היצור האגדי שנקרא אבא..
שלח לחברהקטנה בהתקף גזים, הגדול בסתם התקף, הבית נראה כמו ערבוב בלהות של כפר השעשועים ומחלקה סגורה. אבל הבלוגרית שלנו לא מאבדת את העשתונות....
מהבלוג: מיומנה של אמא לשניים מאת מירי לוי
זה היה סתם עוד ערב של יום חול מהמרפסת נשקפה אלי שקיעה מדהימה. כזו ששלמה ארצי כבר היה כותב עליה שיר עם ברושים. אתם שואלים את עצמכם איך אני יודעת? כי בדיוק אז הרמתי את ראשי אל השמיים והתחננתי לאל שיגאל אותי מייסורי. הקטנה בהתקף גזים, הגדול בסתם התקף , הבית נראה כמו ערבוב בלהות של כפר השעשועים ומחלקה סגורה . ואני? אני משננת את המטרה הקבועה שלי, אני לא כאן, אני לא שומעת...
אממממא, זועק הגדול , את כן כאן ואת כן שומעת כי אני צועק ממש חזק (מה שנכון)
חוץ מזה הבטחת לי לשחק איתי עכשיו!
אז מה, אני עונה לגור, לי הבטיחו שלום, דיור בר השגה , הקלה במיסים ושהנקה שורפת את השומנים בירכיים !! אז הבטיחו! - אמא את ממש מדברת מוזר, אני חייב להתקשר לאבא.
או, בואו באמת נדבר על היצור האגדי שנקרא אבא..
ממש כמו אחיו החד קרן ופיות השונות מגיע גם היצור הזה אחרי שכל הילדים כבר ישנים במיטה ושקט שורר בממלכה. זהו אני אומרת לעצמי היום זה היום. כל הערכים שלי כל מה שלמדתי הכרתי ואהבתי, כל מה שעושה אותי למי שאני מסתכם כרגע לגוש של עצבים ורחמים עצמיים .
מי לכל הרוחות חשב שזה נכון לתת לי להיות אמא?? יכולתי להיות עכשיו חופשיה כמו הרוח, ספונטנית ובעלת חוש הומור ולמה אני בכלל טורחת להחליף בגדים במילא רואים רק את המינשא.
מיד חיוך ענק נמרח לו על כל הפנים הוא דהר לכיוון האייפון ותפעל אותו במיומנת של שותף לרחם , בוחר מחרוזת שירי בוקר קיצבית. איזה כיף שיש לי אמא משוגעת (הוא לא אמר את זה אבל בטוח זה מה שהוא חשב).
אחרי שלושת רבעי שעה של קפיצות מודיע השטיח בדימוס שהוא כבר לגמרי לגמרי עייף. ״שרב כבד, שרב כבד ״ מודיע נחמן שי הדמיוני במוחי , היום נגמר , אין נזק אין נפגעים.
דקה אחרי שהילדים מונחים ישנים ילד ילד במיטתו ואני מניחה את עצמי על הספה נשמע רשרוש מפתחות , היצור האגדי חזר הביתה ובידיו סושי ודיאט קולה. ״ הכנתי לנו ארוחת ערב ״ הוא מודיע לי בחיוך ״ בא לך דייט איתי?״
עכשיו אותו שלמה ארצי שר לי מהאייפון ״ הלוואי יצא מכאן שיר אהבה מושלם..״
יודע מה שלמה? נראה לי שהוא כרגע נכתב.
שיהיה לכולנו לילה טוב...
