ילדים זוכרים טוב יותר כשהם חוזרים על החומר בקול רם
שלח לחברמחקר חדש באוניברסיטת אריאל: עכשיו זה מדעי! ילדים זוכרים בכ- 40% יותר טוב, כשהם חוזרים על החומר בקול רם.
המחקר מתבסס על טכניקת למידה פשוטה – אמירת מילים בקול, ומדגים כי דרך זו יכולה לסייע לתלמידים בלימוד מילים חדשות הן בעברית והן בלמידת שפה זרה.
מחקר חדש בנושא שיפור הזיכרון והלמידה אצל ילדים, שערכו ד"ר מיכל איכט מהמחלקה להפרעות תקשורת באוני' אריאל, בשיתוף עם ד"ר יניב ממה מהמחלקה לפסיכולוגיה באוני' אריאל, מצא כי אמירה של מילים בקול משפרת את היכולת לזכור אותן לעומת שמיעה של אותן מילים נאמרות על ידי מישהו אחר.
מדובר למעשה בטכניקה פשוטה של למידה שיכולה לסייע לתלמידים רבים בלמידת אוצר מילים חדש, למשל כשלומדים שפה זרה, או כשנתקלים במילים חדשות ולא מוכרות (מילים שהכתיבה המורה לקראת בחינה או הכתבה בבית הספר, או מילים חדשות שפוגשים במהלך קריאת טקסט ורוצים לזכור אותן להמשך).
המחקר הזה, ומחקרים נוספים בתחום הזיכרון חשפו כי: אמירה של מילה בקול רם, גורמת לה להיזכר טוב יותר לעומת קריאתה בשקט, או שמיעתה נאמרת על ידי אדם אחר. "אני באופן אישי, מספרת ד"ר איכט, תמיד מוצאת את עצמי 'מדקלמת' בקול את החומר שצריך ללמוד.. והנה, לתחושת הבטן האישית נמצאה תמיכה מחקרית חד משמעית".
איך אפשר לשפר את ביצועי הזיכרון שלנו ולהגיע מוכנים יותר לבחינה, או לעזור לילד להתכונן לבחינה שלו? הדרך היעילה ביותר היא לחזור על החומר בקול רם - לקרוא את המשפטים החשובים בקול, או לדקלם (בע"פ) את החומר. כאשר לומדים עם ילד, לא מספיק לקרוא לו את המילים אותן הוא צריך לזכור, או את עיקרי הטקסט, כדאי לבקש ממנו לומר את המילים או המשפטים בעצמו. הדבר ישפר את היכולת שלו לזכור.
איך מתבצע המחקר
מרבית המחקרים עד כה נעשו בקרב מבוגרים, שיודעים לקרוא. במקרה כזה, הנבדק יושב מול מסך מחשב, ומוצגת בפניו רשימה של מילים מוכרות. המילים מוצגות אחת אחרי השנייה, בקצב נח, והנבדק מתבקש ללמוד אותן בכמה אופנים. מחצית מהמילים הוא קורא בלבד, ללא קול. ואת המחצית הנותרת הנבדק קורא, וגם אומר בקול רם. לאחר שלב למידת המילים מבצעים מבחן זיכרון. מבקשים מהנבדק לרשום על גבי דף נייר את כל המילים שהוא זוכר מתוך הרשימה שלמד. זהו מבחן שליפה. סוג אחר של מבחן זיכרון הוא זיהוי: מספקים לנבדק רשימה ארוכה של מילים, חלקן הן המילים שנלמדו קודם לכן, וחלקן מילים חדשות, שכלל לא הוצגו. הנבדק מתבקש להקיף בעיגול את המילים שנלמדו בלבד.
אפקט ההפקה
הממצאים ממחקר זה וממחקרים נוספים שנעשו בעולם בשנים האחרונות, מדגימים יתרון משמעותי לזכירה של המילים שנאמרו בקול על פני מילים שנקראו בלבד.
היתרון הזה מכונה 'אפקט ההפקה' (Production Effect). גודל היתרון של אמירת המילה בקול בקרב מבוגרים הוא סביב 20%. אצל ילדים הממצאים מרשימים אף יותר.
במחקר החדש של ד"ר איכט וד"ר ממה נבדקו לראשונה ילדים צעירים (בני 5 שנים), אשר רוכשים אוצר מילים חדש בקצב מהיר. היות וילדים בגיל זה עדיין אינם קוראים, נעשה שימוש בתמונות של מילים. בחלק הראשון של המחקר, 30 ילדים צפו בתמונות מוכרות (כלב, שולחן, בית). חלק מן המילים נלמדו על ידי הסתכלות בתמונות בלבד, וחלקן נלמדו על ידי אמירתן בקול על ידי הילד. הממצאים הראו שיעור כפול (!) של שליפת מילים שנלמדו על ידי אמירה בקול (30%) ביחס למילים שנלמדו על ידי הסתכלות בתמונות בלבד (15%). במילים אחרות, אמירה בקול ממש מכפילה את ביצועי הזיכרון. התוצאה המרשימה התקבלה במחקר במילים מוכרות בעלות משמעות, בניסוי במילים לא ידועות וללא משמעות (ג'יבריש) התוצאה השתפרה בכ- 40 אחוזים.
בחלקו השני של המחקר נעשה שימוש בתמונות של מילים נדירות ולא-מוכרות, וזאת על מנת לבדוק האם השיטה הזו מתאימה גם ללמידת אוצר מילים חדש. 30 ילדים בני 5 שנים הסתכלו בתמונות של חפצים כמו אבוס, חפת, אנקול. מחצית מן המילים שבתמונות נאמרו בקול על ידי הבודק (כך שהילד רק הקשיב למילים), ומחציתן נאמרו על ידי הבודק, והילד חזר עליהן בקולו. גם הפעם היה שיפור גדול, של כ-35% , בזיהוי של מילים שנאמרו בקול לעומת מילים שרק נשמעו. הממצאים הללו מחזקים את היכולת להשתמש בהפקה קולית כדרך יעילה ופשוטה לשיפור הזיכרון גם בקרב ילדים.
מה מקור התופעה?
כנראה שמילים עליהן חוזרים בקול רם הופכות לבולטות יותר ולמובחנות יותר ביחס לשאר המידע שבסביבה (המילים שרק נקראו אך לא נאמרו בקול). אותן מילים בעצם זוכות למעמד מועדף בעת הלמידה והקידוד שלהן בזיכרון - הן הופכות למוכרות יותר, כי הלומד נפגש עם המילה יותר פעמים (גם כאשר קרא אותה בשקט, וגם כאשר חזר עליה בקול). המידע הנוסף שיש לנבדק לגבי אותן מילים גורם להן ליתרון בעת השליפה מהזיכרון או הזיהוי.
מעניין כי אמירת המילה ללא קול (רק על ידי תנועות שפתיים) לא הביאה ליתרון משמעותי בזכירה כמו אמירת המילה בקול. גם שמיעת המילה (כאשר מישהו אחר אומר אותה בקול, ולא הלומד) או כתיבתה מביאים לשיפור קל של הזיכרון בלבד, לעומת הפקת המילה בקול, המביאה לשיפור גדול.
