הסתגלות לגן - כל התשובות של בילי
שלח לחבראתן שאלתן בפייסבוק ובילי ענתה עשרות תשובות מקצועיות. אספנו את השאלות והתשובות עבור כל מי שפיספסה
שמחנו לארח בדף הפייסבוק של הפורטל את בילי לסקר, יועצת ומנחת הורים בשיטת אדלר.
לכל מי שפספסה- אספנו את השאלות ואת התשובות המקצועיות של בילי לשימושכן:
מתי להתחיל לחשוש שמדובר במשהו לא תקין בגן וצריך להעביר גן. כמה זמן לוקחת הסתגלות ''נורמלית''?
התשובה של בילי:
ראשית לא הייתי ממהרת להעביר גן, המקרים שאפרט הם נדירים והם מהווים תמרור אזהרה לקושי של הילד, יחד עם זאת כדאי קודם שמעבירים גן להתייעץ עם צוות הגן ולנסות ולבדוק כיצד תוכלו לעזור לו ולבחון אלטרנטיבות, אך בו זמנית לבדוק גם איך אתם מרגישים כלפי הפרידה וכלפי הגן- האם אתם אמביוולנטים ביחס שלכם אל הגננת? האם אתם מרגישים שעשיתם את הבחירה הלא נכונה? לא פשוט לגדל ילדים. האחריות היא אדירה והדרך ארוכה, בטחו באינסטינקטים שלכם, התייעצו עם אנשי מקצוע כאשר אתם מתלבטים. ובכל זאת יש לשים לב למספר תגובות שיכולות להצביע על קושי עם המעבר:
1. כאשר הילד מגלה סימני מצוקה אשר לא מתבטאים רק בזמן הפרידה אלא נמשכים במהלך כל היום, במהלך שבועיים ויותר.
2. כאשר צוות הגן ואתם לא רואים עם חלוף הימים התארכות של הזמנים שבהם הילד ניראה סקרן ונהנה בגן- אלא ניראה שהוא עסוק כולו בפרידה (אחרי השבוע הראשון)
3. כאשר הילד לא עושה "סקנדל" בכלל אבל ניראה עצוב, אפטי ולא משתף פעולה, מבקש לישון שעות ארוכות והמצב הזה נמשך ולא ניראת הטבה עם חלוף הימים.
4. כאשר הילד מתקשה בגן במידה מתונה אולם בבית הוא עצוב ועצבני, מתקשה לישון או ישן מעל המקובל- והמצב נישאר יציב מעבר לשבועיים הראשונים (כמובן שבדקתם שהוא לא חולה ולא קרה שום דבר משמעותי אחר במשפחה)
יש לי תאומים בני 6 שהוחלט להשאיר אותם עוד שנה בגן ולא להעלות לכיתה א'. הם עברו לגנים חדשים אבל הם מסרבים להתחבר לילדים החדשים. מאד עצובים שלא עלו לכיתה א'. איך עוזרים להם להתגבר ולהמשיך הלאה? הם לא מוכנים להפגש עם חברים חדשים אחה"צ
התשובה של בילי:
במקרה הזה הפתרון הוא לגמרי ההורים! ככל שתאמינו יותר שזו ההחלטה הטובה ביותר עבור הילדים המסר יעבור אלייהם בצורה ברורה. אין צורך להפרידם מהחברים הישנים וגם לא להכריח אותם להיפגש עם חברים מהגן החדש. הדבר ייקרה באופן טבעי, אט אט המפגשים עם החברים הישנים ייתמעטו וילדייך ירצו להיפגש עם חברים חדשים. הזמן במקרה זה יעשה את שלו. אין צורך ללחוץ עלייהם, תני להם את הזמן להתרגל ולהסתגל.
הבת שלי בת 4.5 גמולה כבר מגיל 3. מרוב הלחץ והביישנות התאפקה במפגש עד שברח לה הפיפי מול כל הילדים. כולם צחקו עליה ועכשיו היא לא רוצה ללכת לגן. מה עושים במקרה כזה?
התשובה של בילי:
חמודה! אני בטוחה שלבך יוצא לביתך, כדאי להפיג את המחשבות שלך ולבדוק עם הגננת כיצד היא הגיבה.
