סיפור הלידה של ליה
שלח לחבר
תוך כמה שניות שניראות כמו נצח אני שומעת בכי והילדה עלי,מסתבר שחבל הטבור היה כרוך על צווארה פעמים.
לידה רביעית- שבוע 38 בדיוק הריון עם סכרת הריון.
הגעתי בצהרי יום שני ליילוד (זירוז) עושה מוניטור וממתינה לרופאה שתקבע איזה זירוז עושים...
כעבור כמה שעות נכנסת סוף סוף לרופאה, היא בודקת פתיחה...כלום אין פתיחה הראש גבוה וצוואר ארוך. כולי בדיכאון ציפיתי שתיהיה פתיחה כלשהי כדי שנוכל לקבל רק פיטוצין לבסוף מחליטים על פרופס.
מתאשפזת במחלקת הריון בסיכון בשעה 22:00 בלילה וממתינה לקבלת הפרופס, השעה חצות אני שואלת את האחות מה קורה עם הפרופס??
(מתה כבר להיכנס ללידה) היא עונה שכנראה רק בבוקר.
טוב אני הולכת לישון קמה ב7 בבוקר אוכלת שותה...עושה מוניטור, עושה אולטרסאונד וממתינה כבר לרופאה שתבוא לתת לי פרופס.
מגיעה הרופאה סוף סוף בשעה 10 בודקת ו...
פתיחה 1.5 יייייששש אני מבקשת לקבל פיטוצין כי כבר אין צורך בפרופס והרופאה מאשרת ושואלת אם אני רוצה סטריפינג אני מאשרת והיא מסובבת פעם ראשונה ומסובבת פעם שנייה, לא הכאיבה בכלל נהפוך הוא ההרגשה הייתה מדהימה להרגיש את התינוקת ככה מסתובבת לה היא אומרת שגם אפשר לבקוע מים אך אני מבקשת לעשות זאת כבר בחדר לידה.
יאללה עכשיו מחכה לחדר לידה
השעה 17:30 מגיעה ועדיין החדרי לידה מלאים
אוףףףף מתה כבר ללדת
פתאום ציר כואאאב מתקשרת לגיסתי לראות מה עיניינים איתה ותוך כדי השיחה יש עוד ציר ועוד ציר, מתחילה לתזמן...כל 2-3 דקות ציר
הולכת לברר עם האחיות במחלקה מה קורה כי יש לי צירים ולא התחלנו בכלל בזירוז!!!!
הצירים נעשים בלתי נסבלים ואין חדר לידה פנוי
אימא שלי מגיעה ואז כבר הגעתי לסף התחלתי לבכות מכאבים ולהתחנן לאפידורל
ושוב אומרים לי אין חדר לידה פנוי....
השעה כבר 18:00 מבקשת לבדוק פתיחה, פתיחה 4 האחות במחלקה שמה אותי על כסא גלגלים ומטיסה אותי למיון (בכל זאת הריון רביעי)
ומבקשת שימצאו פיתרון כי אני בלידה פעילה.
אין חדרים פנויים אז מכניסים אותי למרכז ללידה טבעית, שעה 18:30 בודקים שוב פתיחה והפתיחה כבר 6...צורחת לה' שיביאו לי אפידורל
ואז אומרים לי שבגלל שזה מרכז ללידה טבעית אין שם תתנאים לקבלת אפידורל ואני מתחילה לצרוח מכאבים, צירים כול דקה ואני רוצה אפידורל לא רוצה לידה טבעית.
המיילדת מבקשת לבקוע לי מים ואני לא מאשרת רוצה חדר לידה, רוצה אפידורל!!! כואב לי כאבי תווופת.
טוב לקראת השעה 20:45 כבר לא יכולה יותר לסבול את הכאב מבקשת חדר ניתוח המיילדת לא מסכימה ואומרת לי שהיא תעזור לי, מבינה שאפידורל אני כבר לא אקבל היום ומחליטה לסמוך עליה.
עולה למיטה מתה מכאבים המיילדת פוקעת את המים ו....
תוך 10 דקות פתיחה מלאה...אני כולי כאובה וכבר אין לי כוחות ללחוץ, כל ציר וציר לוחצת את הנשמה שלי והילדה לא יוצאת.
המיילדת בודקת והיא אומרת שהילדה לא מצליחה להיכנס לתעלה בכלל ומבקשת רשות להכניס את ידה ולעזור לילדה להיכנס לתעלה, בלית ברירה אני מאשרת אייי כואב והילדה בתעלה.
לוחצת עוד כמה לחיצות ואז המיילדת מבקשת שאפסיק הראש אוטוטו בחוץ אבל....הפנים כלפי חוץ ולא הראש (מצב pop בלשון הרפואי בדרך כלל במצב כזה עושים וואקום אך אני במרכז ללידה טבעית ושם לא ערוכים ללידה כזו) היא מבקשת שאודיע לה שיש ציר ושלא אלחץ כי היא תוציא את הילדה לבד.
שוב ציר ואני מרגישה שאני כולי נקרעעת כשהיא מוציאה את הילדה.
21:30 הילדה בחוץ, אני לא שומעת בכי ורואה תילדה כחולה שואלת את המיילדת אם הכול בסדר והיא "כן בטח תנוחי כמה רגעים עד שאביא לך אותה"
תוך כמה שניות שניראות כמו נצח אני שומעת בכי והילדה עלי, מסתבר שחבל הטבור היה כרוך על צווארה פעמים.
(היא נולדה במשקל 3.484 בדיוק כמו בהערכת משקל הידנית של הרופא שלי).
זהו אני אימא ל4 ילדים מהממים כולי בעננים כבר לא כואב כלום!
מדברת קצת עם המיילדת והיא מסבירה לי את גודל הנס, אם הייתי נכנסת לחדר לידה רגיל כמו שתיכננתי ומקבלת אפידורל הלידה הייתה מסתיימת בוואקום
ואפילו בנזק לילדה (בגלל המצב שהיא נולדה עם הפנים החוצה וגם חבל הטבור שנכרך סביב צווארה)
בקיצור היה פה נס ובזכות המיילדת הנפלאה שלי הילדה נולדה בריאה ושלמה ואני יילדתי ללא זירוזים אך גם ללא אפידורל חח ולא ניזקקתי לתפרים
כי לא היתה אפילו שריטה.
החלטתי לקרוא לילדה "ליה" על שם המיילדת הניפלאה שלי...
"סוף טוב הכל טוב"
