איך לעבור מזוגיות להורות?
זוגות רבים מתקשים לבצע את המעבר להורות ומקרים לא מעטים אף מסתיימים בגירושין. הכרת התהליך, מודעות וקבלת יעוץ והכוונה יכולים לעזור לצלוח את התהליך.
מאת: שוש כרמל, MSW פסיכותרפיסטית זוגית ופרטנית
דני ורותי פנו אלי לייעוץ בתקופה סוערת בחייהם, על סף פרידה וגירושין. רק כ-9 חדשים קודם, נולד בכורם שי. מספר ימים לפני כן, בעודם מחכים ללידה, דני פוטר מעבודתו לאחר 5 שנות עבודה מוערכת בחברה. הוא היה מובטל במשך יותר מחודשיים. רותי עצמה, שעבדה לסירוגין בעבודות מזדמנות, התמסרה עתה לגידול התינוק, ולא תכננה לצאת לעבוד עד כניסתו לגן בסיבות גיל שנתיים. דני התייחס לאשתו כאל חולת נפש ואילו רותי האשימה אותו בשקרים. על רקע משבר אמון זה ביניהם הם החליטו להיפרד. (מקרה אמיתי, שמות בדויים).
התברר, שדני התאהב ברותי בעודו רווק ,שעוד לא חשב על חתונה.תוך כחודשיים,הם עברו לגור בחדר נעוריו,במחיצת אמו האלמנה. מתוך כוונה לצמצם הוצאות,הם המשיכו להתגורר במקום עד סמוך ללידה, אף שרותי לא חשה שיש לה הפרטיות הנדרשת. תקופת החברות הייתה תוססת,הרבו לבלות, לצאת עם חבריהם ואף את כל הסידורים, הקניות וההתייעצויות הרפואיות עשו ביחד. הם קבעו להינשא, אף שדני פחד מאד ממחויבות. הם הופתעו לגלות שרותי בהריון, מה שהביא אותם להקדים את החתונה- בנם נולד שלשה חודשים אחרי כן.
המוקד העיקרי של סדרת השיחות הקצרה עם הזוג, היה הקושי במעבר מזוג להורים.
קשיים במעבר מזוגיות להורות
דני ורותי,כמו זוגות רבים בימינו, "דילגו" על כמה שלבים בבת אחת. במסלול חייהם המשותפים התערבבו ההסתגלות לזוגיות בוגרת, שטקס הנישואין מהווה את סמלו המובהק, העצמאות הכלכלית (היכולת להתפרנס לבד ומגורים נפדים) עם הכניסה הבהולה, הבלתי מתוכננת, להורות.
דני, כמי שראה עצמו מלכתחילה, כאחראי לפרנסה, ספג פגיעה אישית קשה בשל פיטורין שחפפו את הפיכתו לאב. רותי ,שהתהליכים הטבעיים של ההולדה, קרבו אותה לתינוק ולהתמסרות טוטאלית אליו, הדחיקה רגשי אשמה על כך שאינה לוקחת חלק בפרנסה .
הצורך בתקופת הסתגלות לכל שלב במחזור חיי המשפחה
ככלל, נהוג להתייחס למשפחות בריאות, על פי הימצאותן על הרצף ההתפתחותי במחזור החיים, שראשיתו בגיבוש תא זוגי ,דרך לידת ילד ראשון, ילד שני, יציאת ילדים למוסדות חינוך,התבגרות הצאצאים, עזיבתם ("הקן המתרוקן") והתמקדות מחודשת בפרטנר. (barcai 1981).
בכל מעבר בין שלב לשלב, מבחינה רגשית, לכל פרט דרושה תקופת הסתגלות (משוערת של כשנה) על מנת להפנים את השינויים המודעים והלא מודעים הרבים הכרוכים בכך. לפני כל שינוי מכריע בחיים, אנו נאלצים לחבר בין משאבים פנימיים וחיצוניים. המשאבים הפנימיים של הפרט, שפותחו על סמך חוויות וניסיון חיים קודמים, נוטים להישמר בתבניות מוקדמות, מוכרות מפעם. במילים אחרות, הם נוטים להיות קבועים ועל כן, ניתנים לשינויים באיטיות רבה. לעומת זאת, את המשאבים החיצוניים קל יותר לשנות.
