תרומת ביציות: איך עושים זאת?
שלח לחברתרומת ביציות נועדה לנשים שבשחלותיהן אין כמות מספקת של ביציות איכותיות שיאפשרו להן להרות. במרבית המקרים מדובר בנשים בנות 45 שנה ויותר, אשר עם הגיל חלה ירידה חדה בתפקוד השחלתי שלהן. לעתים מדובר בנשים צעירות, אשר מסיבות שונות שחלותיהן אינן מכילות ביציות או שחדלו לתפקד באופן תקין בשלב מוקדם של חייהן.
מאת: פרופ' דניאל זיידמן מח' נשים ויולדות, המרכז הרפואי ע"ש שיבא, תל-השומר בשיתוף עם אתר www.baby4u.co.il
למעשה המקרים הראשונים של תרומת ביציות נעשו עבור נשים שסובלות מלידה מחוסר באחד משני כרומוזומי המין מסוג x, פגם כרומוזומאלי הידוע כתסמונת טרנר. אצל נשים אלה בדרך כלל השחלות לא מתפקדות כלל מלידה.
לשם ביצוע תרומת ביציות יש להיעזר בהפריה חוץ גופית, הידועה גם כהפרית מבחנה. התורמת עוברת הכנה לשאיבת ביציות בעזרת תרופות להשראת ביוץ, כאשר המטרה היא להשיג כ- 10 ביציות במהלך כל שאיבה. שאיבת הביציות מהתורמת מבוצעת בבית החולים בהרדמה כללית. תרומת הביציות כרוכה על כן בסיכון מסוים לתורמת, שנובע מהסכנות שבטיפול עם זריקות להשראת ביוץ, הצורך בהרדמה כללית קצרה, ודקירת השחלות על ידי מחט בעת שאיבת הביציות.
הסיכון הבריאותי אינו גדול, אך בהחלט מעורר השגות אתיות באשר להצדקה לסיכון התורמת לשם השגת ביציות עבור אישה אחרת. מכאן שתרומת ביציות בכל זאת שונה מהותית מתרומת זרע, שמקובלת עשרות שנים, ואינה כרוכה כמובן בסיכון בריאותי לתורם.
לאחר שהתקבלו הביציות מהתורמת הן עוברות הפריה בעזרת הזרע של בן זוגה של הנתרמת. ניתן גם להשתמש בזרע תורם שמקורו מבנק הזרע. במקרים בהם האישה בוחרת לעבור טיפול בעזרת תרומת ביציות ותרומת זרע, מדובר למעשה באימוץ של עובר על ידי הנתרמת. פעולה זו שונה מאימוץ ילד, מאחר והיא מאפשרת לאם גם לשאת את ההריון וללדת. אבל, בעתיד לא יהיה קיים תיק אימוץ, עובדה שתימנע מהילד לברר בבגרותו את שורשיו הגנטיים, חיסרון מהותי ככל שהידע בדבר הבסיס הגנטי של מחלות שונות מתרחב. אבל עבור האם המאמצת את העובר, או הנתרמת, אין צורך כיום להתמודד אם שאלת חשיפת זהות האם הביולוגית בעתיד.
עבור הנתרמת הטיפול בתרומת ביציות קל מאד. היא עוברת הכנה של רירית הרחם, בדרך כלל, על ידי נטילת טבליות הורמונליות, והעוברים שהתקבלו מהביציות שהופרו, מועברים לחלל הרחם בעזרת צנתר שמוחדר בעד צוואר הרחם. הפעולה מבוצעת ללא הרדמה וכרוכה במעט מאד אי נעימות.
בחירת האישה שתורמת את הביציות נעשית על ידי הנתרמת בעיקר פי נתונים באשר למראה הכללי של התורמת ומוצאה העדתי. לעתים ניתנים נתונים נוספים, למשל באשר להשכלתה ומקצועה. התורמת עוברת שורה של בדיקות, כמו נוגדנים לאיידס או לדלקת נגיפית של הכבד.
