קרנבל דיגיטלי: חופשה בטוויטר, קייטנה פייסבוק
שלח לחברהורים רבים מוטרדים מהחופשה הדיגיטלית הזו, ודעתם אינה נוחה מכך שהילדה יושבת כל היום מול הפייסבוק והטוויטר או שהילד משחק שעות רבות במשחקים שנשמעים כאילו הגיע לשדה קרב או הוצנח למגרש מרוצי מכוניות (ואפשר כמובן גם הפוך) ואם זה לא מספיק, הרי שתוך כדי כתיבה או נהיגה פרועה מצפצף הטלפון הנייד כל דקה עם הודעת סמס, והילד/ה עוצר/ת לכמה שניות את המתרחש על המסך הגדול ועובר/ת לסמס בסלולארי.
מאת: צביה אלגלי, יועצת איגוד האינטרנט הישראלי לגלישה בטוחה
עכשיו כבר אי אפשר להתחמק. "החופש הגדול" כבר כאן. ארוע זה, מלבד היותו חודשיים או יותר של ים, בריכה, חופשה בארץ ובחו"ל, מחנה קיץ וקייטנות הוא אירוע דיגיטלי. בחום הגדול של יולי אוגוסט, כשאין עבודות להגשה, בחינות ושיעורי בית, אפשר לבלות שעות רבות ביום מול מסכים: הטלפון הנייד, המחשב והטלוויזיה. ומה שיש שם הוא עולם מלא של הנאות: משחקים, שיחות עם חברים, שידורים חיים סרטים ותכניות, תכנים ומידע ללא גבולות.
הורים רבים מוטרדים מהחופשה הדיגיטלית הזו, ודעתם אינה נוחה מכך שהילדה יושבת כל היום מול הפייסבוק והטוויטר או שהילד משחק שעות רבות במשחקים שנשמעים כאילו הגיע לשדה קרב או הוצנח למגרש מרוצי מכוניות (ואפשר כמובן גם הפוך) ואם זה לא מספיק, הרי שתוך כדי כתיבה או נהיגה פרועה מצפצף הטלפון הנייד כל דקה עם הודעת סמס, והילד/ה עוצר/ת לכמה שניות את המתרחש על המסך הגדול ועובר/ת לסמס בסלולארי. מי שבנוסף או על אותו המסך יש בחדרו גם טלוויזיה, לא יימנע מלהפעיל גם אותה, וכל זה כשבמקביל משחקת האחות הקטנה או האח הגדול עם חברים או חברות מול הטלוויזיה המשפחתית בסלון משחק וידאו והכל יחד, במקהלה מתוזמרת היטב: קרנבל דיגיטלי.
האם זה טוב? האם זה רע? האם הורים צריכים לומר או לעשות משהו בענין הזה?
מרבית ההורים של היום אם לא כולם, לא חוו ילדות כזו. כבר לא נסענו לדודה בכפר כמו הורינו, אבל גם לא שהינו חודשיים בבית מול מסכים. לכל היותר צפינו בשידורי הקיץ של זהו זה הטלוויזיה החינוכית וסדרות מצויירות בערוצי הילדים. גם מי שהיה לו מחשב או משחק וידאו, ובילה איתם שעות לא היה חשוף לכל כך הרבה זמן דיגיטלי כמו הילדים של היום. השינוי הזה, הוא שינוי נראה לעין- הילדות של היום שונה בתכלית מהילדות של פעם, ייתכן שגם הילדיות שונה מזו של פעם, אבל כמו שטוען פרופ' מיטש רזניק מ mit, גם אם זה קורה אנחנו נדע זאת בדיעבד. אנחנו נמצאים בתקופה המתאפיינת בצורך להסתגל לשינויים טכנולוגיים. זה נשמע בנאלי, אבל זה לא היה כך תמיד. קצב השינויים הטכנולוגיים הולך ועולה עם כל יום שעובר.
חלק מהתוכן של השינוי הזה הוא הבילוי החברתי והתקשורת ברשת, דרך הכלים השונים שנמנו כאן. הקרנבל הדיגיטלי מהווה עבור הורים רבים מקור לשמחה אך גם לדאגה, ולמה? כי הם מוטרדים מכך שילדים יפגשו ברשת אנשים לא מוכרים שעלולים להציק, להעליב או לפגוע בכל דרך אחרת בילדיהם. העיתונות מדווחת מידי יום על מקרים של העלבה והכפשה, הטחת עלבונות ופגיעה מינית או אחרת בילדים דרך האינטרנט. רמאויות מסחריות, עצות לא אחראיות והסתה לפעולות שטנה או נזק עצמי- כל אלה קיימים ברשת, אבל, יש בה גם את כל הדברים הטובים שאסור ואולי אפילו יהיה חסר אחריות מצידנו כהורים להתעלם מהם. לכן אנחנו מעודדים את הילדים לגלוש: כדי להשכיל, ללמוד מיומנויות חדשות ולהיות חלק מהעולם.
