לא להיכנס לפאניקה מפחדי ילדות טבעיים
שלח לחבראלו פחדים אופייניים לפעוטות, גיל הגן, בית הספר היסודי וגיל ההתבגרות ומתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית.
מאת: שלי זאנטקרן, מחברת ספר הילדים "קופסת המחשבות הצבעוניות"* להתמודדות עם פחדי פרידה
כשמגיע שלב הפחדים, הורים רבים נכנסים לפאניקה בעצמם ומבלבלים בין פחדים, חרדות ופוביות. כדאי לעשות סדר בבלגן ולבחון האם פחד הוא גנטי או נרכש, אילו פחדים אופייניים לכל גיל, מה אנחנו ההורים יכולים לעשות כדי לעזור לילד להתגבר על הפחד ומתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית.
הגישה ההתנהגותית - קוגניטיבית מבוססת על ההנחה שאנו לומדים לפחד או לומדים להיות חרדים בעקבות חוויה אישית שעברנו בילדותנו, או על ידי חיקוי דמויות מרכזיות בחיינו או מצפייה בתכנים מאיימים לדוגמה בטלוויזיה או במחשב. לפיכך על פי שיטה זו, פחד הוא דבר נרכש. אלא שהדברים אינם פשוטים כל כך, ומעבר להתנהגות הנרכשת, יש בפחד גם מרכיב גנטי. סביר להניח שילד עם מרכיב גנטי ועם הורה חרדתי יהיה חרדתי יותר מילד עם מרכיב גנטי והורה שאינו חרדתי.
אילו פחדים אופייניים לגילאים מסוימים ואילו דורשים טיפול?
גיל 3-0
ילדים פוחדים מרעשים, מאנשים זרים ומפרצופים שאינם מוכרים. פחד מפרידות מאבא ואמא אופייני לגילאי שנה עד שלוש.
גיל 6-3
עוצמת הפחד מרעשים ומאנשים לא מוכרים יורדת באופן משמעותי מכיוון שרוב הילדים בגילאים אלה מבינים כי רעשים אינם מסוכנים וכי גם אנשים שאנחנו לא מכירים אינם מזיקים. לעומת זאת, בגילאים אלה מתגברים פחדים מפרידות ופחדים דמיוניים.
פחד מפרידה בבוקר או בכל שעה אחרת ביום עלול להימשך גם בגילאים 4 עד 6, ולכן לילדים שמתקשים להיפרד מהוריהם לוקח יותר זמן להיקלט במסגרות חדשות.
כאשר הפחד נמשך יותר מחודש מומלץ לבדוק את סיבת הקושי.
פחד דמיוני – בתקופת הגן ילדים רבים פוחדים מדמויות דמיוניות, ממפלצות, מחייזרים ומדברים דמיוניים אחרים. דמיון ומציאות מתערבבים יחד ובעקבות זאת ילדים רבים פוחדים לפני השינה כאשר מציפות אותם מחשבות על מלחמות, חרבות, שוטרים וגנבים, הפחד מתגבר בחושך משום שאין להם יכולת לראות האם הדברים אכן מציאותיים או דמיוניים.
גיל בית הספר היסודי (12-6)
בגיל 6 אמורים להיעלם הפחדים מפרידות והפחדים הדמיוניים. במקביל, פוחתת עוצמת הפחד מהחושך, אם כי יש ילדים שעדיין מפחדים מגנבים, משודדים ומדברים נוספים שעלולים לגרום להם קשיי הירדמות.
בתקופת המעבר מהגן לכיתה א' עלולה להתפתח חרדת בית ספר: הילד מתקשה להיפרד מהוריו בבוקר או במקרים קיצוניים אף מסרב ללכת לבית הספר. הקושי להיפרד מההורים טבעי בתחילת השנה והוא אמור להסתיים כשבוע עד חודש מתחילת שנת הלימודים . במקרים בהם הילד ממשיך לפחד מבית הספר יש צורך בהתערבות מקצועית, שכן ייתכן שקיים קושי רגשי שמקשה עליו להתמודד עם המסגרת הבית ספרית.