הרופאים בישראל היו מחלוצי הטיפול עם תרומת ביציות וניסיון רב הצטבר בישראל לאחר שבוצעו כבר אלפי מחזורי טיפול. שיעור ההצלחות גבוה וסיכויי ההיריון בתרומת ביציות גבוהים יותר במחזור של תרומת ביציות בהשוואה למחזור טיפול רגיל בהפריה חוץ גופית. התוצאות העדכניות ביותר שמצויות בידינו עבור תרומת ביציות, דווחו לאחרונה על ידי כארבע מאות מרכזי הפריה בארה"ב, עבור שנת 2000. נמצא כי בכששת אלפים מחזורי טיפול הושג שיעור לידות חי (לא הריונות!) של 43.4% לכל החזרה. כאשר הוחזרו עוברים מופשרים ירד שיעור הלידות ל- 23.5%, נתון שיש לקחת בחשבון כאשר שוקלים האם לעבור תרומה בעשרת עוברים טריים מול כאלה שנשמרו בהקפאה.
למרות שהגיל הממוצע של נשים שעוברות תרומת ביציות גבוה יחסית, מקובל כי הסכנות בטיפול זה לא גדולות. הסכנות נובעות ברובן מסיבוכים במהלך ההיריון, כמו יתר לחץ דם, וכמובן משכיחות גבוה יתור של הריונות מרובי עוברים, שנובעת מהנטיה להחזיר יותר מעובר אחד בניסיון לעלות את הסיכוי להשגת הריון.
בשנים האחרונות קיים בישראל מחסור חמור בביציות לנשים הזקוקות לתרומה.
הדבר נובע ממגבלות החוק בישראל שמתירות תרומת ביציות אך ורק מנשים שממילא עוברות טיפולי הפריה. כלומר, על פי החוק בישראל, אסור לקרובת משפחה או חברה טובה לתרום ביציות. במצב הקיים כיום, יש עבור אותן מטופלות נדיבות, שבוחרות לתרום ביציות ללא כל תמורה, פגיעה מסוימת בסיכוי שלהן להרות. זאת מאחר וניתן להקפיא את הביציות העודפות שנתרמו לאחר הפריתן לשימוש במחזורי החזרה נוספים בעתיד. לא מפתיע שלעתים הדבר מעורר התמרמרות מסוימת אצל נשים שתרמו ביציות, אך לא הרו. יתר על כן, לא מעט רופאים מהססים לאור עובדה זו לבקש מהמטופלות שלהן לתרום ביציות, למרות שישנן מטופלות שדווקא קרויות לצרכיהן של נשים שזקוקות לתרומת ביציות ופונות מיוזמתן לרופא ומציעות לתרום ביציות.
בימים אלו מונח בפני המחוקקים בכנסת הצעת חוק שנועדה לאפשר לנשים שאינן נזקקות לטיפול הפריה להתנדב ולתרום ביציות. בדומה למקובל עבור תורמי זרע זהות התורמת תישאר חסויה, ויינתן לנשים התורמות תשלום מסוים, בבחינת תגמול על ביטול זמנן. קיימת עדיין מחלוקת באשר לצורך בניהול מעקב אחר זהות התורמות, רישום אשר יאפשר למנוע סיכון נדיר של נשואי קרובים. לא ברור גם האם נכון לדרוש מהאם לגלות בעתיד לילד את זהות האם התורמת במידה ויזדקק לידע באשר לסיכוני בריאות גנטיים בקרב משפחתו הביולוגית.
כל קופות החולים ממנות את הטיפול בתרומת ביציות עבור נשים הזקוקות לטיפול זה. למעשה החל בגיל 45 ועד גיל 51, הקופות ממנות טיפולי הפריה חוץ גופית אך ורק מתרומת ביציות. עבור נשים בנות יותר מגיל 51 הקופות אינן ממנות יותר את הטיפול עם תרומת ביציות, אך אין איסור להציע להן טיפול זה על חשבונן. המגבלה כיום בקבלת הטיפול אינה בנכונות הקופות לשלם, כי אם בזמינות הנמוכה של ביציות בישראל, שכמעט ואינן ניתנות להשגה כיום בבתי-החולים הציבוריים.
המחסור בביציות לתרומה מוביל נשים רבות לנסוע ליחידות הפריה חוץ גופית בחו"ל. התוצאות הטובות ביותר מדווחות אומנם מארה"ב, וגם הפרטים שניתנים לגבי התורמת הינם המקיפים ביותר שם. הנתונים המפורטים כוללים לדוגמא, תמונה של התורמת ומידע על מוצאה המשפחתי לאורך מספר דורות, ופרטים מלאים על ההשכלה והמקצוע של הוריה ואחיה של התורמת. אבל, עלות הטיפול בארה"ב הינה עצומה ועולה לעתים על 80 אלף שקלים, כאשר ההצלחה לא מובטחת.