מניסיון של מקרים דומים אני רוצה להרגיע אותך ולומר לך שלנו זה כואב הרבה יותר ואצלנו זה גם נשאר ולפעמים לוקח הרבה זמן למחשבות של "מה היא הרגישה " , "מה עבר עליה באותם רגעים" וכו' לעבור. הילדים לעומתנו לוקחים את הדברים, לרוב, בפרופורציות ושוכחים הרבה יותר מהר. הניחי לדברים, אל תתני לילדה לחוש שאת "מרחמת" עליה. סמכי עליה שהיא חזקה ותתגבר גם על זה
כמעט כל הגן של ביתי זה ילדים אתיופים ורק 4 כולל אותה לא האם זה מצב שתרגיש בו חריגה? גם אם אנחנו נשדר שהכל בסדר? אין לנו בעיה עם עדה פשוט היא בין הבודדות ששונות שם
התשובה של בילי:
לדעתי אין צורך שהילדה תחוש חריגה במצב זה, אתן לך דוגמה, בגן של הבן שלי יש 20 ילדים מתוכם שלושה בנים וכל השאר בנות. פנתה אלי אמו של אחד הבנים באותה שאלה ואני ישר בלי לחשוב עניתי לה שלכל דבר יש יתרונות. אני בטוחה שגם במקרה הזה אפשר למצוא יתרונות למצב. אין לי ספק שזה לא מה שיגרום לילדה להסתגל מהר יותר או להיפך. הכל תלוי תחושות האמיתיות והכנות ביותר שלכם ההורים!
היי שאלה בקשר לביתי בת 3 וחצי התחילה גן עירייה זו ילדה מאוד סגורה ומופנמת בחוץ וחוששת בעיקר מילדים כאשר יש הרבה ילדים במקום סגור היא רוצה ללכצ המצב השתפר בעקבות הגן הקודם שהיצה פה גן פרטי. יש שיפור משמעותי בגן זה את הגן היא התחילה בחרדה גדולה ובכי גדול שאני עוזבת ומה שמטריד זה כמות הילדים ומטפלת אחת. אני מפחדת שתהיה נסיגה בהתנהגות- היום כשחזרה מהגן חזרה עם המון כעס ותוקפנות מה עלי לעשות תודה מראש
התשובה של בילי:
הילדה עוברת תקופה שלהסתגלות, עליה להתרגל למקום חדש ולצוות החדש לפתח אמון ובטחון בצוות ובחברים. נשמע שהא משקיעה כוחות נפש רבים כדי להתמודד עם השינוי הגדול ואז לא נשאר לה כוחות להמשיך את היום בשלווה בבית, לעיתים ההורים מספקים לילד סיבה טובה להמשיך להתנהג באופן לא נעים, אם הם מענקים תשומת לב רבה להתנהגות השלילית ואם הם נבהלים מהתנהגות זו. כך הם מחזקים את ההתנהגות הלא נעימה. שווה לקבל תשומת לב רבה בתגובה לבכי. אז מה עושים? מבררים עם הצוות מה מצב הילדה בגן, בבית מפגינים התנהגות רגועה ושקולה, לא נבהלים מצעקות ובכי. הכלל הוא: מתן תשומת לב רבה בתוך גבולות ברורים, להעניק לילדה זמן איכות ולא ל"חקור" את הילדה לגבי הנעשה בגן, לשם כך יש את הצוות.
בני בן ה-3 נכנס לגן עירייה. בוכה בבוקר ולא כ"כ מתקשר עם החברים בגן. אומר שלא כייף לו. מה שיותר מטריד שהוא לא נוגע באוכל לא א.בוקר שאני מכינה ולא צהריים בגן. זה ישתנה מתישהו או להתחיל לדאוג? איך ניתן להרגיל אותו?אנחנו מדברים איתו המון והוא בוגר ומבין
התשובה של בילי:
אני יכולה להרגיע אותך ולהבטיח לך שברגע שילדך יצבור חוויות וזכרונות חיוביים מהגן הוא יהיה פנוי גם לאכול! סבלנות. ילד שמסרב לאכול בתקופה הראשונה של ההסתגלות, מומלץ לתת לו משהו לאכול בבוקר לפני שמגיעים לגן וישר כשחוזרים הביתה. מבטיחה לך שזה ייסתדר! רק לא להתחיל מאבקי כח בעניין האוכל כי אז עלולים להיכנס למערבולת בעייתית. אפשר ורצוי לבקש מהצוות שיעודד אותו לאכול, אך יחד עם זאת לא להכריח ולא לעשות מזה עניין. לא בגן ולא בבית.