סיבות נוספות שעלולות לגרום לחרדת בית ספר:
1. קנאה בעקבות לידתו של אח חדש, שנשאר בבית עם האם בעוד שהאח הגדול נאלץ להיפרד משניהם וללכת לבית הספר.
2. יחסים לא תקינים בבית – ילדים שחווים מריבות ולעתים אף אלימות בין ההורים או לחלופין ילדים שאחד מהוריהם חולה, מרגישים צורך להישאר בבית.
3. התעללות או קושי חברתי במסגרת בית הספר: ילדים שמתקשים להתאקלם מבחינה חברתית או ילדים שעוברים התעללות מצד בני גילם או ילדים גדולים יותר מסרבים לעתים ללכת לבית ספר. חשוב לטפל בקושי בצורה מיידית כדי למנוע מצוקה רגשית וחוסר ביטחון של הילד בסביבת בית הספר.
4.פחד מכישלון לימודי – ילדים שחווים פחד מכישלון בבית ספר ושואפים להצליח בחיים ולהיות "גדולים מוצלחים" עלולים לחוות כל כישלון כאסון.
פחד משינה מחוץ לבית – בגיל בית הספר היסודי, ישנם ילדים שאינם מסוגלים עדיין להתנתק ולישון לילה שלם מחוץ לביתם בשל קושי בפרידה, פחד מהחושך ופחדים אחרים שציינתי. לרוב, אין צורך בהתערבות מקצועית אך כדאי לבדוק מדי פעם בפעם האם המצב השתנה והילד מוכן לנסות לישון מחוץ לבית.
פחד ממוות או מאסון מעסיק ילדים רבים. ילדים בגיל בית הספר יסודי מזדהים מאוד עם חבריהם, ולכן כאשר מתרחש אצל אחד החברים מקרה מוות, גירושין, מחלה או תאונה, יש נטיה בגיל זה לפתח פחד שמא זה יקרה גם במשפחתם.
גיל ההתבגרות (18-13)
בשנים אלו מתפתחת ומתעצבת האישיות, הזהות והתפיסה העצמית, היחסים החברתיים, תפיסתנו את מקומנו בחברה וכן זהותנו המינית. גיל ההתבגרות הוא גיל לא פשוט, במיוחד בשל אי הסדר בעולמם הפנימי של המתבגרים שאינו פוסח, בדרך כלל, גם על אי הסדר בחדריהם. בגיל זה הם מרגישים גדולים ורוצים להיות עצמאים ובעלי דעה אישית, אך במקביל הם חשים מפוחדים, מעצם האחריות שמוטלת עליהם בגיל זה.
פחד חברתי – בגיל ההתבגרות חשוב למתבגרים להיות מקובלים בחברת בני גילם. בשלב זה, המשפחה פחות משמעותית בחייהם והחברים הם מקור התמיכה העיקרי. מתבגרים רבים חוששים מכישלון חברתי, וחלקם (10%-15%) אף מפתחים חרדה חברתית שמונעת מהם להתמודד עם הקושי. הם נמנעים מיצירת מעגלים חברתיים קרובים, מתנתקים מחבריהם הקרובים ומרבים להתבודד.
פחד משינויים פיזיולוגים – בגיל ההתבגרות הגוף מתפתח וחלים בו שינויים משמעותיים הכוללים גם דחפים מיניים. הן מתבגרים שהתפתחותם מהירה והן כאלה שהתפתחותם מתעכבת חוששים מעצם תהליך ההתפתחות, ומתעוררים אצלם חששות מחששות שונים: מה נורמלי ומה לא, מה יפה ומה לא, האם אני צריך לשלוט בדחפים המינים שלי או שזה בסדר להרגיש כפי שאני מרגיש ושאלות נוספות.