מסתבר שאנו חוששים לא פחות להתעניין ולשאול שאלות או לבדוק מה נעשה במחשב, ואם אנחנו כבר עושים זאת, על מנת לא לפגוע בפרטיותם באופן גלוי או להכנס איתם לעימות, אנחנו נעדיף לעיתים קרובות להתקין בסודי סודות תוכנות סינון ומעקב, על מנת להתחקות אחרי המעשים שלא העזנו לשאול את ילדינו אודותם. זהו סוג של תחרות טכנולוגית, שבה כמעט תמיד ידם של ילדינו תהיה בה על העליונה, וגם אם ניצחנו בקרב אחד או כמה, וגילינו אילו הודעות שלחה הילדה לחבריה, או איזה משחק שיחק הילד ומהן המילים ששלח לחבריו, הרי שבמערכה כולה אנחנו נידונים לכשלון- הרשת איננה מצויה רק בבית, במחשב שבחדר או במרחב משותף כלשהו, אלא גם בטלפון, בקונסולה, אצל חברים ובעוד מקומות. זאת ועוד- הילדים האלה, מדברים את השפה כילידים- הם נולדו דיגיטליים, ואנחנו מהגרים דיגיטליים, כפי שהיטיב להגדיר זאת ג'ון פרי בארלו כבר בשנות התשעים. גם אם מגיל 8 אנחנו מתכנתים, ומגיל 12 אנחנו כותבים ומפיקים סרטים על המחשב, הרי שילדינו עולים עלינו כמה מונים ביכולת ובתפיסה הדיגיטלית שלהם, מה שמוביל כנראה לחשיבה ולסתגלנות טכנולוגית משופרת.
לאן אנחנו מגיעים עם זה? ומה אפשר לעשות ממש עכשיו?
מקומנו כהורים כמשגיחים נכון גם לגבי החיים הדיגיטליים של ילדינו. מחקרים מוכיחים שילדים שנמצאים במסגרת של השגחה הורית ראוייה, ישמרו על עצמם יותר וייטו פחות להסתבך. תוכלו לקרוא על כך אצל פרופ' גוסטבו מש ובספרו של פרופ' חיים עומר "הסמכות החדשה" שם הקדשנו יחד פרק לנושא השגחה הורית באינטרנט.
איך עושים זאת הלכה למעשה?
ראשית, הכירו בכך שלצאצא הקטן בן השש, ולילדה שכעת עולה לכיתה א', יש ידע מספיק כדי להקים לעצמם מנוי ברשת חברתית, ומהר מאד הם יעשו זאת על מנת להשתייך לחבר'ה בכיתה.
הקפידו לשאול אותם מי הם החברים הוירטואליים שלהם, האם מדובר בחברים בעולם הפיזי, או שיש גם חברים אחרים.
בקשו לדעת על מה הם מדברים עם החברים ברשת, והאם יש שיחות שבהן הם מרגישים שעדיף שאתם תשבו לידם. זה נכון בגיל צעיר, בגיל ההתבגרות צפו לתגובות קשות- ולכן עדיף פשוט להעביר מסר ברור: גם באינטרנט התפקיד שלי כהורה להשגיח עליך. אם אתה מושמץ, מתעלמים ממך או מפיצים עליך שמועות, אני מבקש להיות מעורב. אין צורך שילדים יתמודדו בעצמם עם שמועות זדוניות שמפיצים עליהם ברשת, במיוחד אם הדברים יוצאים מכלל שליטה- למטרות אלה יש משטרה, ויש לכל אתר מנהל שמחוייב להוריד תוכן שיש בו השמצה או הוצאת לשון הרע.
כדי לדעת למי לפנות ואיך לטפל בבעיה כשכבר נוצרה, היכנסו לאתר safe.org.il או חפשו אותו תחת השם "יותר חכמים מהאינטרנט". האתר נבנה ע"י איגוד האינטרנט הישראלי, ויש בו תכנים, משחקים ואפשרות ליצירת קשר על מנת להיתייעץ בפורומים ובתיבת פניות אישית