הי בילי, ראיתי את הסרטונים שלך והם מעולים. הילדים שלך ממש חמודים! יש לי שאלה: אני שומעת את הבן שלי מחוץ לגן בוכה כשאני הולכת ונרגע רק אחרי רבע שעה - חצי שעה. נקרע לי הלב ואני לא יודעת מה לעשות.
התשובה של בילי:
גם אני כמוך נפרדת השנה משני ילדיי שהולכים לגנים חדשים, אין ספק שהפרידה היא קשה מאוד גם לנו. יחד עם זאת אני לא ממליצה לך לעמוד מחוץ לגן ולהמתין שיפסיק לבכות, ראשית את מענה את עצמך... שנית יש סיכוי ולו הקלוש ביותר שהבן שלך יירגע, תיפתח הדלת והוא יבחין בך ואז הקושי יהיה גדול הרבה יותר ודבר אחרון, הצוות, הצוות שעלול להרגיש בחוסר הבטחון שלך עלול לחוש בעצמו חוסר נוחות וחוסר אמון. סמכי על הצוות ותני לילד לבכות, זה משחרר! הלוואי ואנחנו היינו יכולות לשחרר כך כשאנו עצובות! והכי חשוב רבע שעה זה ממש לא הרבה זמן...
הבת שלי בת שנתיים בגן פרטי והגננת רוצה שהיא תשאר כבר ימים שלמים בלעדי. אני רוצה להשאר איתה בגן עוד כמה ימים. את חושבת שזה הגיוני או שצריך לתת לה לבכות ולהסתגל אחרי יומיים?
התשובה של בילי:
אני חושבת שכל ילד הוא שונה, אחד רגיש יותר, השני סתגלן יותר, האחד מבטא את הקושי בבכי והשני בכעס ולכן, את מכירה את ביתך הכי טוב ויחד עם זאת, זהו גן פרטי, אני מקווה שבחרת בגן שאת חושבת שהוא הטוב היותר עבור ביתך ואת סומכת על הגננת. אם היא ממליצה לזוב אותה אולי כדאי לשמוע בקולה ולהיות איתה בקשר במהלך היום כדי לבצע הערכה מחודשת בנוגע לחזרה הביתה.
הבת שלי נכנסה לגן עירייה והיא לא מסתגלת. בוכה כל הזמן ולגננות אין זמן להיות רק איתה כי יש עוד 32 ילדים בגן ורק סייעת אחת. מה עושים? אני מפחדת שיגרם לה נזק לבטחון העצמי
התשובה של בילי:
ברגע שאת חוששת לבטחון העצמי של הילדה הדבר מקרין ישר על ילדינו שהם "הסנסורים" הטובים ביותר שלנו., אם לביתך אין קשיים חריגים אל לך לדאוג סמכי על יכולותיה, נסכי בה בטחון, הזמיני לה חברים אחר הצהריים הביתה, ערכי טקס פרידה קבוע בוקר והיי שלמה עם עצמך!
איך גורמים לבן 3 להסתגל לגן עירייה? הוא נדבק כל בוקר ובוכה. לא מעוניין להכנס. הגננות לא מרשות להורים להשאר יותר מחמש דקות. הילד בוכה כשאנחנו הולכים..מה לעשות?
התשובה של בילי:
לצערי אין תשובה פשוטה.. הקושי ברור אך ככל שתרגישי בטוחה בצוות וכל שתשדרי לילד שאת סומכת עליו שבכוחותיו להתגבר על הקושי, הדבר יקל עליו ועל הצוות. הילד יצבור חוויות חיוביות לאט לאט ויחוש בטוח בעצמו יותר ויותר.
איך גורמים לילדה ליצור חברויות חדשות בגן? (גן ט.חובה וחובה ביחד והיא הכי קטנה) היא טוענת שמשחקת לבד..
התשובה של בילי:
מומלץ לשאול את הילדה עם מי היא אוהבת לשחק בגן, במידה והילדה לא יודעת לנקוב בשם לברר עם הצוות החינוכי ופשוט להזמין את החבר/ה אחר הצהריים לשחק אצלכם או לקבוע להיפגש בגינה.
