תופעת הילד השתלטן
שלח לחברהילד שלכם רוצה להיות מנהיג, אך במקום להוביל הוא רודה באחרים?
חכמת הקבלה מלמדת, שכל ילד נולד עם נטייה מיוחדת שדרכה יוכל להצליח בחיים.
מאת: מרגלית ונטורה, בת 34, אם לשלושה, עורכת תוכן וכתבת במגזין "קבלה לעם".
מאז שבני הקטן גדל והחל להתרוצץ באופן עצמאי בבית, כל המשפחה שלנו נכנסה לכוננות על! התינוק חסר הישע שלי שהפך באחת לגיבור חיל חמוש במוצץ, אילץ את כולנו לחזור בפניו ללא הרף על שמירת חוקי הטבע, שאיתם לא מומלץ לשחק.
אפילו בני הבכור, כבר קלט יפה את העניין, ובכל פעם שאחיו הקטן ניסה לגעת במשהו רותח או לקפוץ ללא מצנח ממקום גבוה, הוא מיד פרץ בשאגה אדירה: "אסור! זה מסוכן! אתה תחטוף מכה ותבכה!", כך הוא הטיף באוזניו של אחיו הצעיר, בלהט רב.
ברוב המקרים שררה בביתנו תמימות דעים מוחצת, באשר לקיום הכללים והחוקים שישמרו עלינו בריאים וחזקים, אך מטבע הדברים, העניינים החלו להסתבך דווקא בתחום המורכב. אני מכנה אותו "שטח ההפקר החברתי" – השטח שבו החוקים והכללים אף פעם אינם ברורים.
ככל שעבר הזמן, הקטנצ'יק הפך מתוחכם ועצמאי יותר, והחל להפגין בפני הבּכוֹר את שלל תעלוליו ומעשי הקונדס שלו. הבכור לעומתו, ניסה בכול כוחו להוכיח את סמכותו ושליטתו על הממלכה, שעד לא מזמן הייתה רק שלו, והתמיד בפיזור הוראות ופקודות, אל השותף הזריז והחמקן שצמח לצידו.
"אמא, הוא חטף לי, תגידי לו, הוא לא מקשיב לי", הוא צעק לעברי, בניסיון להביע את התסכול הרב שהוא חש, בעקבות כישלונו לנהל את המצב. מהצד השני, נשמעו יבבות לא פחות מעוררות רחמים של הקטנצ'יק שחזר ואמר ללא הפסקה : "זה ס'לי, זה ס'לי!"
ידוע לי שברוב המקרים, המצבים הללו נולדים מיצר השתלטנות של בני הבכור, שעובר מצבים דומים גם עם החברים בגן. אלא שהפעם, חיפשתי לי דרך מוצלחת יותר לפּתרון, שתחסוך ממני לפתוח בחקירות הצולבות של מי התחיל? ולמה?
לצורך העניין, גייסתי את אחד העקרונות המובילים שלמדתי מחוכמת הקבלה: כל אדם נולד עם נטיות מיוחדות שדרכן יוכל ליהנות ולהצליח בחייו, אם רק ילמד כיצד לממש אותן נכון, כלומר, לטובת האחרים במקום על חשבונם.
בכדי לסייע לי להגיע לשלב הפשרה ולעזור לבני הבכור להבין את סיבת התסכול, השתדלתי להביע אמפתיה כלפי כל אחד מהילדים, ואפשרתי להם לשפוך את הלב כל אחד בתורו, בליווי חיבוק אוהב ומנחם של אמא.
כעת, לאחר שהחיבוקים והאהבה איחדו את השורות, פניתי אל בני הבוגר, ושאלתי אותו בפשטות, "מה הכי הכעיס אותך כשאחיך הקטן חטף לך את המשחק?". "אני פשוט רציתי לשחק אתו, אבל אמרתי לו שעכשיו אסור לו לגעת בשום דבר, כי אני המפקד במשחק והוא צריך לעשות רק מה שאני אומר לו", הוא השיב בפרצוף תמים, "אבל בסוף, הוא חטף לי חייל אחד וברח. ואני מאוד נעלבתי".
במהלך השיחה, הקטנצ'יק הפעיל את חדות החושים האופיינית לו, וזיהה בקלות רבה על מה אנו משוחחים. בכדי להביע את חלקו בשיחה, הוא לבש ארשת מלאת חשיבות, ומלמל משפט ארוך ומורכב בשפת הג'יבריש שלו.
לאחר שצחקנו מעט מהסיטואציה, ניסיתי שוב לדבר אל ליבו של בני הבכור. "אתה יודע, לכל אדם יש דרך מיוחדת משלו שבה הוא מרגיש הנאה. אך בכדי להצליח ליהנות מבלי להיפגע, צריך ללמוד סוד קטן וחשוב". "איזה סוד?" הוא שאל מסוקרן, "הסוד הוא, שאם חשוב לך להיות המנהיג ושכולם יקשיבו לך ואף פעם לא יזלזלו במה שאתה אומר ומבקש, אתה צריך קודם כל ללמוד להקשיב לאחרים ולגלות מה הם מרגישים, ומה הם הכי רוצים. אם תתאמן בזה, תהיה מומחה בלעשות טוב לאחרים, ואז כווולם, כולל אחיך הקטן, ירצו להקשיב לך ולעשות את כל מה שאתה מציע ויודע".
מובן שלא מדובר כאן בפתרון קסם ובני היקר לא הפך בן לילה לילד טוב ירושלים. אך מפעם לפעם כשחוזרים על ההסבר בהזדמנויות המתאימות, הילד לומד להכיר טוב יותר את עצמו ואת התכונות המובילות שלו, ואף מבין בצורה עמוקה יותר את רגשות הזולת שאיתם הוא בקשר.
