הקבצן העשיר
שלח לחברסיפור עם מוסר השכל ותובנות לחיים והפעם על "טובים השניים מן האחד".
מאת: ניוה מלשבסקי
כל שנה אנחנו מתארחים אצל חברתי בסוכה וחוץ ממטעמים מעשי ידיה והנאה רצופה של המשפחות יחד, בנה איתן בן ה 12 מסבר את אוזנינו בסיפורים עם מוסר השכל ותובנות לחיים.
היה קבצן שמתלבש כמו עשיר. היה לו שעון רולקס יוקרתי, ביגוד אופנתי ויקר ערך, נעליים נוצצות, וכולו היה נראה מכף רגל עד ראש מיליון דולר. היה הקבצן יושב ברחוב עם שלט תלוי על צווארו "אני עשיר אבל רוצה עוד כסף".
עברו עוברים ושבים וראו את הקבצן בהפתעה שנראה טוב ומצפה לקבל כסף מעוברי האורח. ירקו עליו, גידפו אותו, קיללו ולא הבינו איך מעז לבקש את כספם.
לידו בסמוך ישב קבצן נוסף. בלוי בגדים, עני, מלוכלך, ראשו מורכן. עברו דרכו האנשים ו"זכה" לשלל מהאנשים אשר חמלו וריחמו עליו.
לא רחוק, צפה אדם אשר פסיכולוג במקצועו ולא הבין מה מתרחש כאן. כיצד יושב קבצן עשיר ודורש מטבעות כסף ולידו קבצן עני שמקבל כפליים כסף. החליט שהוא עוקב אחר הקבצנים בסוף היום כאשר קמו ללכת לדרכם.
כאשר התקרב לקבצן העשיר ראה שבגדיו אינם המותג אשר חשב והם חיקוי, השעון זול ופשוט ואף הנעליים צבועות בצבע בוהק ובכלל כל מלבושיו אינם אמיתיים. המשיך ללכת ולצפות בקבצנים וראה שבמקום מרוחק מהאיזור בו קיבצו נדבות, נפגשו השניים העשיר והעני וחילקו את השלל ביניהם ושמחו מאוד כי הצליחו להערים על האנשים ובעוד האחד "חטף" השני "זכה" לשלל כפול ומכופל.
המסר הוא "טובים השניים מן האחד". יצא ששיתוף פעולה של השניים אף כי שלילי הוא וערמומי, הרי שיחד, בשותפות, בתכנון, בביצוע, הצליחו הקבצנים חסרי הכל לקבל כסף ולהמשיך לחיות בכבוד אף כי דרכם אינה מכובדת דייה.
מה סיפור זה בא ללמדנו על חיי הזוגיות, ההורות, המשפחה?
לאורך כל הדרך אני טוענת כי הביחד, השותפות חשובה מאוד לחינוך ולעיצוב הילדים.
ההורים צריכים לדבר, להקשיב, לשוחח, להחליט על דרך חינוך בכל תחום וליישמה יחד.
לא יכול להיות שאמא תגיד משהו ואבא יגיד משהו אחר, כי אח"כ הילדים גדלים בכאוס גדול ופונים כל פעם להורה אחר לבקשה אחרת, ואין מי שיגיד לא ויציב גבולות.
לא תמיד הדרך פשוטה עוד טרם היישום. ההורים חלוקים בדעתם ובדרכם לחנך את הילדים. בדרך כלל יש הורה שהוא קצת יותר מתון מההורה השני. הרי כל אחד מאיתנו גדל על צורת חינוך אחרת, ערכים ותרבות שונים, הביא עימו את "חיוו", יתרונותיו וחסרונותיו ולא פשוט אחרי הנישואין והשמחה וההילולה לשבת ולדבר ברצינות על החיים עצמם ועל אופן גידול הילדים. דרושה הסכמה אמיתית וכוונה משותפת איך לגדל את הילדים, אלו ערכים להקנות להם, מסורת ותרבות, משמעת וגבולות. מגיל יומם ועד בכלל כאשר עוד ניתן לחנכם.
