לחיות ללא חלב? או ממה הילדים שלנו ניזונים באמת?
שלח לחברהילדים שלנו "ניזונים" מהרבה דברים שלא קונים בסופר: מההתנהגות שלנו ההורים, מהילדים בגן המשחקים, מהטלוויזיה, ובעצם מכל הדוגמאות שהם רואים סביבם. הילדים רואים וקולטים הכל, הם מחקים, ותבניות ההתנהגות הללו נחרטות אצלם.
מאת: אפרת אהרוני, נשואה +1, פעילה בתנועת הערבות
"החלב מסוכן לבריאות!" זעקו הטוקבקיסטים והאמהות שמסרבות לתת לילדיהן חלב. שהרי בהתאם לאזהרות על הסכנה הכרוכה ביניקה מעטין הפרה, ישראלים רבים כבר הדירו את החלב מבתיהם והחלו בתהליך הגמילה.
ואני זעקתי: "הצילו, מה אני אעשה עכשיו? המקרר שלי גדוש בגבינות ובמעדנים לרוב, ופתאום מספרים לי שמוצרי חלב לא ראויים למאכל אדם? ומילא אני, אבל מה יהיה עם הילד? זה ילד, לא עגל, איזו מין אימא אני שמעזה להשקות אותו בחלב פרה?!"
מחשבות מבהילות התגנבו למוחי בזמן שקראתי על הטרנד של אמהות שיוצאות נגד מוצרי החלב, דמיונות פרועים על ארוחות שחיתות גדושות בסרדינים, כרוב וברוקולי להשלמת הסידן. כמעט וגמלה החלטה בלבי שתם עידן החלב בביתי ומעתה אני מתחילה לרקוח חלב שיבולת שועל ביתי, ואז קראתי תגובות נגדיות על יתרונות החלב, הפאניקה חלפה והחלטתי להסתפק ליתר ביטחון בהפחתת מוצרי החלב.
"מבחינתי תזונה זה דלק, וכמו שאני לא מכניסה לאוטו שלי נוזל שלא מתאים לנסיעה, אני לא אתן לילד שלי, או לעצמי, לחיות על תזונה לא טובה", אומרות חברותיי האמהות. אבל באחת השיחות, סיפרתי להן שאני דווקא אוכלת מוצרי חלב ובגדול, למרות טרנד ה"אנטי פרה" ששוטף את המדינה. "סליחה?" הן הביטו בי המומות, איך יתכן שאת נשארת אדישה לכל המהומה.
"נכון, תזונה זה דבר בסיסי וחשוב ושום אימא (שאני מכירה לפחות) לא מלעיטה את ילדיה בביסלי, צ'יפס ושוקולד מסביב לשעון. אבל כשחושבים על זה, אימהות ממהרות להיות נחרדות ממוצרי החלב, אבל "מזון" זה לא הדלק היחידי שאנחנו נותנות לילדינו, והלוואי שהיינו דואגות לבריאות הנפשית ולבריאות הסביבתית שבה ילדינו גדלים, לפחות באותה המידה שבה אנחנו חרדות לשתיית החלב שלו". חברותיי לא הסכימו מיד אבל לפחות היו מוכנות להטות אוזן קשבת.
הילדים שלנו "ניזונים" מהרבה דברים שלא קונים בסופר: מההתנהגות שלנו ההורים, מהילדים בגן המשחקים, מהטלוויזיה, ובעצם מכל הדוגמאות שהם רואים סביבם. הילדים רואים וקולטים הכל, הם מחקים, ותבניות ההתנהגות הללו נחרטות אצלם.
אני כאימא מוטרדת יותר כשהבן שלי רואה ילד גדול ממנו שמשחק באקדח ויורה לכל עבר מאשר כשהוא מבקש גלידה (מחלב פרה, רחמנא ליצלן). מפחידים אותי הורים שרק מחכים שהילד יגדל כך שהוא ידע "להחזיר" מכות, ומחנכים בצורה לא מודעת לכוחניות ולהתנהגות אלימה. אני יודעת שלא משנה איך אנסה לחנך את הילד שלי, הוא יחקה ילדים אחרים וילמד מהם בסופו של דבר, לא ממני. זאת לא פאניקה זמנית, זה פחד מתמשך שמדיר שינה מעיניי. עם כל מקרה אלימות נוסף שקורה, מחלחלת ההבנה שמשהו בחינוך שלנו לא עובד, ואני מפחדת שיום יבוא ופשוט לא נוכל לצאת מהבתים בגלל האלימות ברחובות.
בין כל התהיות לגבי איזו אימא אני, הבנתי איזו אמא הכי חשוב לי להיות. אני אימא ש"מסרבת" לתת לילד שלה לספוג דוגמאות שליליות! ואני מודה שלפעמים זה כולל גם אותי וגם אני צריכה להשתנות. אני רוצה שהילד שלי יהיה מוקף בדוגמאות חיוביות שמלמדות על סובלנות, על כבוד הדדי ועל חיבור בין אנשים. אני קוראת לכל האמהות והאבות להצטרף, בין אם הילד שלכם אוכל מעדן סויה או חלב ובין אם הוא מרביץ סיר חריימה על הבוקר, שיהיה בריא.
הלוואי והיינו רואים דיונים סוערים ברשת על הדרך שבה אנחנו מחנכים את ילדינו, לא מצד המבקרים למיניהם שמפנים אצבעות מאשימות, אלא מצד הורים מודאגים שחרדים לעתיד ילדיהם ורוצים לשנות את המצב. הלוואי והיינו מחרימים את תוכניות הריאליטי שמעודדות לשנאה ותחרותיות כמו שמחרימים את מוצרי החלב. הלוואי ונדאג לנפש הילד לא פחות מהגוף.
