להקשיב לעובר – על הקשר עם התינוק שעוד לא נולד
שלח לחבראבל מיהו התינוק שלך? מה עובר עליו בפנים? האם הוא מודע לסביבתו? האם הוא מכיר אותך? את אבא שלו? האם החושים שלו כבר פעילים והוא יכול להיות בקשר עם סביבתו? האם יש לו אופי ייחודי משלו כבר בזמן היותו ברחם?
ד"ר קרלוס רוזנברג הנו רופא נשים מומחה ומיילד בכיר, מייסד "הרחם" מרכז להריון ולידה, מוסמך בליווי הפטונומי של זוגות בהריון ולידה מטעם CIRDH – צרפת, מחבר הספר –"מהבטן באהבה", נציג בארץ של ארגון IMBCO לשיפור שירותי המיילדות בעולם.
בתקופה הראשונה את מתחילה להיות מודעת לשינויים בגוף שלך. בהמשך ההיריון את מתחילה להרגיש אותו, את מודעת לנוכחותו: הוא מזכיר לך שהוא שם.
את אולי יודעת אילו איברים ומערכות מתפתחים אצלו כל שבוע. בהמשך מגיע הרגע בו את מתחילה להשתוקק לפגוש אותו, את התינוק שלך. אבל מיהו התינוק שלך? מה עובר עליו בפנים? האם הוא מודע לסביבתו? האם הוא מכיר אותך? את אבא שלו? האם החושים שלו כבר פעילים והוא יכול להיות בקשר עם סביבתו? האם יש לו אופי ייחודי משלו כבר בזמן היותו ברחם?
באופן מפתיע אולי, מסתבר שיש לא מעט מחקרים בנושא העוקבים אחר התנהגותם של עוברים בתוך הרחם. מחקרים אלה מודדים פרמטרים פיזיולוגים והתנהגותיים כתגובה לגירויים סביבתיים שונים (שמיעתיים, ויזואליים, מישושיים ועוד). בעשור האחרון אף פורסמו מאמרים פורצי דרך אשר מצאו קשר בין חוויות שעוברים חווים בתקופת ההריון והלידה לבין התנהגותם ובריאותם לאחר הלידה – כתינוקות, ילדים, נערים ואף כבוגרים. ניתן לסכם כי קיים ביסוס מדעי ליכולות העוברים:
קיומם של החושים מגיל מאוד מוקדם, יכולת למידה, זיכרון ואף סוג של אינטליגנציה ראשונית.
שומע, מריח, טועם...
איך עוברים חווים את הסביבה שלהם?
לפני שעונים לשאלה זו, מספר מילים על הסביבה של העוברים. חלל הרחם עם נוזל מי השפיר זו הסביבה הקרובה. מערכות גופה ואיבריה של האם (פעימות לב, נשימה, תנועתיות של מערכת העיכול, מצב רגשי נפשי וכו' ) הם חלק חשוב מהסביבה שלהם כי עולמה החיצוני של האמא על כל גירוייה (קולות של אנשים, רעש מכוניות, ריחות, אור וחושך וכו') כל אלו הם חלק מהסביבה של העוברים. "הם מסוגלים לקלוט את כל הגירויים האלה. הם עושים זאת בעזרת החושים. מסתבר כי החושים מתפתחים בגיל מאוד מוקדם. החוש הראשון הוא חוש מגע אשר מופיע בשבוע 8.
הראייה מתפתחת אצל העובר לאורך ההריון ומשלימה את התפתחותה אחרי הלידה. ישנן עדויות לכך שבדיקורי מי שפיר עוברים כבר מסוגלים לראות את מחט הדיקור ולחמוק ממנה.
מאוד שכיח ואף מצחיק לפעמים לשמוע נשים בהריון מספרות שהעובר שלהן מאוד פעיל למגע יד של אדם אחד ואילו למגע יד של אחר הוא כלל לא מגיב. מה שמפתיע היא החזרתיות של התגובה לשני אנשים אלה. על פניו תופעה זו נשמעת אנקדוטית אך אם נעמיק טיפה במשמעות נוכל להבין כי לעוברים היכולת לזהות מגעי יד שונים המונחים על הבטן של האמא ובנוסף, הם יכולים לבחור להתנהג אחרת למגעי יד שונים. לא פעם ההורים הנפעמים מהתגובות המפתיעות, נוטים לבטל את האפשרות שמה שמתחולל כאן הוא תגובה אמיתית של ייצור חי אשר מזהה, חש ומרגיש. הנטייה היא לפעמים להסביר תופעות אלה כצירוף מקרים. לא פשוט לנו להסכים להאמין שאולי זה אפשרי – שהעובר שלנו מתקשר עמנו.