בן שנתיים שעד עכשיו היה בבית רוב הזמן איתי. נכנס למעון לפני 6 ימים. רק ביומיים האחרונים הפסיק לבכות כל היום אלא רק בבוקר בפרידה ( יש לציין שהפרידה מאוד קצרה ועניינית) מסרב לאכול ארוחות, והיומיים אחרונים נרדם עם כולם לחצי שעה ומתעורר. הבנתי שחלק מהיום משתף פעולה ומשחק ולפעמים לא. בשעות שהוא בבית אחרי המעון ממלמל כל מיני מילים שקשורות למעון או שמזכיר את שם המחנכת. אתמול בבוקר כשהגענו למעון בכה והקיא ועכשיו גם מצונן. נראה כאילו הילד פיתח משהו בעקבות כל המצב הנפשי. האם כל זה משהו שיעבור מהר? למשל עניין האוכל..
התשובה של בילי:
אכן יש אפשרות שהמצב הבריאותי קשור לתהליך הנפשי, יחד עם זאת ייתכן והא סתם התקרר, בעיקר אם את מציינת שרוב הזמן עד עכשיו היה איתך ולפתע הוא בחברה גדולה של ילדים, המערכת החיסונית עדיין חלשה. בנוגע לאוכל, אני יכולה להרגיע אותך ולהבטיח לך שברגע שילדך יצבור חוויות וזכרונות חיוביים מהגן הוא יהיה פנוי גם לאכול! סבלנות. ילד שמסרב לאכול בתקופה הראשונה של ההסתגלות, מומלץ לתת לו משהו לאכול בבוקר לפני שמגיעים לגן וישר כשחוזרים הביתה. מבטיחה לך שזה ייסתדר! רק לא להתחיל מאבקי כח בעניין האוכל כי אז עלולים להיכנס למערבולת בעייתית. אפשר ורצוי לבקש מהצוות שיעודד אותו לאכול, אך יחד עם זאת לא להכריח ולא לעשות מזה עניין. לא בגן ולא בבית.
יש לי ילד בן 5 וחצי, רגיל למסגרת עלה לגן חובה וקצת קשה לו עם החוקים. הוא ילד מאוד רגיש, ישר בוכה כשלא מרוצה, נעלב בקלות, איך אפשר לעזור לו?
התשובה של בילי:
כל ילד הוא עולם ומלואו, הייתי מציעה לך מצד אחד לאפשר לו לבכות, להעלב, אם הוא ילד רגיש אין לך את האפשרות "להילחם" בזה וככל שבנך ירגיש שרגשותיו אינם לגיטימיים, הוא יחוש שאינו עומד בסטנדרטיים המצופים ממנו. כל שעלייך לעשות הוא להכיל את רגשותיו, לעודד אותו ולאט לאט לנסות ולחזק את בטחונו העצמי, לעזור לו לחוש שייך לחברת הילדים, לשתף אותו במקרים בהם את נעלבת מעמיתייך וכייצד את מתמודדת כשיש לך בעבודה חוקים וכללים שאינך מרוצה מהם.
בת שנתיים וחצי עד עכשיו היתה איתי בבית. מחר יום שלישי שלה בגן (נשארת עד הצהריים ללא שינה) בוכה רוב היום וכמעט לא מסכימה לעשות כלום. לפני הכניסה לגן היתה מוצצת מוצץ רק בשינה ביומיים של הגן לא הפסיקה לבקש מוצץ והבאתי להם שיהיה רק בגן (כשאני מגיעה היא ישר נרגעת ונותנת לי את המוצץ והיא אומרת שמוצץ זה רק לשינה). בבוקר אומרת שאינה רוצה ללכת לגן אל כשמגיעים היא כן הולכת לגננת וגם ביום שהיינו שעתיים איתה בגן היא שיחקה ומידיי פעם הציצה עליי. איך ניתן להקל עליה את ההסתגלות? האם עליי לדבר איתה במהלך היום על המסגרת החדשה? (שכשאני מנסה לרוב אומרת לי שלא רוצה לגן רוצה הביתה). כל ערב אני קוראת לה הספר ״רז הולך לגן״ ובבוקר אם יש זמן רואה פרק של פרפר נחמד שמדבר על זה שבץ הולך לגן ועל הקשיים. תודה!
