בעקבות המלחמה בדרום: כלים להפחתת חרדה וסיכוי לטראומה אצל ילדים
שלח לחברהמציאות בה משפחות שלמות חיות תחת מתקפות טילים וטרור מתמשך, החרדה וחוסר הוודאות שהמצב מעורר הן עבור הילדים והן עבור הוריהם מביאים עימם אתגרים משמעותיים. איך נסייע לילדים להתמודד ונפחית חרדה?
מאת: אלעד דהן, עו"ס קליני, פסיכותרפיסט, מנהל מרכז "רימון"
המצב הביטחוני בישראל מורכב מאד ויש לו השפעה רגשית עבור ילדים ומתבגרים וכן עבור הוריהם. המציאות בה משפחות שלמות חיות תחת מתקפות טילים וטרור מתמשך, החרדה וחוסר הוודאות שהמצב מעורר הן עבור הילדים והן עבור הוריהם מביאים עימם אתגרים משמעותיים. מצב זה מעלה את שכיחות הפרעה פוסטראומטית באופן דרמטי הן אצל הילדים והן אצל הוריהם.
הסיוע הנדרש כאן הוא שונה ייחודי ומאתגר – מצד אחד לספק כלים להתמודדות עם המתח והטראומה ומצד שני להכיר במצב המתמשך וזאת לצד ההתמודדות האישית של כל אחד מהמבוגרים (הורים ומורים) בעצמם.
הדרך בה ניתן לסייע במצבים אלו היא בשני מישורים חשובים:
איתור ילדים שנמצאים במצוקה משמעותית והפנייתם לגורם מקצועי.
פיתוח חוסן - התערבות מוקדמת או במהלך המצב האקוטי, שמטרתה להקנות כלים להתמודדות טובה יותר.
הן ההורים והן הצוות החינוכי הם בעלי תפקיד משמעותי בחייו של ילד, גם ובעיקר כאשר מדובר במצב חירום ובהתמודדות עם אתגרים מסוג זה. ישנו קשר בין מצוקתו של הילד למצוקה של הוריו. הקשר בין הילד לדמויות הבוגרות בחייו, הוא גורם משמעותי לטוב ולרע ויכול להוות גורם סיכון או גורם מחסן. הסיבה היא שהדמויות המשמעותיות בחייו של ילד הן דרכו להתבוננות על העולם ולהבנתו.
עם זאת חשוב להבין כי גם ההורים וגם המורים חשופים בעצמם לאותם הקשיים ולאותו המצב ולכן חשוב שהן המורים והן ההורים יהיו מודעים לעצמם ויבחנו האם הם בעצמם זקוקים לעזרה מקצועית או ישתמשו בכלים המוצעים כאן בכדי לעזור לעצמם.
בניית חוסן רגשי ופיתוח דרכי התמודדות:
התמודדות אקטיבית ומסתגלת תורמת להסתגלות טובה יותר ולכן המטרה היא הגברת המיומנויות לוויסות העצמי בסיטואציות מלחיצות. להלן נושאים וכלים עליהם ניתן לדבר עם הילדים, בין אם אתם הורים ובין אם אתם מורים או חלק מהצוות החינוכי, ניתן להשתמש בכלים אלו בשיחה אישית עם ילד, בקבוצות קטנות ואף כפעילות כיתתית:
זיהוי רגשות ותחושות
זיהוי רגשות הוא כלי מרכזי לויסות רגשי, בנוסף גם זיהוי והבנת הקשר בין רגשות לתחושות גופניות שהוא מוערר תורמים גם הם לוויסות הרגשי. ישנן דרכים שונות לעודד שיחה על רגשות, הבנת רגשות ותחושות גופניות, בהתאמה ליכולתו של הילד להבין ולהביע את רגשותיו.
לדוגמא: שימוש בשעון רגשות – ציור שעון עגול עם מחוג שיכול להצביע על אחד מהרגשות– ניתן לדבר על הרגשות המרכזיים כגון שמחה, עצב, פחד וכעס ולאפיין כל אחד מהם. כל ילד יוכל לצייר את השעון של עצמו ולהסביר מדוע מרגיש כפי שצייר. ניתן לעודד שיחה ולשאול גם על תחושות גופניות שהרגש מעורר או מצבים שונים בהם רגש זה מתעורר כמו גם רגשות אחרים.
אפשרות נוספת היא שימוש במד רגש – מעין מד חום עם שנתות מ 0-10 שמצביעים על עוצמת הרגש. אנו מרגישים רגשות שונים בעוצמות שונות בתלוי בסיטואציה. שיחה על הרגשות השונים או העוצמות השונות גם כן יכולה לעודד זיהוי וביטוי של רגשות שונים.
טכניקה חשובה להתמודדות עם מצב בטחוני מתמשך שחשוב מאד ללמד את הילדים – הערכת המצב – כאשר אני מרגיש לחץ או פחד, עלי להעריך קודם כל האם אני נמצא בסכנה? במידה ואני בסכנה עלי קודם כל להגן על עצמי ולהגיע למקום מוגן. במידה ואני לא בסכנה – מה אני מרגיש? האם אני יכול לשנות את מה שאני מרגיש?
חשיפה למידע ותיווך המצב
שימו לב למידע אליו הילד חשוף. אתם רוצים להישאר מעודכנים, אך חשוב שתהיו ערניים לכך שהילדים סביבכם קולטים את המידע ולעיתים גם רק חלקי מידע. רוב המידע המועבר בחדשות ברדיו ובאינטרנט אינו מותאם לילדים ועלול להיות חשיפה מוגזמת ולא מותאמת.
