הריון אחד ארוך או בעצם שניים
שלח לחברהריונות רצופים הינם קשים נפשית ופיזית. ישנן מספר סיבות שמובילות להריונות רצופים. מה הסיבות? איך מתמודדים? ומה עם הזוגיות במקרה של הריונות רצופים?
מאת: ריקי לוי דינר
זוגיות, ילודה ומשפחה הינם דברים הבאים מן הלב אך לא רק. יותר ויותר אנו מבינים כי גורמים אלו מוכתבים תרבותית ותקופתית. כך הורינו חונכו לעבוד, להכיר להביא ילדים לעולם ולהתמקד בהם, כך גם אף בתקופתם ניתן לראות הבדלים בין תרבויות הבוחרות/מוכתבות להביא חמישה ילדים ומעלה לעולם לבין אלו המסתפקים בשניים שלושה.
בתקופה שלנו, הורי השלושים +, הדברים אינם כה נהירים. מחד, אנו רודפים אחר הקריירה וההגשמה העצמית שדורנו מכתיב ובתוך כך בוחרים להמעיט ולדלל את קצב הילודה ומספר הילדים, כך שמשפחות שני הילדים תופסות תאוצה. מאידך, אותה רדיפה אחר קריירה והגשמה עצמית, מאחרת את גיל הלידה כך שהילד הראשון מגיע בסביבות גיל השלושים ומסמן בעצבנותו את השעון הביולוגי המטריד נשים רבות. אותה טרדה בדיוק גורמת לנשים רבות שלא להפסיד עוד רגע אחד במרדף המשפחתי וללדת מתוך בחירה מספר לידות ברצף.
עם זאת השעון הביולוגי אינו השיקול היחיד בבחירת הריונות רציפים, מה שכן הוא אינו מקל על ההתמודדות והתהיות שבאים בעקבות כך.
על ההקבלה לפילה כבר דיברנו?
הריונות רצופים – סיבות
הסיבה הראשונה והעיקרית כאשר מדובר בהריונות רצופים מתוך בחירה כבר צויינה בפתיח של כתבה זו. בתקופה בה אנו חיים קצב החיים כה מהיר עד כי היילודה שאמורה להיות טבעית במעגל החיים, נדחקת לסוף התור ומגיעה בשלב בו בתקופות קודמות כבר היו מאחורי הזוג הצעיר מספר הריונות ולידות.
גילאי השלושים והשלושים +, סומנו כיעד והינם הממוצע היום לתחילת הבאת הילדים לעולם. ההתחלה מתוקה, הקריירה כבר נבנתה, ומגיעה השאלה – למה לא? השעון הביולוגי שנותן אותותיו אומר דבר אחד – אין לך זמן! ומיד אחר כך מגיעה התובנה שאולי אחר כך זה לא יהיה כל כך פשוט.
לתובנות אלו מתווספות סיבות נוספות המתפקדות על תקן של שכנוע עצמי לבאות –
"תמיד רציתי משפחה גדולה, רק התחלתי מאוחר", "אני רוצה שהם יהיו חברים (הילדים)", במילא אני כבר בשוונג" ועוד ועוד...
בתוך סבב סיבות אלו נכללות כמובן הריונות מתוך בחירה בקרב זוגות חילונים, אינני מכלילה כאן על זוגות חרדים אצלם היבט המצווה הוא שמכריע את הכף, ואיני מכלילה אף מקרים כשלי בהן לא דובר על בחירה אלא על תופעה המכונה "ילדי פנצ'ר".
בהתעלם מאלו האחרונים אנו מגלים יותר ויותר שכיחות עולה בקרב זוגות חילונים הבוחרים ללדת ברצף.
על הסיבה "זה יהיה כמו תאומים", ויתרו מרבית הזוגות מזמן היות והם מגלים עם הגיחו של העולל השני כי המציאות אינה כה קלה לעיכול. לא תמיד לפחות.
התמודדות
(כמו תאומים . . . כמעט)
מרבית הראיונות בנושאי הריון ולידה ככלל, והריונות רצופים בפרט מתמקדים בחוויה הנשית של הסיפור. מתוך שכך אף כתבה זו, דנה בעיקר בתחושות הנשיות וחוטאת בכך אולי לאמת הזוגית בבחינת ההתמודדות עם הריונות רצופים. לפחות אני מודיעה על כך, תמיד יש לזכור כי לכל מטבע שני צדדים.
נשים רבות מדווחות תחושה של בית והגעה למקום הנכון כאשר נולדים ילדים בהפרשים קטנים מתוך בחירה. בתוך אלו ישנן נשים שסיבותיהן לשמחה ברורות מאליהן, בין אם מדובר בנשים שעברו טיפולי פוריות בהריון הראשון והשני נקלט במהרה, ובין אם מדובר בנשים המתקרבות לגיל הארבעים שלהן וייחלו כה לילדים. מעבר לאלו קיימות נשים כמוכן וכמוני, באמצע גיל השלושים לחייהן המביאות ילדים ברצף, מתוך אותן סיבות שהוזכרו לעיל ומגלות כי זה נחמד כמעט...כמו בחלום.
ההתמודדות נחלקת לשניים: התמודדות רגשית למול גופנית.