התשובה של בילי:
נשמע שהבת שלך ילדה נבונה, היא מודעת לכך שבמוצץ משתמשים רק בשינה , עומדת על כך ש"מחר היא לא הולכת לגן"..., ויחד עם זאת אולי כדאי לאפשר לה להשתמש בימים אלה במוצץ, לומר לה בצורה מפורשת שאת מבינה את הקושי שלה ואת סומכת עליה שתוך מספר ימים היא תתרגל לגננת ולחברים החדשים ולא תזדקק למוצץ במשך היום אבל כרגע את מרשה לה ומאפשרת לה להיות עם המוצץ. כמו שציינתי ביתך כל כך חכמה ובתת המודע גם היא, כמו כל הילדים, רוצה לרצות אותנו ההורים שנהיה מרוצים וגאים בה ולכן אני ממליצה קצת לשחחר ממנה את עניין המוצץ. בעניין הספרים והסרטון גם כדאי לבחון עם זה גורם לה להנאה והיא רוצה לצפות בזה, אם לא הייתי ממליצה גם לשלב שגרה רגילה עם סיפורים "רגילים", לא חייבים להתעסק בזה כל היום. והיא בעצמה הרי לא ממש רוצה לדבר על זה. אני בטוחה שתוך מספר ימים הבכי יעבור ואיתו גם המוצץ יחזור לשעות המקובלות על כולכם
נופר בת שנה ו-9 עברה ממשפחתון של 6 ילדים לגן עם כ-20 ילדים. ההסתגלות קשה והיא בוכה הרבה אבל הבנתי מהגננות שנרגעת בסופו של דבר ואוכלת יפה ומשחקת. איך אפשר לעזור להסתגלות? מחר יום ראשון מלא לבד..
התשובה של בילי:
נשמע מעודד מאוד! נשמע שאת מסתכלת על חצי הכוס המלאה וזה נפלא, זה כשלעצמו כבר יקל על התהליך. בנוסף, כדאי להרגיל את נופר לטקס קצר וקבוע כל בוקר, זה ייתן לילדה תחושת בטחון מהמוכר והידוע, סוג של "שליטה" בפרידה. כמו כן כדאי שהפרידה תהיה קצרה וברורה, לסמוך על הצוות ועל נופר. וכשאת באה לקחת אותה הביתה לשבח אותה על כך שאכלה יפה, שיחקה והצליחה להתגבר על הקושי!
בת 7.5 חודשים נכנסה פעם ראשונה למעון. לציין כי מפותחת מאוד לגילה, זוחלת, יושב ועומדת, מאוד דעתנית ומאוד עקשנית לאחרונה גם פיתחה חרדת נטישה. מגיעה למעון במצב רוח מצויין ובהתחלה כל עוד אני איתה משחקת יפה מאוד ולא נדבקת אליי, ברגע שאני הולכת, כך אומרים, מתחילה לבכות ולצרוח ושום דבר לא מרגיע אותה עד שאני באה חזרה לאחר קריאה מהגן. היא לא נרדמת בכוחות עצמה עוד, נמצאת בתהליך ייעוץ שינה.
בנוסף, לא כ"כ מסכימה שאחרים יאכילו אותה מנת מוצקים, מסרבת לאכול אחרי כמה כפיות.
עצות להתמודדות עם המצב יתקבלו בברכה.
התשובה של בילי:
ביתך בדיוק בגיל בו היא כבר פיתחה מערכת, שמבחינה בין ההורים לבין זרים, מה שנקרא חרדת זרים. כל מה שאת מתארת נשמע טבעי ומתאים לגיל. כשאת נמצאת הילדה חופשיה וכשהיא לא מבחינה בך "חרב עליה עולמה". חשוב לזכור שככל שאת ובעלך תסמכו על צוות הגן ותשדרו בטחון מול הצוות ומול הילדה הדבר יקל את השלב הלא פשוט. יחד עם זאת הזמן ייתן את המענה הטוב ביותר. האריכו כל יום במעט את זמן השהות של הילדה בגן וכך יש סיכוי טוב יותר שתפסיק לבכות, תתחיל לאכול ותיתן אמון בצוות
שלום. בתי בת 3.9 נכנסה לגן עיריה השנה. נהנת ומסתגלת. אך בלילות ... זה התחיל ערב לפני 1.9 מתעוררת בערך 5-7 פעמים בבכי חזק. איך אפשר לעזור לה? או פשוט להניח? זה קרה לנו גם שנה שעברה אך עבר אחרי יומיים. פה זה רק מחמיר...
