הריון אינו פוגם בתפקוד הקוגנטיבי של האם
שלח לחברהיריון מביא איתו הרבה שינויים. בתור התחלה, הרבה שמחה. אבל גם הרבה רגשות, הרבה תיאבון, להרבה שילובים מוזרים. ולמרות מה שכולנו חושבים (או חושבות) חורים בזיכרון הוא לא אחד מהדברים האלה.
באדיבות מגזין הריון, ד"ר יאנג
2P סטודיו
מסתבר שלא תמיד מה שמרגישים, אפשר להסביר עם עובדות.
אין דברים בגו
שנים שנשים מתלוננות על זה שהן לא זוכרות כלום. שנים שהן מאשימות בזה את ההריונות. חוקרים מהמרכז לבריאות הנפש באוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה החליטו לבדוק את הסוגיה הזאת לעומק.
הם ערכו 2,500 ראיונות ומבחני לוגיקה וזיכרון לנשים בגילאים 20-24. הראיונות נערכו לראשונה בשנת 1999 ופעם נוספת בשנת 2003, ובשנת 2007. במהלך 8 שנות מחקר, 223 מהנשים הפכו לאמהות ו- 76 מתוכן היו בהיריון לפחות בזמן אחד מהראיונות.
רוב המחקרים הקודמים, השוו בין נשים בהיריון לבין קבוצת ביקורת שהורכבה בעיקר ממתנדבות. החלק הייחודי של המחקר הנוכחי, הוא שלחוקרים היו מדדים על התפקוד הקוגניטיבי של אותן נשים, בזכות אותם מבחני לוגיקה שנערכו לפני, בזמן ואחרי ההיריון.
אז למרות שנשים, הפרטנרים שלהן ובערך כולנו מאמינים שיש קשר בין תפקוד קוגניטיבי לאמהות או היריון, המחקר לא מצא הבדל ביכולת הקוגניטיבית של נשים בהיריון מול נשים שאינן בהיריון. לא נמצאו הבדלים בין נשים שהן אמהות לנשים שאינן אמהות, לא נמצאו נזקים קבועים שאפשר להצביע עליהם, ולא נמצאה השפעה משמעותית. לא בזמן הריון ולא בזמן אמהות.
76 הנשים שהיו בהיריון במהלך הראיון השני או השלישי שלהן, הוציאו ציון דומה במבחני הלוגיקה והזיכרון. יותר מזה, לא נמצא הבדל בין קבוצת הנשים שהיו בהיריון, לבין קבוצת הביקורת.
הסברים אחרים
בלי קשר להיריון, אם אנחנו מרגישים משהו ואומרים לנו שזה נכון, גרוע ככל שזה יהיה, זה עדיין בסדר. אבל, אם אנחנו מגישים משהו ואומרים לנו שזה ממש לא ככה, אנחנו מתחילים לחשוב שאנחנו מאבדים את זה.
בפועל, יכולים להיות לזה כמה הסברים. הראשון הוא, שהמבחן הקוגניטיבי לא מכוון בדיוק לאותם שינויים שנשים מרגישות וחוות. ההסבר השני הוא, שבגלל שהיריון הוא דבר כל כך בולט שאי אפשר לפספס אותו, קל לנו להאשים אותו כמעט בכל דבר.
נקודה נוספת היא ששמונה שנים זה אמנם הרבה זמן למחקר, אבל אולי לא מספיק בשביל להבחין בשינויים בטווח הארוך. חוץ מזה, כל הנפילות האלה בזיכרון, יכולות להיות נפילות נורמאליות לחלוטין שקשורות בחסך בשינה, בזה שהמוח שלנו בזמן היריון טרוד בדברים אחרים, כמו ציפייה, ובתחושות פיסיות כאלה או אחרות.
מה שכן ראו במחקר, הוא שנשים שיש להן ילדים, הן פחות משכילות בהשוואה לנשים ללא ילדים. זה לא מאוד מפתיע, ילדים בהחלט משנים את סדרי העדיפויות, וזה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.
אבל, הממצא שאולי יותר חשוב ומעניין, הוא שבמחקר דומה על חולדות, נמצא כי החולדות עמדו טוב יותר במשימות מורכבות, הצליחו לנווט במבוך בצורה יעילה יותר וסבלו פחות מחרדה ופחד בזמן שהיו בהריון. ומה שחולדות יכולות לעשות, אנחנו יכולות לעשות טוב יותר.