התמודדות רגשית - בחלק זה ניתן לגעת בגורמים הרגשיים המציפים את האישה לאחר הריון, כל הריון, לא כל שכן לאחר שניים רצופים. רצף הרגשות נע בין תשישות ואובדן העצמי לקוטב השני המותש גם כן אך חש כי הגשים את ייעודו. בהריונות רצופים התחושה של הגשמת הייעוד מתטשטשת היות והתשישות הגופנית, הנכנסת כאן, לאחר הריון מעלה תהיות כגון: "למה עשיתי את זה לעצמי?", מה היה רע לי בחיים" וכהנה וכהנה. ההתמודדות הרגשית עם שני תינוקות/פעוטות במתחם אחד אינה פשוטה. מדובר בשני עוללים התלויים תלות מוחלטת באם, אך עם זאת בשונה מתאומים צרכיהם ההתפתחותיים שונים. דבר המקשה על ההתמודדות.
נסו לתפקד כאשר יד אחת קשורה לכם מאחורי הגב והשנייה משוטטת חופשי בעולם ומושכת אתכם לכיוונים מנוגדים. כזה הוא בערך המצב כאשר מתמודדים עם פעוט המתחיל ללכת לצד אחיו הדורש הנקה, ישיבה החתלה והשגחה צמודה.
מצב כמעט בלתי אפשרי זה מעלה רגשות אשם כבדים, תחושה של חוסר אונים וחשש שמא אנו מפספסים את גידולו של השני, היות והטיפול בו שונה מהטיפול באח הבכור בשל המצב.
לאחר השנה הראשונה הקשה מתאזן במעט המצב ולאור איזון זה נרגעים אף ייסורי המצפון וההתמודדות הרגשית הופכת קלה יותר, אף משום שאנו כבר רגילים למצב ומתחילים לחייך אליו.
התמודדות פיסית- גם אם החלק הרגשי עובר בקלות ובהשלמה, הרי שהחלק הפיסי הינו פחות נשלט. הריונות בטווח של פחות משנה אינם מומלצים על ידי רופאי הנשים הן כאשר מדובר בלידה רגילה לא כל שכן כאשר מדובר בלידה קיסרית. תפרים הנוצרים בהליך כירורגי באשר הוא, פנימיים כחיצוניים דורשים זמן החלמה של כשנה שלמה. כאשר ההריונות רצופים הם מסכנים את האישה ביצירת קרע בתפריה הפנימיים, עם זאת אין להכנס לפאניקה, מעקב רציף וצמוד מוריד את הסיכון, ומודעות למצב כמובן עוזרת. עם זאת לאחר הלידה זהו סיפור אחר. התשישות הגופנית אינה רק של הלידה עצמה, אלא של רצף ההריונות. הגוף מותש הן מכובד המשא (תרתי משמע) והן מרצף ההורמונים שפקד אותו ללא הפסק. הדבר משול לאיש שרץ מרתון, נח חמש דקות והמשיך למרתון הבא. שכחתי להזכיר כי האיש אינו ספורטאי מאומן. חשבו על מצב בו הגוף נח שנים ואז תקפנו אותו מכל כיוון.
המנוחה אינה מגיעה כל כך מהר היות ויש לפחות שני תינוקות לטפל בהם בבית. נשמע קשה? אכן.
לא רק זאת אלא שהאישה לעיתים מרגישה זרה לגופה בשל השינויים שעבר, הוא כבר אינו נראה כבעבר, ואינו מרגיש כך.
אך יש מילות עידוד. העייפות הכרונית עוברת, הגוף מחזיר לעצמו נשימה וקול התינוקות המתוקים בבית לעיתים משכיחים כל קושי פיסי שהוא.
זוגיות מסכמת
כתבה זו עסקה בעיקר בצד הנשי של ההריונות רצופים. כפי שכבר כתבתי יש עוד צד לעניין. חשוב מאין כמוהו. בלעדיו לא ייתכנו הריונות רצופים, לא רק בשל הנתון הפיסי שהוא מספק הזרע, אלא בשל העובדה שאם קיומם של ההריונות הרצופים והלידות הרצופות לא נעשה בתמימות דעים זוגית, הרי שהעסק לצד קשיו נידון לכשלון מראש.
חשוב מאוד לשתף את הבעל בקשיים, היות והעובדה כי צלחת את הילד הראשון עלולה להטעות את הבעל בהתמודדותך עם השני. במידה וקשה לך יותר עם התינוק השני אל תחששי לחשוף קשיים אלו בפניו, הפני אף קשב אליו ואל צרכיו וקשיו. גברים רבים מרגישים כי נזנחו נוכח התינוקות בבית, ומתקשים להודות בתחושות אלו. כמו כל עניין זוגי, כך גם בילדים יש לדבר על המצב, לשתף ובמידת הצורך להתייעץ.
למרות כל הסיבות בעד הריונות ולידות רצופות הרי שהסיבות אינן בהכרח סמן להתמודדות היום-יומית הקשה. ילדים זה שמחה, זה ברור, לדבר על זה רק מקל על המצב.
שיהיה בהצלחה ומזל-טוב.
בחסות "אלקטרוטרם" המתמחה במוצרים לתעשייה כמו: גופי חימום, תנור תעשייתי ועוד.
