סיפור הלידה של גבריאל
שלח לחברתוך כמה דקות בכיסא גלגלים לקחו אותי לחדר לידה... נכנסה המיילדת ששכחה להציג את עצמה והביאה לי חוקן בגודל של בקבוק מי עדן אישי. שדיי הלחיץ אותי אבל הכאבים העזים לא נתנו לי להתפנק. והיא עשתה את מה שהיה צריך לעשות הכל היה מותנה תנאים תנאים בלי חוקן אין אפידורל... אם אימא נכנסת אין אפידורל אם את צועקת מהכאבים אין אפידורל ... אם ואם ואם ואם.... אחרי שהחוקן עשה את שלו נכנס מרדים חסר לב.
היי... :) שמי ליאה וכרגע אני בהריון השני שלי...
והאמת תוך כדי שאני כותבת אני עדין לא מאמינה שאני סוף סוף שוב בהריון...
אבל המייל הזה הוא לגבי ההריון הראשון - יותר נכון הלידה הראשונה.
יש נשים המספרות שיש לנו "מנגנון" מיוחד שמשכיח את חווית הלידה המזעזעת שהייתה לנו כדי שנוכל שוב להכנס להריון מבלי להכנס לפחדים וכאלה
אין לי מושג מי אמר את זה... אבל את חווית הלידה שלי אני זוכרת טוב לא רק טוב אלא לפרטי פרטים...
הכל התחיל מהמיי שפיר שעשיתי בסוף חודש חמישי שגרם לצירים מוקדמים אבל לא מזיקים כך שהכאב לא היה הבעיה :)
ביום שני בצהריים החלו הצירים להיות כואבים יותר ויותר... לא מידיי!!!!! אבל מעל לרגיל כבר ידעתי שזה זה ...
הפעם כשאני אלך לבית חולים לא יחזירו אותי כמו שהיה שבוע לפני כשחשבתי שהייתה לי ירידת מים.
העברתי את השעות אין לי מושג איך אבל הן עברו הגיע 20:30 בעלי חזר מהעבודה....
כולי מרוגשת כואבת לחוצה מתרגשת... האם לספר לו או לא??? כי אולי עדיף לחכות עוד קצת כדי להיות בטוחים...
חיכיתי בסלון עד שעה 2:30 בלילה והצירים כמו שעון כל 3 דקות... באורך של נצח .
ממש ילדה טובה. החלטתי שזה הזמן לקרוא לבעלי ולשתף אותו....
בעלי אחד האנשים הרגועים שיש עלי אדמות קרא לאימא שלי מייד התייצבו שניהם מוכנים ומזומנים לסוע לבית החולים.
לקראת השעה 3:00 הגענו לבית החולים - הדרך הייתה מהירה בקושי תנועה - אבל זה לא מנע מבעלי לשאול אותי כמה פעמים בדרך אך אני מרגישה ואם אני מעדיפה שיסע על השוליים... :)
הגענו בשעה טובה לבית החולים.... בודקים פתיחה- 2\1 2 שזה עדין לא מספיק כדי להיכנס לחדר לידה...
טיילתי כל הלילה בבית החולים עם אמא שלי ובעלי ... הלכתי קילומטרים! קיפצתי על הכדור אחרי 4 שעות בדקו שוב... עדין 2\1 2 ללא כל שינוי- קצת מתסכל... והכאב הלך וגבר.
בשעה 8:00 החליטו לאשפז אותי במחלקת יולדות עד שתהיה פתיחה שלפחות תהיה לי אפשרות "לנוח" עד הלידה. אני ממשיכה עם התרגילים הקפיצות ההליכה הממושכת הצפיפות בחדר הייתה בלתי נסבלת היינו 4 נשים עם הבעלים שלהם בחדר שמיועד לאולי 3 נשים... אני הייתי במעבר כל ציר של אחת הנשים כולנו הרגשנו וכולנו סבלנו.
מאז....כנראה מחוסר הנעימות לא הצליחו לבדוק אותי- כל מיילדת אחות רופאה שנכנסה לבדוק אותי ולראות מצב התקדמות לא הצליחה... כאב לי עד השמיים -
והכאבים כבר בלתי נסבלים הטישטוש כבר לא משפיע ואמרו לי שאי אפשר לתת מנה נוספת של טישטוש אחרת לא יהיה אפשר לעשות אפידורל- רק אחרי הלידה הבנתי כמה חירטטו אותי שם.
ברך ה' בשעה 20:00 נכנס רופא מדהים ספרדי-(רק את זה אני זוכרת ממנו) שתוך כדי שהוא מדבר איתי רגוע לחלוטין הצליח לבדוק אותי ולשלוח אותי דחוף לחדר לידה עם פתיחה של 7 וחצי.