חרדת בחינות – לקראת בחינות הבגרות, מתבגרים רבים מבינים כי ציוני הבגרות וציוני המבחנים הם חלק מהצלחתם בחיים והם מבקשים להוכיח את עצמם, אך בשל ראייה מוגזמת של ההצלחה או הכישלון במבחן, הם נתקפים בזמן הבחינה פחד נוראי שמשבש את תפקודם למרות שליטתם בחומר.
מה אנחנו ההורים יכולים לעשות?
1. להתייחס לפחד ולהיות אמפטיים. חשוב להתייחס לפחדיו של הילד ברצינות ולא לזלזל בו או להגיד לו שאין לו ממה לפחד. שבו עם ילדכם במקום נינוח, בקשו ממנו שיספר לכם על הפחד שלו והקשיבו לו: למה הוא מפחד? מה הוא חושש שיקרה? מה הסיכוי שזה יקרה? האם יש דרך להתמודד עם הפחד?
2. נרמול הפחד – ילדים רבים חושבים שרק הם סובלים מפחדים. הסבירו להם שכל אחד פוחד ממשהו, גם המבוגרים. ספרו להם על הפחדים שלכם ועל דרכי ההתמודדות שלכם איתם, בילדותכם והיום.
3. הימנעות ממקור הפחד – הורים רבים עוזרים לילדם להתגבר על הפחד על ידי הימנעות ממנו. כך לדוגמה, הורה שילדו מפחד מהחושך שוכב לישון לידו. אלא שבעצם מעשהו הוא נותן לפחד לגיטימציה ומעצים אותו. חשוב להעביר לילד את המסר שאנחנו סומכים עליו שיצליח להתגבר על הפחד, ולעודד אותו על ידי מתן חיזוק חיובי (פרס) בכל פעם שהוא מתנסה בהתמודדות עם הפחד (גם אם ההתנסות לא הוכתרה בהצלחה כדי שתהיה לילד סיבה להמשיך ולנסות).
מתי לפנות לעזרה?
הורים רבים מתלבטים אם עליהם לפנות לטיפול מקצועי או שמא תחושת הפחד תחלוף מעצמה. כדאי לשים לב אם הפחד מפריע לתפקוד היומיומי. לדוגמה: פחד מגבהים אינו משבש, בדרך כלל, את חיי היומיום אך אם הוא מונע מילד לבקר את חברו הטוב ביותר – כדאי לטפל בנושא.
טיפול התנהגותי קוגנטיבי ( cbt ) בשילוב ביופידבק מאפשר לילד/ מבוגר להתמודד עם סגנון החשיבה הקטסטרופאלי שלו ,המטופל לומד לזהות דפוסי חשיבה אי ראצינליים שגורמים לו לתגובות רגשיות, התנהגותיות וגופניות מופרזות ולומד לשנות את החשיבה לחשיבה ראציונלית שתביא לתגובות מסתגלות.
ספר הילדים החדש "קופסת המחשבות הצבעוניות" מעניק לילדים לגיטימציה להכרה בפחדים שמלווים אותם - צעד ראשון וחשוב בהתמודדות איתם. דרך ההזדהות עם יעל, גיבורת הספר, יכול כל הורה לעבוד עם ילדו על הפחד מפרידה או פחדים אחרים. הספר כולל נספח המיועד להורים ובו הדרכה להתמודדות עם פחדי הנטישה. זהו ספרה הראשון של שלי זאנטקרן, מטפלת בחרדות, בעיות התנהגויות, מיומנות חברתיות והפרעות קשב בקרב ילדים ובני נוער. שלי היא אמא לשלושה ילדים, בעלת תואר ראשון בספרות וחינוך מיוחד, תואר שני בייעוץ חינוכי. היא בעלת קליניקה פרטית, מתמחה בטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי (cbt) ומטפלת בביופידבק. הספר ניתן לרכישה בחנויות הספרים ובאמצעות האתר: www.cbtbook.co.il
