סיפור הלידה של ליהי
שלח לחברהלכתי ביום חמישי בבוקר לרופא לבדיקה שגרתית והוא אמר שיש פתיחה של 3 ומחיקה 70 אחוז
הציע לעשות סטריפינג ואני שכבר נמאס לי כבר מהכאבים הסכמתי
מה אגיד לכן...סיוט! כאבי תופת. ממש מתחרטת.
הלכתי ביום חמישי בבוקר לרופא לבדיקה שגרתית והוא אמר שיש פתיחה של 3 ומחיקה 70 אחוז
הציע לעשות סטריפינג ואני שכבר נמאס לי כבר מהכאבים הסכמתי
מה אגיד לכן...סיוט! כאבי תופת. ממש מתחרטת.
בקיצור,חזרתי הביתה ואחרי שעתיים התחילו צירים כל 4 דקות.
בבי"ח בדקו-פתיחה 3.5 ואז 4 ושלחו אותנו להסתובב.
היינו שם בערך 5 שעות בהם שום דבר לא התקדם והרופאה אמרה-את לא בלידה פעילה
תלכי הביתה ותחזרי כשתהיה התקדמות.
היה לי מוזר ביותר ללכת הביתה עם פתיחה של 4 וזה גם היה נורא מייאש אבל העדפתי להיות בבית במקום בבי"ח אם גם ככה כלום לא מתקדם.
בבית להפתעתי הרבה הלכתי לישון והכל עבר!
ביום שישי בבוקר אמרתי לבעלי-היום יולדים ויהי מה
עשינו זרוז והלכנו לטייל בקניון.
בערב היו צירים לא סדירים אבל הרגשתי לחץ חזק במפשעות
ובעצתה של אורלי המקסימה!!!!!!!!! עליתי לבית החולים.
שם למרבה האכזבה אמרו שכלום לא התקדם מאתמול ואני על סף דמעות אמרתי לבעלי שמפה אנחנו יוצאים
רק עם תינוקת.החלטתי לבדוק את חדרי המדרגות של שערי צדק
עליתי וירדתי כמה קומות וחזרתי לבדיקה-4.5 ס"מ!
יש התקדמות! המיילדת הציעה חוקן ולראשונה בחיי הסכמתי,ונכנסנו לחדר הלידה.
צ'יק צ'ק אינפוזיה,אנטיביוטיקה (gbsׂ) ואפידורל-ידידה הטוב ביותר של האשה.
המיילדת אמרה אוקיי עכשיו תשכבי ונחכה.
ביקשתי לשבת-למה לשכב? התישבתי והזזתי את האגן והרגליים.
אחרי שעתיים וחצי שבהם כבר ביקשתי להוסיף אפידורל
הרגשתי לחץ למטה והייתי בטוחה שאנחנו כבר ממש מתקדמים
המיילדת בדקה ואמרה איזה יופי את מתקדמת מצוין פתיחה 6.5!
מה 6.5? זהו? (כל מצב הרוח שהיה לי נעלם).
אחרי חצי שעה התישבתי בישיבה זקופה לגמרי וחיכיתי לרופאה שתוסיף עוד אפידורל-
אני מתחילה להרגיש יותר מדי וכבר לא עוזר לי.
הרופאה הוסיפה וזה לא עזר. קראתי למיילדת שתבדוק עם המרדים מה קורה
אם כואב לי עכשיו מה אני אעשה בהמשך?
המיילדת אמרה-טוב,נראה לי שאת כבר עם פתיחה מלאה כן,יללה,עבודה קצרה ואת מוציאה אותה.
בשלב הזה התחלתי להתבכיין כמו ילדה קטנה שכואב לי וככה אני לא לוחצת
קודם תקראי למרדים!
המיילדת צחקה-איזה מרדים עד שהוא יבוא התינוקת שלך בחוץ,הראש שלה כבר פה
בואי תלחצי והיא בחוץ!
הכאב שהרגשתי לא היה דומה לשום תאור ששמעתי על צירי לחץ-שום לחץ,רק כאב חזק מאוד למטה.
שתי לחיצות והראש בחוץ,הרגשתי עם היד וזה עודד אותי להמשיך
בינתיים אני מועכת לבעלי את היד,תולשת לו שערות
ומתבכיינת-די,אני לא יכולה את מכאיבה לי
והכי מצחיק שאמרתי למיילדת תפסיקי,את מכאיבה לי!
והיא אמרה זאת לא אני זאת התינוקת שלך (אה באמת?)
עוד שתי לחיצות והילדה שלי עלי!
איזו הרגשה,אני מנסה למצוא מילים לתאר ולא מוצאת.
מדהים.פשוט מדהים.למרות הכאב הנוראי היה מדהים להרגיש איך הגוף יוצא ממני
ולמרות שזאת לידה שלישית זה היה לא פחות מרגש.
חיבקתי אותה ולא הפסקתי להגיד-אני לא מאמינה שהיא בחוץ,אני לא מאמינה שהכל בסדר.
עשו לי תפר אחד קטן כי הגברת שלי יצאה עם היד ליד הראש ועשתה לי קרע
לא נעים לא נורא.לא הרגשתי אותו עד עכשיו.
וזהו.זה סיפור הלידה שלנו
אחרי הריון לא קל מבחינה נפשית עם המון עליות וירידות
(בנות אל תקשיבו ואל תתרגשו מכל רופא ש"חשב שראה משהו")
אנחנו בבית עם התינוקת הכי מהממת שיש בעולם
אני ובעלי התאהבנו בה מהשניה שיצאה
לא מפסיקים להסתכל ולהתלהב ולהתרגש.
מתחילים בשגרה החדשה של משפחה עם שלושה ילדים.