תוך כמה דקות בכיסא גלגלים לקחו אותי לחדר לידה... נכנסה המיילדת ששכחה להציג את עצמה והביאה לי חוקן בגודל של בקבוק מי עדן אישי. שדיי הלחיץ אותי אבל הכאבים העזים לא נתנו לי להתפנק. והיא עשתה את מה שהיה צריך לעשות הכל היה מותנה תנאים תנאים בלי חוקן אין אפידורל... אם אימא נכנסת אין אפידורל אם את צועקת מהכאבים אין אפידורל ... אם ואם ואם ואם.... אחרי שהחוקן עשה את שלו נכנס מרדים חסר לב.
וצעק עלי לעלות על המיטה להתקפל ולא לזוז... ביקשתי שניה אחת לחכות אני באמצע ציר והציר כבר עובר..
הוא צרח עלי שאם עכשיו הוא לא נותן לי את האפידורל הוא הולך לחדר ניתוח ולא יוכל לתת לי...
והאמת שהוא היה כל כך לא נעים שהתחלתי לבכות הבכי שלי גרם לו לצאת החוצה בקללות ברוסית
בעלי רדף אחריו... כי ידע שאם אין אפידורל אין לידה!!! אין מצב שאני יולדת אין לי כוחות פיזיים ולא נפשיים
הוא נכנס בעצבים בינתיים התחיל עוד ציר- תוך כדי ציר נתן לי את האפידורל... והלך. השאיר אותי מקופפת מקופלת וחצי מעולפת.... ואז אחרי 20 דקות משהו כזה..........אההה.... אתנחתא.
איזה כייף האפידורל השפיע ....... יואווו המיילדת נכנסה ראתה שאני מחייכת כיבתה את האור כיסתה אותי בשמיכה ואמרה עכשיו תנוחי....
לא עבר 10 דקות וחמתי פורצת את הדלת וצועקת מה את ישנה?!?!!? את יולדת?!!?!?!?!?
עכשיו זה קצת מצחיק באותו רגע יכולתי להרוג מישהו....
כבר השעה 21:00 והפתיחה הייתה 9 וחצי ונשאר ממש עוד טיפה והיו לי כמה דקות של שקט כי כשיצאה לבשר לכולם שאני עוד שניה יולדת ... זה עלה לי בעוד כמה שעות טובות של המתנה....
כשהתחילו צירי הלחץ..... ראו שאין התקדמות והילד נשאר ב (3-) ספינה... מייד קראו לרופאים היו 4 רופאים
אחד לוחץ מלמעלה... אחד חצי גוף שלו בתוכי אחד מרים לי רגל ימין למעלה והשני את רגל שמאל למעלה... והמיילדת עומדת בצד וצופה היה חסר לה פופ קורן... לפי המבט שהיה על בעלי זה כנראה היה מראה מחריד
:) האמת אנילא הרגשתי כלום לא פחד לא לחץ לא מבוכה הכל היה נראה נורמלי לחלוטין משום מה
ואז הרופא מחליט ניתוח.
המילה קצת הלחיצה אותי וקראתי לאימא שלי השעה כבר 4 לפנות בוקר יום חמישי... אמא שלי עדין איתי מסכנה.
ואני אומרת לה אימא ניתוח..... חמתי פורצת את הדלת ואומרת לי מה ניתוח!? אל תהיי מפונקת תילחצי!!!
אני אומרת את זה שוב עכשיו זה קצת מצחיק אבל באותו הרגע יכולתי פשוט ...
בכל מצב שאלתי אך יכול להיות שבסוף ניתוח כאילו למה??????
ומיילדת שפעם ראשונה שמנהלת איתי דיאלוג טוב גם הפעם זה היה יותר כמו מונולוג,
אמרה תראי מתוקה את התעקשת על לידה רגילה- האגן שלך מאוד צר הסיכויים שלך ללדת בלידה רגילה היו קלושים... סליחה?!?! מישהו לא היה אמור לעדכן אותי בזה!!!!!!!!!
אז ככה לא לא ידעתי שקיימת האפשרות שאלד בקיסרי כי האגן שלי צר.
והמיילדת מתפלאת אבל רשום את זה בכרטיס שלך כשבדקו אותך במיון יולדות אמרו שיש סיכוי טוב שבסוף זה יהיה קיסרי.
מה נראה להם??????
בנתיים הדופק של העובר ירד והניתוח היה חירום ואת מי אני פוגשת בניתוח את הרופא המקסים היחיד שהצליח לבדוק אותי.... אחרי שניה כבר הייתי כל כך מטושטשת שחוץ מהמילים תפסיקי לבכות את מפריעה לי לתפור אותך לא שמעתי כלום... הראו לי בחצי מבט את הילד המתוק שלי שסוף סוף בשעה טובה יצא החוצה.
בדיוק בתאריך המשוער במשקל המשוער רק בדרך הלא צפויה- אך רצוייה קיסרי.
