פחדים אצל ילדים
שלח לחברהדבר שהילד הכי זקוק לו ברגע של פחד הוא שמישהו גדול וחזק יהיה איתו ויתן לו יד. בלי לעודד, בלי לנסות להוציא אותו משם. לפעמים זה קשה ומנוגד לאינסטינקט הבסיסי שלנו.
מאת: רחלי סילברמן, הדרכת הורים וטיפול בילדים
ילדים מספרים על פחדים:
אני מפחד מהחושך.
אני מפחד מהלילה, מהקולות ששומעים מבחוץ, ממפלצת שמתחבאת מתחת למיטה.
אני מפחדת מגנבים, מפחדת שמישהו יכנס פתאום לבית ואני אראה אותו ואבהל.
אני מפחדת להשאר לבד, אני רוצה את אמא. רוצה ללכת איתה לכל מקום, גם כשהיא אומרת לי שהיא תחזור עוד רגע אני עדיין מפחדת.
אני מפחד מחלומות מפחידים שבאים בלילה.
אני מפחדת מדברים מפחידים שאני רואה בטלויזיה, מאנשים שיורד להם דם.
אני אוהב לראות סרטים מפחידים ואחר כך בלילה אני נזכר בהם וקשה לי להירדם.
אני מפחדת מג'וקים.
אני מפחד מעכברים.
אני מפחדת מכלבים גדולים שנובחים עלי ואולי ינשכו אותי.
אני מפחד...
האם יש הגיון בפחד?
ילדים פוחדים בשלבים שונים מהרבה מאד דברים. פעמים רבות אנחנו ההורים מנסים לשכנע ולהסביר בהגיון שבעצם אין ממה לפחד, שאין מפלצות, שאין שום דבר שמתחבא מתחת למיטה, שהסרטים לא אמיתיים, שזה קטשופ ולא דם.
אז מתברר שכשיש פחד ההגיון לא עובד. הוא לא רלוונטי, הוא לא מרגיע והוא משאיר את הילד בעצם בתחושה שהוא לא מובן, שלא מאמינים לו ומתוך כך הוא מרגיש לבד.
האמת היא שהדבר שהילד הכי זקוק לו ברגע של פחד הוא שמישהו גדול וחזק יהיה איתו ויתן לו יד. בלי לעודד, בלי לנסות להוציא אותו משם. לפעמים זה קשה ומנוגד לאינסטינקט הבסיסי שלנו.
תנסו להזכר ברגע של פחד משתק, ממש של אימה, שחוויתם כמבוגרים. לא פחד מחוויה אמיתית של סכנת חיים אלא משהו שאתם יודעים שהוא בטוח ובכל אופן הפחיד אתכם מאד. אולי עליה על רכבת הרים בלונה פארק עם הילדים שלכם. אולי עליה למטוס או כניסה למעלית סגורה, אולי פחד מלעמוד על במה לפני קהל, או פחד מלספר להורים שלכם משהו שאתם יודעים שהם לא יאהבו. כל אחד והפחדים שלו.
מה הכי עוזר לכם ברגע כזה? האם עוזר לשמוע סטטיסטיקה על אחוז התאונות הנמוך, או עוזר שיש שם מישהו חזק שאתם אוהבים וסומכים עליו שמחבק אתכם ונותן את ההרגשה שהכל בסדר בעצם נוכחותו?
אמא של ילד בן חמש מגיעה אלי ומספרת לי שהילד שלה מפחד מגנבים ולכן הוא לא מצליח להירדם בלילה. היא מראה לו איך היא נועלת את הדלת, היא מראה לו את הסורגים על החלונות, היא מסבירה לו שיש ניידת שמסתובבת ברחוב ואף גנב לא יתקרב לבית. זה לא עוזר. הוא מפחד. הוא לא מוכן שתעזוב את המיטה עד שהוא לא נרדם, אחרת הוא פורץ בבכי נוראי. גם במשך היום הוא מוטרד מאד מגנבים, צמוד אליה ורוצה ללכת אחריה לכל מקום.
כשאני מנסה להבין איתה איך זה גורם לה להרגיש אנחנו מגלות שהיא מרגישה דאגה, וחוסר אונים. היא מאד רוצה לעזור לו ולא יודעת איך. זה מכביד עליה מאד שהוא צמוד אליה כל כך וזקוק לה כדי להירדם אך בעיקר היא דואגת לו, לא מבינה מאיפה הפחד הגיע ולמה הוא קשור ורוצה להקל עליו.
