הגבר שאיתך ובחירות הלידה שלך
שלח לחברהאם עמדתו, סירובו או פחדיו של בן זוגך בנוגע לבחירות הלידה שלך, בהכרח יובילו אותך להחלטה הנכונה והמתאימה ביותר עבורך?
מאת: ד"ר דבורה לדרמן דניאלי מחברת ספר ההדרכה "הרחם יודעת -עבודת רחם כהכנה להיריון ולידה", ויועצת הכנה קיומית-רגשית ללידה.
יותר ויותר נשים כיום הופכות מודעות לזכויותיהן על גופן, ומבינות שהן זכאיות לתמוך בעצמן ולבחור את התנאים בהם הן תלדנה. החזרת הריבונות של האישה על גופה מתבטאת פעמים רבות ברצון ללדת לידה טבעית ללא התערבויות רפואיות ההופכות אותה לפסיבית ומתופעלת על ידי הצוות הרפואי. בין האפשרויות העומדות בפניה ללידה טבעית קיימת האפשרות ללידה עם מיילדת פרטית בבית חולים, לידה במרכז לידה טבעי או אף ללדת בבית.
למרות שישנם מקרים בהם היולדת תזכה בתמיכתו הבלתי מותנית של בן זוגה, פעמים רבות הוא עשוי להתנגד בתוקף. האפשרויות האלטרנטיביות הללו ייראו לו מיותרות, לא הגיוניות ובעיקר מסוכנות. "למה לא ללדת כמו כולן, בחדר לידה רגיל, ובצורה בטוחה? ואם יקרה משהו לך או לתינוק, בשביל מה להסתכן ?" הוא עשוי לשאול ולהקשות. ואכן, זה הרי גם הילד שלו, ובת הזוג עשויה לחוש שהיא אינה יכולה להחליט רק על דעת עצמה, במיוחד כשהיא זקוקה לתמיכתו. גם היא הרי מלאת חששות, גם אם היא לא תמיד מודה בכך. כיצד תוכל לקחת סיכון כזה? כיצד תוכל לקחת על עצמה את האחריות האדירה הזו?
פעמים רבות היא פשוט תוותר על ה"פנטזייה", תשמע לקול ההיגיון (כביכול...), תחפש את אישורו, ואם לא תמצא אישור כזה, תשנה או תבטל את בחירתה.
מה מונח כאן על כף המאזניים??? איזו בחירה היולדת אמורה לבחור, והאם אפשר בכלל לבחור נכון בתנאי חוסר וודאות כל כך גדולים?
הקושי העצום כאן טמון בחוסר היכולת שלנו, הנשים, להסביר ולהצדיק באופן "הגיוני", התואם את הלוגיקה הגברית, מדוע אנו כמהות ללידה מסוג אחר. למעשה, לא תמיד אנו מבינות בעצמנו את מקור כמיהתנו...
כנשים, אנו חיות בחברה ובתרבות שבה הידע המצוי בגופנו לא זוכה להכרה ולביטוי מלא במשך רב חיינו. נשים חיות במשך דורות עם תחושה בסיסית שהגוף שלהן לקוי, בעייתי, חלש, פגיע, לא מספיק טוב ולא מספיק אמין. ההיריון והלידה הם הזדמנות ליצוק מחדש את התחושה השלמה של הגוף הנקבי כבעל יכולת, תבונה ועוצמה.
לידה המתנהלת מעצמה, ללא התערבויות, משיבה את תחושת היכולת שחווה אישה בגופה. ברגע שמישהו אחר "עושה את העבודה" עבור הגוף, המסר המתקבל הוא, שהגוף לא היה מסוגל להשלים את מלאכתו. ברגע שמוחדרים חומרים העוזרים לזרז את הלידה, המסר הוא שגופה של האישה לא ידע ליצור בעצמו את חומרי התהוות הלידה. כשמבוצע חתך באזור החיץ, המסר הוא שאיזור הנרתיק לא יכול היה להתרחב דיו כדי לאפשר את מעבר ראש התינוק. ברגע שהרופא מיילד את התינוק עבור האישה דרך חיתוך הרחם, המסר החותך המתקבל הוא, שגופה של האישה לא יכול היה ללדת את התינוק בעצמו, ולמעשה, נכשל במשימתו.
הכמיהה ללידה טבעית הינה למעשה הכמיהה להשיב אלינו משהו חשוב ומהותי שנגזל מאיתנו - האמונה בתבונת גופנו וההכרה בעוצמה הייחודית המצויה בו. לידה שהתהוותה מעצמה והתבצעה מעצמה, היא הוכחה מחזקת ומעצימה עבור האישה, לכך שהגוף שלה יודע, שניתן להאמין בו, ושהוא ראוי להכרה ולכבוד.
עם זאת, תמיד חי בנו הספק הגדול, שהושתל בנו מימים ימימה - הספק במסוגלותו וביכולתו של הגוף. ספק זה ודחיקה זו הם שימנעו מאיתנו פעמים רבות להיות נחושות בבחירתנו את תנאי הלידה שלנו. הספק עוד הולך ומתחזק כשהגבר שאיתנו יעדיף לשמור על כל הנהלים המקובלים וה"בטוחים" – המוניטור הרציף, זירוז הלידה כמעט מיד לאחר התאריך המשוער, קבלה מוחלטת של ההמלצות הרפואיות לפקיעת מי שפיר, הזרקת חומרים שונים או עריכת ניתוח. המסר שנקבל מהעדפות כאלו הינו, שגם הוא, האדם המכיר את גופנו באופן האינטימי והקרוב ביותר, לא סבור שניתן לבטוח בידע וביכולת הטמונים בו. חוסר האמון מתגבר ומאפיל על אותו קול פנימי, שנחלש יותר ויותר, כשאנו מוצאות סיבות והצדקות לזניחת רצונותינו, ולאימוץ העדפותיו הנורמטיביות של בן זוגנו.
הגבר שאיתך, עם כל אהבתו ודאגתו, איננו חש בבשרו את הספק המתמיד ביכולתו של הגוף. לכן, הכמיהה ללידה טבעית לא תהיה בהכרח, ברורה ומובנת לו.
כשברור יותר מהיכן את באה, ומהיכן הוא בא, ניתן להבין את הקושי בהכרעה, את הקושי שלך להיות החלטית בבחירות הלידה שלך ואת הקושי שלו "לזרום" איתך, או לתמוך בכל רצון והעדפה שלך.
החוויה הבסיסית שלך ושלו היא שונה, וכל ניסיון לצמצם את הנושא לשורה תחתונה של אחוזי סיכון, מוחק עולם חוויתי-רגשי שלם, ומחמיץ את עיקרה של הבעיה.
אין כאן כמובן תשובה ברורה, ולכל אישה ספציפית בכל לידה ספציפית, נכונה תשובה אחרת. מאידך, התשובה איננה, ומעולם לא הייתה, טמונה בתהליכי הניתוח השכלתניים, מערכת שיקוליו, יכולת תפיסתו או רגישותו והבנתו של הגבר שאיתך...
התשובה, מסתבר, כמו תמיד,
נמצאת רק בך.