ומה עם חוש הטעם?
גם הוא מתפתח סביב שבוע 15-16. טעמים וריחות מגיעים לעובר דרך מי השפיר. זוהו מעל 120 מולקולות שונות של ריחות וטעמים שונים. ביניהם נמצא גם הריח והטעם של חלב האם. חושבים שעובדה זו מסייעת לעובר להיצמד לשד בהנקה הראשונה מיד עם לידתו.
יש דבר כזה עובר בסטרס?
לעוברים יש זיכרון. חוויות שהם חוו בזמן ההריון נחרטות בהם ויכולות להשפיע על חייהם גם לאחר שכבר יצאו מן הרחם והפכו לבני אדם בוגרים. זה כשלעצמו יכול להיות מלחיץ: האם הלחץ המתמיד שיש בעבודה בזמן ההריון יכול להזיק לתינוק שלי? האם ייתכן שהחששות והפחדים שלי משפיעים על התינוק? האם בהריון אסור לעסוק בדברים עצובים?
בשני עשורים אחרונים פורסמו מחקרים שמצאו קשר בין סטרס כרוני אצל האישה ההרה לבין מצבים שונים אצל אותם ילדים ובוגרים אחרי לידתם. בין המצבים שאליהם נמצא קשר ניתן למנות חרדה, הפרעות קשב, איחור בהתפתחות השפה, סכיזופרניה ואף אוטיזם.
העוברים מסוגלים להתאים את עצמם לתנאים הסביבתיים אותם הם קולטים בתקופת ההריון. התאמה זו מתבססת על שינוי ברמת הגנים. הם יכולים להפעיל גנים רדומים וההיפך, הם יכולים להרדים גנים מופעלים. יכולת מדהימה זו אשר מכונה באנגלית fetal programming ("תכנות עוברי") שייך לתחום האפיגנטיקה. מדובר בתאוריה המסבירה חלק ניכר מיכולות העוברים. בנושא של סטרס כרוני אצל האישה ההרה ניתן לומר שבמקרים מסוימים בהם מדובר בעוברים רגישים מעל הממוצע, יתכן מצב שהסטרס שהעובר חווה מצד אמו, יהווה גירוי חזק עבורו אשר יגרום לו "להסגר" לגירויים חיצונים בטרם לידתו.
זה יכול להיות בסיס להפרעת קשב או אוטיזם למשל.
מסרים מהרחם
המסרים שעוברים לעובר בתקופת ההריון והלידה ללא ספק מטביעים את חותמם. לחוויות שלו מהרחם יש השפעה עצומה גם בהמשך דרכו כתינוק וכבוגר. ברגע הפיכתו מעובר לתינוק הוא מגיע אלינו ופוגש את העולם לראשונה, הוא יכול להרגיש נינוח ובטוח בזרועות אמו ואביו ולזכות בכל החום והאהבה. ביכולתנו לדאוג לתנאים מיטביים אלו כבר בהיותו ברחם.
ההכרה בכך שהעובר הוא יצור שחש ומתקשר, מאפשר לנו לנהוג ברגישות כלפיו. בדומה לתינוקות שזה עתה נולדו, גם העוברים מסוגלים לחוות נוכחות של הכלה, חום ואהבה. במידה וחווית מתח, קושי או שפשוט התעצבנת, קחי רגע להיות עם העובר שלך, התחברי אליו רגשית או בעזרת מגע על הבטן, הרעיפי עליו חום ואהבה, דברי אליו, כך, גם ברגעים הפחות נעימים – קיימת הזדמנות לחיבור ולאהבה.