הרגש הכי חזק שעולה הוא חוסר אונים.
מתברר שלפני כמה חודשים עברו לבית חדש. מתוך הקשבה עמוקה לילד עולה עד כמה הוא חש בעצם חסר אונים מול המעברים והשינויים בחייו. כמה תחושת הביטחון והבית שלו התערערו מתוך המעבר ובמיוחד ההרגשה שאין לו שליטה על המתרחש בחייו. פעמים רבות אפשר לראות שהרגש הדומיננטי אותו חווים ההורים מול קושי נותן רמז ואינדיקציה לחוויה של הילד.
כשההורים יכלו לראות את הסיבה העמוקה לקושי והסכימו לקבל את הפחד של הילד כביטוי לגיטימי לתחושת חוסר האונים סביב המעבר החל הצעד הראשון והחשוב ביותר של הריפוי. האמא יכלה להיות עם הילד בזמן שהוא פוחד, בלי לנסות לסלק את הפחד. פשוט לשבת לידו, להחזיק לו את היד, לומר לו שהיא מבינה אותו, שגם היא מפחדת לפעמים מכל מיני דברים, שזה נורא לא נעים לפחד והיא ואבא כאן בשביל לשמור עליו. היכולת להכיל את הפחד, לקבל את המצב בלי לנסות לשנות אותו, ממש חיונית כדי לתת לילד את ההרגשה שמבינים אותו והוא לא לבד.
יחד עם זה, היא מוצאת את הזמן והדרך כדי לדבר איתו על הקושי שקשור למעבר של הבית, נושא שעד כה לא דובר. בזמנו היה נראה שהילד הסתגל בקלות לבית החדש, התחבר עם ילדי השכנים, ולמרות שדיבר בגעגועים על הבית הקודם, היא לא ראתה את הקשר בין הפחדים למעבר. רק כאשר האמא פתחה את הנושא ונתנה לגיטימציה לילד להביע קושי, שיתף הילד בתחושות התסכול וחוסר האונים סביב הפרידה מהבית שבו נולד וגדל. גם כאן חשוב להדגיש כמה זה משמעותי עבור ילד שפשוט יקשיבו לו ויבינו אותו בלי לנסות לעודד, להראות לו את הנקודות החיוביות שבמעבר, או לומר לו שזה "לא נורא ויש דברים יותר קשים בחיים". כל אלו נוטשים את הילד שנמצא בקושי ומשאירים אותו שוב לבד.
שני ההורים מוצאים דרכים להחזיר לילד את תחושת השליטה על חייו. הם מתייעצים איתו ומקשיבים לדעתו, נותנים לו להיות שותף בקבלת החלטות שהוא יכול לקבל, לבחור מה הוא רוצה בקניות של אוכל, בגדים ואפילו רהיטים לבית. נותנים לו אחריות לוודא שהדלת נעולה בלילה. תוך זמן קצר הפחדים מתחילים להתמוסס, התלות וההיצמדות האינטנסיבים פוחתים וההורים מרגישים שהקושי מתקרב אל הפתרון.
איך מתגברים על הקושי?
יש לי כמה הנחות יסוד בהתמודדות עם פחדים, ובאופן כללי בהתמודדות עם קשיים שילדים מביאים לתוך החיים שלנו כהורים. הנחה אחת היא שקושי הוא דרך של ילד לאותת על צורך עמוק שלו שלא קיבל מענה, במקרה הזה, צורך בתחושת בטחון ובאופן ספציפי יותר, חזרה לתחושת שליטה ויכולת השפעה על מציאות חייו בהקשר לאנשים הקרובים אליו ביותר. הנחה נוספת היא שכדי לעזור לילד שנמצא בקושי נדרשת הכלה מוחלטת של הילד בתוך הקושי, קבלה שלו ושל המצב כמות שהוא לפני שניתן למצוא דרכים חדשות להיענות לצורך העמוק שלו. רק אחרי שההורים הצליחו להכיל ולקבל את הילד על כל פחדיו ולהיות איתו שם בקושי, יכלו למצוא דרכים חדשות ויצירתיות להיענות לצורך העמוק ומתוך כך ליצור ריפוי ושינוי ובמקרה הזה, לאפשר לילד להתגבר על פחדיו.