לדבר משמעו לא רק להגיד את דבריך אלא גם להקשיב לצד השני.
ויחד להגיע להסכמה.
כמובן שהבסיס צריך להיות משותף לכל הילדים אך כל יחד מקבל פן אחר של הסתכלות כי כל ילד הוא משהו אחר.
תשומת לב מיוחדת, עזרה או כל דבר שדורש חשיבה מחדש לגבי חינוך של אותו ילד ספציפי.
כל גיל וכל שנה וכל אירוע דורשים את ההורים לשיחה משותפת ולהחליט איך להתנהג בנושא כזה או אחר.
איך להגיב לילד שהתחצף, האם מענישים ילדים ככלל (לא אלימות מסוג כל שהיא!!!) ומה אופיה של הענישה (לא לשחק במחשב/פלאפון, לא לראות טלויזיה, לא לראות חברים באותו שבוע).
מה עושים עם ילד לא רוצה לקום בבוקר, או לא רוצה להכין שיעורים, או חוזר מאוחר בערבים וכו' וכו'.
אנחנו נדרשים לעירנות במציאות הסובבת אותנו, לפקח, לשים עיין, לשאול, לחקור, לדעת וללמוד ובעיקר להקשיב למצוקה של הילד. זו יכולה להיות מצוקה "קטנה" שחבר הרגיז בבית הספר והמורה העירה וזו יכולה להיות מצוקה "גדולה" שבה מעליבים ופוגעים בילד דרך הפייסבוק.
כל מצוקה בעיני הילד הקטן או הגדול היא הגדולה והכואבת ביותר ולכן אנחנו צריכים לשים לב להכל.
לא פשוט ולעיתים אף מורכב.
אבל אם מגיל קטן, נלך יחד ההורים, יחד עם הילדים, נשים את הנקודות במקום הנכון, נדבר ונשתף (כמה מזכירים את ארוחות שבת לשיחה משותפת משפחתית) , נשים את הגבולות והילדים יראו שאבא ואמא יחד לטוב ולרע, בשמחה ובעצב
אבל תמיד מקרינים שיש על מי לסמוך ונותנים מענה וקיר להישען עליו, הילד יוכל להתמודד טוב יותר עם החיים שלו.
אין ויכוחים, אין חילוקי דעות, אין "מי שווה יותר", ההורים יחד. הכוח שלנו כהורים יחד הוא חזק מאשר כל אחד פועל לבדו.
האמינו לי שהילד יקבל את המסר הנכון וידע לנווט בסיטואציות השונות.
לכן נושא של שיתוף פעולה בין ההורים ואפילו בין ההורים לסבא וסבתא, אפילו אני מוצאת את עצמי בין חברות, אנחנו מחליטות על דרך מסויימת איך להתנהג עם הילדים אחר הצהריים, מתי מותר לשחק ומתי זמן ללמוד לבחינה, משוחחות ומחליטות על דרך פעולה משותפת שעוזרת לכולן (ואין את השיח "למה לחברה הזו מגיעה, למה האמא שלה לא מעירה לך ורק את..") הוא חשוב לבסיס של חינוך ילדינו.
קחו דקה, חשבו על הקבצנים שכל רצונם היה לחיות בכבוד , אולי דרכם הייתה לא שגרתית אבל בתכנון מוקדם הצליחו במשימתם וכולנו רוצים לחיות בכבוד, באושר, בשמחה ואפילו בקצת עושר, וגם אנחנו דרכינו קלוקלת לעיתים, יוצאים מאיזון, מרימים קול, מתעצבנים, מענישים בדרך לחינוך האולטימטיבי הנראה בעיננו.
ועדיין אם נהיה יחד שניים הדרך תהיה קלה יותר ויפה יותר.
ותודה לאיתן על החוכמה שלך שתוביל אותך לבטח למקומות טובים.
