעוברים מסוגלים לחוש בגירויים של ריח. הוכח שכאשר האם נחשפת לגירוי ריחני כלשהו העובר קולט את הריח ומעדיף אותו על פני ריחות אחרים. לכן, ישנה השפעה מסוימת לתזונת האם בהריון ולשהייה שלה במקומות ריחניים. העובר קולט את הטעמים והריחות של מאכלי האם, וכן, את הריחות בסביבתה ומטמיע אותם בדרך עלומה. זיהוי הריח מתרחש בגיל עוברי בעיקר דרך פעילות גזע המוח. מדובר בפעילות בסיסית וראשונית. כשתינוק נולד וגדל מתפתחים בהדרגה המרכזים היותר עליונים של המוח, המשמשים בעיקר כדי להבחין בין ריחות שונים. כושר זיהוי של התינוק ראשוני, אולם כושר ההבחנה בין הריחות השונים ברמות שונות של עוצמה, המלמד על כושר קוגניטיבי גבוה קיים אצל קבוצות הילדים בגילאי שנה עד שש. בגילים הללו נוצר קשר ברור בין ריח ובין אסוציאציות רגשיות, הקשורות ביחס ישיר להתפתחות הדיבור אצל הילד. ככל שהילד מסוגל להגדיר לעצמו ולסובבים אותו את פשר הריח ולמה הוא מתקשר, כך גם האסוציאציה נעשית יותר מקובעת וחזקה.
לפני שנים הוכח באמצעות מחקר שטעם מתוק, חמוץ או מר, מפעיל סט שלם ומערכת קבועה ואחידה של דפוסי התנהגות של שרירי הפנים אצל תינוקות וילדים. בהמשך לתצפית הזו הוכח דבר דומה גם לגבי ריחות, במיוחד לגבי ריחות שיש להם משמעות בנושא של טריות דברי מזון בסיסים. מאכלים רקובים מעוררים בנו הבעות של סלידה, גועל ודחייה, ואילו ריחות נעימים כמו ריח של חלב, בננה או ונילה מעוררים בנו מעין הרפיה של הפנים. חיוך קל, ליקוק השפתיים ועלייה קלה בקצב הנשימה. הסימנים האלה מאפשרים להבחין בין ריחות נעימים לבין ריחות נעימים פחות כבר מרגע הלידה. תינוק קולט לראשונה את ריח הבושם של אימא, את ריח הסבון הראשון, את התבשילים הקבועים בתפריט הביתי. וכך הוא מכין לעצמו תשתית ראשונית של העדפות ריח. מתברר שתינוקות מזהים אפילו ריח של מי שפיר ונרגעים בזכותו. ריח מי השפיר נחשב לריח חריף, שלא מקובל בספקטרום הריחות הנעימים, ובכל זאת תינוקות מעדיפים את הריח הזה ומרגישים נוח בסביבתו. לאחר שהם יוצאים לאוויר העולם, הם שואבים רוגע מריחה של האם. הם מזהים במיוחד את ריח החזה שלה ובית השחי. ההסבר לכך הוא, כנראה, הקרבה של שני האזורים הללו למקור המזון. המלצה להקפיד על סביבה מבוקרת מבחינה ריחנית. ולאפשר לתינוקות ולילדים לחיות בחדר מואר אך גם ריחני, לרוקן את פחי החיתולים בתכיפות ולרענן את החדרים הסגורים.
לריח טוב, בדיוק כמו לאווירה טובה, יכולות להיות השלכות חיוביות ביותר על התפתחות הילד. השאלה הנשאלת: מהו התפקיד של ההורים בשליטה על דפוסי הריח של הילד? רצוי שהורים ידעו את החשיבות שכפי שהם מעשירים את העולם הויזואלי של הילד, קונים ספרים, לוקחים אותו לטייל, מפתחים את הראיה והשמיעה ואת חוש המישוש, כך גם חשוב להתייחס אל חוש הריח. חוש הריח הוא עוד ממד של העשרה, כמו מודעות למוזיקה בחייו של הילד, כך גם הריח הוא עוד גירוי. יש משהו מאוד חושני בריח, ותינוקות ערים אליו. הריח מפעיל אצלם את הדמיון ומעורר לתחייה עולם שלם של תחושות.
מחקרים הוכיחו כי ילדים יכולים לקשר בין חוויה רגשית לבין ריח מסוים. לפיכך, אם ילד עובר חוויה קשה בסביבה עם ריח מסוים סביר שהריח הזה במקום אחר בו עליו לבצע מטלה מסוימת יכשיל את הילד.
"ריחות יכולים להיות קשורים לחוסר הצלחה בלימודים, להעדר מוטיבציה, לרכישת מיומנויות ולתחומים נוספים. אם התחלות של הכישורים הללו היו קשורות בריחות מסוימים, שהחוויה הרגשית שלהם השאירה חותם שלילי על נפשו של הילד.
ומצד שני, ריחות יכולים לשמש כאמצעי בטיחותי וכחציצה בפני מקור סכנה. ריח קשור לחוויות רגשיות, התנהגות חברתית, התנהגות מינית, ובהחלט גם קובע העדפה של מזונות. יש הטוענים שילדים לא אוהבים ירקות, כיוון שלרוב הירקות אין ריח דומיננטי.
דרכים לפיתוח חוש ריח:
- כדאי להתייחס אל הריח באותה תשומת לב שמתייחסים לחושים האחרים.
כשיוצאים עם הילד לטיול, להפנות את תשומת ליבו לצבעים, לצורות וגם לריחות. ככל שחוש הריח מפותח יותר אצל הילד משיג אינפורמציה חושית רבה יותר, מערכת הגירויים שלו עשירה יותר וכך גם הנאתו מהמידע שהוא השיג.
- כשהורים עוזבים את הילד, אם מחמת לידה, נסיעה או מכל סיבה אחרת,
כדי להשאיר לו גם חפץ שיש בו שיירי ריחות, מלבד המטפלת או הסבתא. למשל, אפשר להשאיר לילד כרית של אימא עם ריחה המובהק שנספג בבד. אפשר להשאיר לילד בגד עם ריח גוף.
- מומלץ לפזר בשמים בחדרי הבית. להדליק נרות עם ריחות נעימים או אפילו מקלות קטורת. לחכות שזה יתפוגג מעט, ולשוחח עם הילדים: איזה ריח הם מזהים, האם הם אוהבים את הריח? מה הוא מזכיר? הפעילות מלמדת אותם לשים לב לריחות, וחשיבותה חיונית להכרת חוש זה.
- אפשר לקיים מבחני ריחות משעשעים. להניח חפצים בעלי ריח מוגדר מול אפו של הילד. לבקש ממנו לעצום את עיניו ולזהות את החפץ. זהו משחק שעשוי לחדד את הערנות של חוש הריח אצל הילד ולפתח אצלו מודעות לגוונים ולתת גוונים של ריחות.
- אחת הדרכים הנעימות לחשיפת הילדים לריחות היא באמצעות הוספת ריחות רעננים של וניל, תפוז, או קינמון למכשיר האדים או למבער. השימוש בריחות נעימים, מאפשר שינוי האסוציאציה של אי נעימות הטיפול בעת מחלה.