חשוב שתהיו עירניים לכך ותתווכו את המצב בדרך בה הילד יוכל להבין אותה ולהתמודד איתה. המנעו מתיאורים או תמונות פלסטיים שעלולים לעורר חרדה מיותרת.
עיזרו להם להבין את העובדות בצורה פשוטה ומותאמת.
עודדו אותם להביע שאלות ונסו לאתר אמונות מוטעות או שמועות שהגיעו אליהם ומעוררות חרדות מיותרות.
כאשר שיחה כזו נעשית בקבוצה זה עשוי לחזק את ההבנה כי איני לבד ולעודד שיח פתוח בין הילדים על רגשותיהם ומחשבותיהם.
אפשרו להם לשאול שאלות שמטרידות אותם, אין צורך לתרום מידע מעבר למה ששואלים אך עם זאת חשוב מאד לא לשקר ולא למסור מידע שגוי או מטעה.
אם ילד אינו מעוניין לשוחח על המצב זה בסדר גמור, כבדו את בקשתו.
שיתוף ברגשות, מחשבות ודרכי התמודדות
שיתוף יכול לחזק את תחושת הקהילתיות והשותפות. שיתוף יכול להיעשות דרך שיחה בקבוצה או בכיתה ואף שיתוף שלכם המבוגרים במה שאתם מרגישים וכיצד אתם מתמודדים עם המצב. חשוב שתשתפו בכנות אך בצורה תואמת לגיל הילדים. חשוב שהמסר יהיה שגם אתם מרגישים דברים דומים לצד מסר של התמודדות עם המצב.
העבירו מסר של בטחון, הצבא שומר עלינו, אנחנו ההורים והמורים עושים הכל כדי לשמור עליכם, אנחנו בסדר ומוגנים וכולי.
טכניקות הרפיה
ישנן טכניקות רבות, גם כאלו המותאמות לילדים המפורטות באינטרנט ובערוצי יוטיוב שונים. חפשו טכניקות הרפיה שונות ולמדו את הילדים ותרגלו יחד איתם. טכניקות אלה יכולות לעזור להשגת תחושה של רוגע גופני וכן תחושה של שליטה במצב בו אין לי שליטה.
דוגמאות לטכניקות הרפיה מותאמות לילדים – דמיון מודרך, מנחים את הילדים לעצום עיניים, מנחים אותם להתמקד בגופם ולהרגיש אותו ובהדרגה מעודדים כל אחד לחשוב על מקום בטוח ומרגיע. המטרה היא לדמיין מקום מרגיע שניתן לחשוב עליו כאשר מרגישים מתח או פחד. מומלץ לדמיין כמה שיותר פרטים, תחושות וחוויות בדמיון, כך קל יותר להתחבר אל המקום הבטוח.
טכניקות אחרות משלבות כיווצי שרירים והרפייתם בצורה הדרגתית, או נשימות איטיות שגם כן יכולות לתרום להרגעת הגוף.
התמודדות עם חוסר אונים
המצב לכשעצמו מעורר תחושת חוסר אונים. משחק או פעילות יכולה לתרום להפגת חוסר האונים, שחרור לחצים וחוסר השליטה. ניתן לחשוב על משחקים שונים שניתן לשחק לבד או בקבוצה.
הישארו בסביבה
ילדים זקוקים למבוגרים סביבם כדי להרגיש בטוחים. השתדלו להיות נגישים עבורם, דברו איתם על מבוגרים נוספים שיוכלו לגשת אליהם לניחום. אפשר לעודד אותם לחשוב על דברים שיוכלו לעזור להם להרגיש טוב יותר ואולי אף לערוך רשימה של דברים שיוכלו להרגיע אותם, לעזור להם להפחית את הפחד או להתמודד עם המצב.
ניתן גם להכין ערכת בטחון אישית, כל ילד יחשוב על דברים שמרגיעים אותו ויכין לעצמו תיק אישי עם דברים שמרגיעים אותו, למשל מוסיקה מרגיעה שיוכל להאזין לה, רשימה של משחקים, שקית עם עלים או בד ספוג בריח שאוהב ומרגיע, בובה שאוהב ויכולה לעזור וכולי. ניתן לעזור לילד להכין רשימה של דברים שיכין לעצמו.
זיהוי סימני מצוקה:
היו ערניים לסימני מצוקה – ילדים לעיתים מתקשים להסביר ולתווך את רגשותיהם, אלו סימנים שיכולי להעיד על מצוקה:
תלונות גופניות על כאבי בטן או כאבי ראש, סחרחורות או עייפות, שינוי בהרגלי השינה והתזונה.
סימנים רגשיים התנהגותיים: פחד, בכי מרובה, חוסר שקט, דריכות ותגובה קיצונית לרעשים, קשיי שינה וחלומות מפחידים, הצמדות להורים, סירוב להשאר לבד, רגרסיה כגון חזרה להרטבה במיטה, גמגום או דיבור תינוקי, חזרה למוצץ ועוד, התנהגות תוקפנית, כעס ועצבנות.
אלו תגובות נורמליות וצפויות למצב קיצוני, לרוב הן חולפות מעצמן. במידה וסימנים אלו לא חלפו מעצמם או שהחמירו עם הזמן או שאתם עדים להתנהגויות קיצוניות יותר, מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע מתחום בריאות הנפש, לקבל חוות דעת מקצועית. יתכן שמדובר במצב שמצריך התערבות מקצועית.
אלעד דהן, עו"ס קליני, פסיכותרפיסט, מנהל מרכז "רימון" – טיפול פסיכולוגי בפריסה ארצית https://www.rimonclinic.com