מרבית הנשים בישראל פונות כיום לתרומת ביציות ליחידות הפריה בקפריסין או במזרח אירופה. פער המחירים גדול, ונע בין כ- 12,000 שקל ועד לסכום כפול ויותר. הדבר מותנה, בין היתר, האם האישה רוכשת את כל הביציות שהתקבלו מהתורמת או רק מספר קטן (בדרך כלל 4) מהביציות. מומחי הפריון בישראל מנוסים ביותר בהכנת האישה לטיפול לפני נסיעתה ובליווי הרפואי עם חזרת הנתרמת לישראל. יש גם רופאים שמוכנים ללוות את המטופלת בנסיעתה לחו"ל למרות שהוצאה כספית נוספת זו אינה הכרחית. חלק מהקופות מוכנות לתת החזר, לפחות לטיפול אחד, אך מתנות זאת בכך שהביציות יגיעו מיחידה בחו"ל שזכתה להכרה של משרד הבריאות.
אפשרות חדשה יחסית לתרומת ביציות, שאישר רק לאחרונה משרד הבריאות, הינה יבוא ביציות מחו"ל. כלומר, זרע קפוא נשלח ליחידת ההפריה בחו"ל, ביציות התורמת מופרות שם והעוברים שמתפתחים מוקפאים ומוחזרים קפואים לישראל. בהמשך עוברת הנתרמת הכנה של רירית הרחם, ועוברת החזרה של עוברים מופשרים ביחידה לטיפולי הפריה בישראל. לסידור מסוג זה יש יתרון בכך שהאישה אינה נדרשת כלל לנסוע לחו"ל. החיסרון העיקרי של טיפול מסוג זה הינה ששיעור ההריונות המושגים לאחר החזרת עוברים שהיו מוקפאים נוטה להיות נמוך בהשוואה לעוברים טריים. על מנת להתגבר על בעיה זו, יש לאחרונה, מרכזים שמנסים להביא את העוברים טריים בתוך אינקובטור. חלק מהקופות מוכנות לתת החזר, לפחות לטיפול אחד מסוג זה, אך מתנות זאת בכך שהביציות יגיעו מיחידה בחו"ל שזכתה להכרה של משרד הבריאות.
נשים רבות חוששות באשר לבריאותן של התורמות. בתנאים שקיימים כיום בישראל, כל התורמות הינן נשים בריאות שנזקקות בעצמן לטיפולי פריון. הנשים שנבחרות לתרום ביציות הינן בדרך כלל מזוגות אצלם קיימת בעיה בפוריות של בן הזוג. אך בכל זאת, מדובר לעתים קרובות בתורמות שפוריותן לא הוכחה, ועל כן תמיד קיים עדיין חשש באשר לאיכות הביציות אצלן. הנשים שתורמות ביציות בחו"ל נדרשות, לפי הנחיות משרד הבריאות, לעבור שורה של בדיקות, כולל בדיקות דם כלליות, בדיקת נוגדנים לעגבת, איידס ודלקת כבד נגיפית מסוג b ו- c. הברור הגנטי הנדרש כולל רק בדיקה לנשאות טיי-זקס. בדרך כלל, לא מקבלת הנתרמת מידע מלא, מעבר למראה חיצוני כללי, על תכונותיה ומעלותיה של התורמת.
לסיכום
טיפול עם תרומת ביציות הינו הדרך היחידה עבור מקצת מהנשים להרות וללדת. מדובר בפתרון נפלא שמאפשר לנשים רבות להקים משפחה, להעמיד צאצאים ולהגשים את חלום האמהות. תרומת הביציות הינה בעלת זמינות נמוכה ביותר כיום בישראל, ונשים נאלצות לנסוע לחו"ל או לייבא ביציות, בעיקר ממזרח אירופה. שינוי החוק בישראל יאפשר לנשים, שאינן מטופלות בהפריה חוץ גופית, להתנדב ולתרום ביציות תמורת תיגמול לא גדול. שר הבריאות דני נווה פרסם לאחרונה, בעיתון "הארץ" מאמר פרי עטו, בו הוא מביע את תמיכתו בחוק זה. אישור החוק עשוי להגדיל בשיעור ניכר את זמינות תרומת הביציות ולפתור בעיה כאובה.