התשובה של בילי:
ניכר שביתך משקיעה כוחות נפש רבים כדי להתמודד עם השינוי הגדול - כניסה לגן ילדים. כך שדי הגיוני שבשלב מסוים של היום, או הלילה כוחות אלו נגמרים, לעיתים גם ההורים מספקים לילד סיבה מספיק טובה, להתנהג בצורה שאינה מקובלת, כמו במקרה הזה להתעורר מספר רב של פעמים בלילה ולבכות חזק. סביר להניח שהיא מקבלת תשומת לב רבה לבכי ולצעקות, בנוסף אם ההורים נבהלים מהתנהגות זו, הדבר מחזק את הבכי והקימה בלילה, שווה לקבל תשומת לב רבה בתגובה לבכי...המסקנה של הילדה, נבכה יותר, נצרח יותר "נקבל יותר זמן אמא"..
עלייך כאמא להפגין התנהגות רגועה ושקולה, לא להיבהל מהבכי והקימה בלילה, הכלל הוא: מתן תשומת לב רבה בתוך גבולות ברורים, כך שהילדה תקבל תחושת בטחון שהוריה לא נבהלים ושולטים במצב. ובאשר לשוני משנה שעברה, הרבה פעמים שהילדים גדולים יותר הם "חכמים יותר" מניפולטיביים יותר (בתת המודע כמובן), בדיוק כמונו המבוגרים!
בהצלחה!
שלום בילי, הילד שלי בן ארבע נכנס לגן חדש, אמנם עם כמה חברים שעברו איתו מהגן הקודם אך יש הרבה חדשים ובוגרים, ביום הראשון סיפר שאף אחד לא רצה לשחק איתו, שזה הפליא אותי כי הוא מאוד חברותי, ודבר נוסף שהתחזק אצלו זה חוסר רצון לספר איך עבר עליו היום, ממש לא משתף בכלום, הוא מאוד רגיש מטבעו ואני מרגישה שהוא בוחר במודע לא לשתף ולומר היה כיף וזהו בכדי לא להכנס למקום לא נוח עבורו, לפני שינה עשיתי מין תרגילון(: ואמרתי לו בוא כל אחד יספר דבר אחד נעים שעבר עליו ואחד אם היה פחות נעים, אני מתחילה כמובן, כשמגיע תורו הוא התחיל לספר ״ אמא עמית מהגן הרביץ לי ואז חזר בו מהר ואמר לא לא סתם אמא כלום לא קרה והעביר נושא.. לא בא לי לפרש לא נכון ולהכנס לפרנויה מיותרת, האם לדעתך יש דרך מוצלחת לגרום לו לשתף ולהרגיש נוח יותר? תודה רבה
התשובה של בילי:
שרית יקרה, הסיפור שלך מזכיר לי מאוד! את הסיפור הפרטי שלי , עצתי לך היא לא לפרש אחד לאחד את דבריו של בנך בנוגע לכך שאף אחד לא שיחק איתו, אין לי ספק שבמשך כל השעות ששהה בגן, בחלקן לפחות הוא שיחק עם חברים, ייתכן כמובן שהתחושה הכללית שלו פחות טובה מבשנה הקודמת וזה אך טבעי לתחילת השנה. גם טבעי שיחוש עצב וחוסר בטחון במקום חדש עם צוות חדש ועם חברים שרובם חדשים וגם עם אלה שהוא מכיר בוודאי לא נפגש במהלך החודש האחרון לפחות. ייקח קצת זמן ואם בנך הוא חברותי כפי שאת מציינת אין לך מה לדאוג!
בקשר לשיתוף, נשמע לי שאת אמא יצירתית שיודעת לתת דוגמה אישית (מדגימה שיתוף וזה נפלא!), יחד עם זאת יש תקופות, כמו תקופת ההסתגלות שהילדים לא רוצי ש"נחקור" אותם, הספיק להם היום העמוס מאוד מבחינה נפשית מבחינתם ובבית זה זמן "לנוח". לא הייתי מתעקשת איתו לשתף, המשיכי את לשתף בלי לבקש ממנו לעשות כך גם ותראי שמהר מאוד השיתופים יחזרו מעצמם!