מחקרים קליניים (המפורסם והמקיף ביניהם של cowan & cowan, 1992) הוכיחו שהולדת הילד הראשון הינו המעבר הקשה ביותר בחיי זוג ולמעשה, בחיי כל אישה וגבר, בשל העובדה שמדובר בשינוי בלתי הפיך. כמו כן נמצא שליווי מקצועי בשיחות בגישה משפחתית, יכול להקל ולמנוע הסלמה במשברים על רקע הולדה. הסיבה לכך היא שמודעות לחרדה וקונפליקטים לפני המעבר, מאפשר לאנשים להתמודד עם השינוי טוב יותר ולמעשה, מדובר בסימן לבריאות נפשית והתמודדות אפקטיבית (breen 1975).
הקצאת זמן ומרחב להיכרות הדרגתית עם השינויים במעבר מיחיד להורה
הקצאת זמן ומרחב להתבוננות מודעת ומכווננת במצב שהשתנה, מאפשרת לכל פרט להקדים ולהשגיח על התגובות הספונטניות לשינוי ובהמשך לבדוק דרכים חדשות להתמודדות עם האתגר שמציב השינוי שחל בחיים.
אצל דני ורותי המשבר היה עוצמתי בשל הפרת שגרת חייהם, שכה נעמה במיוחד לדני (שהוסיף לחייו את רותי בעוד תופס עצמו עדיין כנער). בהפרש של חדשים ספורים, הוא נאלץ להתגבר על פחדיו ממחויבות לבת זוג ולצאצא שנולד. הלחץ הנפשי שבו היה שרוי לא ישוער. בדיעבד, הוא נתן לכך ביטוי בשיחות. זה כשלעצמו, גרם לו להרהר בכך שבשל כך, בסופו של דבר, הוא פוטר לאחר 5 שנים כעובד מוערך. כתגובת שרשרת, האבטלה הגבירה את המשבר הנפשי שפגע לבסוף גם בקשר הזוגי.
כאשר מדובר בהולדת צאצאים-כאמור, המעבר הבלתי הפיך היחיד במרוצת חיי האדם-הטלטלה הנפשית והפיזית היא מתקיימת בעוצמה מירבית ובלתי נמנעת. מצד אחד,ישנה הציפייה המאתגרת להגיע לרגע המפגש עם התינוק, לאחוז אותו ולחבק. מצד שני,ישנם החששות להתפתחותו של העובר-יש לציין שהבדיקות התכופות רק מגבירות אותו, מאחר ולקראת כל בדיקה, בני הזוג אחוזי התרגשות כמו לפני מבחן שמעורר לחץ ודחק נשי. מלבד הדאגה לעובר, ישנה הדאגה של האישה מפני הלידה הצפויה, הצירים ומעל לכל השינויים שחלים בגופה כבר מתחילת ההתעברות ולאורך כל חדשי ההיריון. הגבר המלווה את אשתו ההרה, שמבחינה פיזיולוגית, הינו סביל בתהליך, מודאג מכך שאשתו שוקעת יותר ויותר בהתעסקות בעובר\ילוד\תינוק. לא מעט מריבות עלולות לפרוץ, כאשר אין מודעות לפער הרב בין התגובות הנפשיות של אישה לעומת הגבר המצפה ללידת צאצא. לא מעט גברים לא מתאפקים מלהתלונן בקול שאינם זוכים עוד לתשומת לב כבעבר. האישה מצדה, נדרשת להתמסרות גוברת והולכת לקראת הלידה ולאחר מכן, התינוק הזקוק למלוא האחזקה, ההחזקה וההכלה על מנת להתפתח באופן מיטבי.
גישור בין צרכים שונים ומשתנים
במהלך השיחות עמם, דני ורותי הצליחו למצוא את "דרך האמצע" של צרכיהם השונים והפנימו את גודל ומשמעות השינויים שהפכו אותם למשפחה. האימון ההדדי שוקם, ההורות הפכה שיתופית ושי נכנס לפעוטון שנבחר בקפידה. בעקבות כך, רותי נקלטה בעבודה, מה שאפשר להם להתחייב על רכישת דירה עם משכנתא.
המפתח להסתגלות
הגישור בין הצרכים המשתנים אצל כל אחד אך השונים כל כך זה מזה-לעובר\ילוד,לאישה ולגבר צרכים שונים זה מזה –הוא המפתח להסתגלות אופטימלית להורות. בכוחו של לווי נפשי בתהליך ההיריון להקל ובעיקר למנוע סיכון של אובדן זוגיות בשל ההורות המתהווה. המעבר להורות-לידת המשפחה-משמש אז כמנוף לצמיחה, גדילה וסיפוק.
ביבליוגרפיה
barcai. a (1981). normative family development. journal of marital and family therapy.
breen. d (1975). the birth of a first child. tavistock.
cowan, c. p., & cowan, p. a. (1992). when partners become parents: the big life change for couples. new york: basic books. republished by lawrence erlbaum associates, fall, 1999.