מאחורי כל ספורטאי אולימפי עומדת אמא אלופה
שלח לחברהבן שלך נחוש בדעתו להיות אלוף העולם והבת רוצה לזכות במדליה אולימפית?קארן נבו, אמא של גל נבו השחיין האולימפי, חושפת מה זה באמת אומר להיות אמא של ספורטאי מצטיין
מאת: הילה אלפר
קצת לפני ליל הסדר, נערך אירוע "תודה לאמא" שנערך בחסות פרוקטר אנד גמבל ובשיתוף הועד האולימפי. באירוע בלטה נוכחותם של ספורטאי העבר יואב ברוק, אלכס אברבוך ויעל ארד וכמובן ספורטאי הנבחרת שיסעו לאולימפיאדת לונדון הקיץ. לצד ספורטאי הנבחרת הצעירים, ישבו האימהות שבסוף האירוע אף קיבלו מדליה וחיבוק אוהב.
בין שלל הנאומים הנרגשים של המנהלות הבכירות מפרוקטר אנד גמבל וראשי הועד האולימפי, נגעו לליבי הדברים שאמרה קארן נבו, אימו של השחיין האולימפי גל נבו: "היתה מצידנו תמיכה מוחלטת בהחלטתו של גלללכת לתחום השחייה התחרותית. גם בתקופה ששהה במשך השבוע בקיבוץ יגור, אצל משפחה מאמצת והקושי הכי גדול היה להיפרד מגל כל שבוע כשהלך ללמוד ולהתאמן וחזר רק בסופי שבוע. כאמא, אני חושבת שיש לשחרר. גל הוא שלי אבל הוא לא שלי. החיים שלו הם שלו, החלומות הם שלו והתפקיד העיקרי שלי כאמא לעזור לו לתמוך בו להגשים את החלום שלו גם אם אני סובלת מעט בדרך מדי פעם- זה עניין שלי.
חשוב גם לראות שהוא נהנה. אימהות של ילדים שעושים ספורט חשוב שתראו שהם יהנו מהספורט. ראיתי לאורך השנים הורים שצורחים על הילדים שלהם ליד הבריכה והילד סובל ואומר אני לא רוצה להיות שם. זה היה החלום של ההורים לא של הילד. לכן, חשוב לזרום עם הילד, לתמוך, לעזור. להיות איתו והכי חשוב - להנות.
המסר ששידרתי לגל ולשתי האחיות כל השנים היה שאתם יכולים להצליח, לא משנה מה תעשו. יש לגל שתי אחיות אחת שרוקדת ואחת ששרה מדהימות גם. אם אתם יכולים תעשו את זה. תאמינו בעצמכם, לא להקשיב למה שנאמר מסביב. היו לא מעט קולות כשגל היה בן 13-14 שאין לו את הממדים: הוא קטן, הוא לא מספיק גבוה, הוא לא יצליח. מומחים בתחום של השחייה טעיתם בגדול ! כי לא צריך להיות רק גבוה. צריך גם משהו מנטלי. זה הוכח, שהחלק המנטלי- הנחישות להגיע למטרה מאד חשוב ולהאמין במה שיש לך כי זה מה שיש. אם יש לך את הדרייב להצליח אתה יכול לעשות הכל. ותפקידנו להיות שם ולעזור".
אחרי הדברים, שריגשו את כל הנוכחים בחדר, פגשתי את קארן המקסימה לשיחה קצרה על אימהות:
האם היו תכונות שבלטו בגל כבר מגיל צעיר ואולי ניבאו את העתיד התחרותי שבו בחר?
"האמת היא, שכבר בהיותו ילד בקיבוץ, כשלמד שחייה, ציינה המדריכה את יכולת הציפה שלו (היכולת של הגוף לצוף במים)- תכונה חשובה מאד לשחיין. תכונה שאולי משלימה אצלו את חיסרון הגודל (מומחים טענו בתחילה שלא יצליח להגיע להישגים תחרותיים בשחיה מכיוון שאינו גבוה מספיק). עד לפני כשנתיים היו שחיינים שלבשו לתחרויות חליפות ציפה ולאחר שאסרו על כך, היה להם מאד קשה לחזור לשחות באופן טבעי.
חלק מאיתנו נתקלו בסיטואציה שהילד שרשום לחוג שבחר פתאום אומר היום לא בא לי ללכת לחוג. נתקלתם במצבים כאלה? הייתם צריכים לדחוף אותו להמשיך?
"האמת היא שלא. גל לכל אורך הדרך, עוד מגיל צעיר מאד נהנה מהשחייה ובעצמו לא רצה להפסיד שיעורים. אף פעם לא דחפנו אותו. הוא תמיד היה מאד תחרותי ומלא מוטיבציה להמשיך ולהתחרות. אנחנו רק תמכנו בו."
איך מתמודדים עם בן שזוכה להמון חשיפה ודורש הרבה משאבים ואחים/אחיות שנשארים בצל?
"אני חושבת שהשתדלנו תמיד לתת את אותו הדבר. את אותה תשומת הלב. אולי גם העובדה שלגל יש אחיות ולא אחים הורידה את תחושת התחרותיות. שתי האחיות שלו מצטיינות בתחום שלהן: אחת רוקדת והשניה שרה והן מאד מצליחות כך שתמיד היה רק פירגון ביניהם ולא הרגשנו שמישהו מקנא או מקופח."
עם כל הכבוד והגאווה הנילווים להיותך אמא לבן שהוא מתחרה אולימפי יש כפי שסיפרת, גם רגעים לא קלים כמו בפעמים שהוא נסע לאימונים ולא ראית אותו כל השבוע. אני מניחה שיש ויתורים נוספים שנדרשתם לעשות בדרך להצלחה. למה צריכה לצפות אמא שבנה חולם על עתיד תחרותי כמו של גל?
"יש את העניין הכספי, ההתמודדות הפיננסית עד שספורטאי מתחיל להצליח בתחום שלו ומשיג זמנים שבעקבותיהם מקבלים מלגות. התחום הזה לא מהווה בעיה מיוחדת, עבדנו תמיד והצלחנו להתמודד גם כשההוצאות היו לא נמוכות.
כאמא של ספורטאי, יש להבין שהרבה שעות מבלים באימונים או בתחרויות, שטיולי משפחה לא יהיו עם כל המשפחה, שאולי הישגים לימודיים לא יהיו מדהימים והמורים ידברו בשיחות בקול אחר מהמאמן (לא חיובית – קשה לשמוע!). מכיוון שגל עזב את הבית בגיל צעיר, פספסנו שיחות נפש ביחד (אם ובן) אבל זה לימד אותי להעריך את הזמן שלי איתו היום וגם עם האחיות. לדבר אחד עם השני, לחשוף רגשות, להיות אמיתי!"
אחרי השיחה הזאת, שהוכיחה שמאחורי כל אלוף עומדת אמא מדהימה, נשאר לנו רק לאחל לכם המון נחת , הצלחה וקביעת שיאים חדשים באולימפיאדת לונדון הקרובה....