ליטוף מאבא ואמא
עתה, כשאנו מודעים ליכולת של העובר לשמוע אותנו, להרגיש בנוכחותנו, להגיב ולזכור אירועים – נפתחת בפנינו ההזדמנות לפתח עמו קשר בצורה מוכוונת ומודעת, ובכך לנצל את תקופת ההריון כדי להעמיק את הקשר עמו, ליצור מערכת יחסים בריאה, לתקשר עמו ולהשפיע לטובה על חייו מחוץ לרחם.
התקשורת עם העובר היא מעיין שפה, המבוססת על התנועות שלו בתוך הרחם, על התחושה שתנועות אלה יוצרות בנו והמשמעות שאנו מעניקים להן, וכן על דברים נוספים כמו המגע שלנו, החלומות שלנו והמחשבות שלנו. כדי לתקשר עם העובר שברחם, לא בהכרח חייבים הכשרה מסויימת או טכניקה מיוחדת, זוגות רבים עושים זאת באופן אינטואיטיבי. לא מעט נשים שאני פוגש אצלי בקליניקה במעקב הריון או בפגישות במהלך קורס הכנה ללידה, מספרות שהן קשובות לעובר שלהן באופן טבעי, ויודעות לספר עליו הרבה: אילו תנוחות הוא אוהב, איך הוא מגיב לסוגים שונים של מזון שהן אוכלות, מה הוא עושה כרגע ברחם ואיך הוא יגיב לאירוע כזה או אחר.
כשמקשיבים באמת למסרים שהעובר מעביר אלינו ונותנים להם פרשנות, אפשר ללמוד מגוון רחב של היבטים על העובר. אחד הדברים המפתיעים והמעניינים ביותר הוא שניתן ממש להכיר את האופי של העובר עוד בעודו ברחם. באמצעות ההקשבה והערנות לתגובות ול"שפה" שבה העובר מתקשר אתנו – ניתן ממש להכיר את תכונות האופי שלו, וכך לקבל למעשה הצצה אל אופיו של התינוק שאנו עומדים לפגוש בקרוב – לאחר הלידה הקרובה. אולי הוא סקרן? ואולי הוא פעיל וקופצני? אולי אימפולסיבי? נהנתן? רגיש? בעל חוש הומור?
כמה נפלא שדבר פשוט כמו הנחת הידיים על הבטן או פשוט תשומת לב לאופי תנועותיו של העובר – יכול להביא להכרות מעמיקה עמו!
קצת על הפטונומיה
הפטונומיה. זה אולי נשמע כמו עוד מילה ארוכה ומפחידה שהופכת את ההריון למלחיץ ומלא דאגות. אבל לא. הפעם מדובר על גישה לליווי עוברים על ידי הוריהם, באמצעות מגע יד עדין ואוהב. מגע שדרכו בני הזוג מציעים את עצמם לתינוק שבבטן ומזמינים אותו לבוא אליהם כדי להרגיש ביחד. אותו מגע יד מאפשר גם לבני הזוג להרגיש את תינוקם. הליווי ההפטונומי של זוגות בזמן ההריון מעודד את ההתפתחות של ההורות גם אצל האם וגם אצל האב. ליווי כזה, מאפשר לתינוק לחוות נוכחות של בטחון ואהבה משני הוריו המלווים אותו. עבור בן הזוג, זו דרך "להיכנס" לתוך ההריון, מה שלעתים זו משימה לא קלה. הלידה הופכת להיות של שלושה, לכל אחד יש תפקיד: הנוכחות של בן הזוג הופכת לפעילה ומשמעותית ומקלה על כאב הצירים, היולדת פנויה יותר כדי ללוות את התינוק בלידה שלו. ההכרות הקודמת עם התינוק עוזרת להורים גם לאחר הלידה בהבנה ובזיהוי הצרכים של התינוק.
תינוקות שמלווים אותם בגישה הפטונומית וחשים את הוריהם בתקופת ההריון, מפתחים תחושה של ביטחון בסיסי. הם תינוקות רגועים, פחות תלותיים לנוכחות הורית לצורך הרגעה. הם מתבוננים, סקרנים ויוזמים.
הקשר הרגשי בין הורים לעתיד לבין התינוק שבבטן מחזק את כולם, מביא רוגע ושמחה להריון. מרגע שהקשר עם העובר החל – הוא יהיה אתנו לתמיד. בהריון, בלידה וגם לאחריה.
