סרט החתונה
שלח לחבראתמול בערב התיישבנו לראות את סרט החתונה שלנו. לא מתוך פרץ נוסטלגיה, לא מתוך התחדשות הרומנטיקה – רחמנא ליצלן, פשוט מתוך זה שנבו ביקש. היינו שלושה, כמו בשיר, נבו אמא אבא וסרט. סרט מלפני שמונה שנים, בו כולם צעירים יותר, יפים יותר רק עם פחות כמה דברים – פחות ילדים, פחות ק"ג, פחות דאגות – חיים אחרים. לא בהכרח יותר טובים – פשוט אחרים.
מאת: ריקי לוי דינר (M.A.) מאמנת אישית וזוגית
אתמול בערב התיישבנו לראות את סרט החתונה שלנו. לא מתוך פרץ נוסטלגיה, לא מתוך התחדשות הרומנטיקה – רחמנא ליצלן, פשוט מתוך זה שנבו ביקש. היינו שלושה, כמו בשיר, נבו אמא אבא וסרט. סרט מלפני שמונה שנים, בו כולם צעירים יותר, יפים יותר רק עם פחות כמה דברים – פחות ילדים, פחות ק"ג, פחות דאגות – חיים אחרים. לא בהכרח יותר טובים – פשוט אחרים.
סרט אחד, שמונה שנים – כל כך הרבה שינויים
ישנם שלושה מועדים מוסכמים מראש, אם כי לא כתובים בשום מקום, לצפייה בסרט החתונה. המועד הראשון הוא כמובן כאשר מגיע הסרט – או אז נערכות הקרנות חוזרות ונשנות בערך כמו אלו של הסדרה קרובים קרובים בערוך 33, וזאת לכל מי שרק עובר בפתח הדלת. השאלה "רוצים לרואת את סרט החתונה שלנו?" הופכת לשאלה הנפוצה בבית עבור האורחים אפילו יותר מהשאלה המתבקשת "רוצים תה?". כי מי שלא מוכן לראות את סרט החתונה ישר כשהוא מגיע שלא יצפה לקבל תה באותו הבית.
המטרה היא אחת: לשמוע מכולם עד כמה הייתם נהדרים, החתונה, האולם, הכלה, הכלה, הכלה . . בקיצור עד כמה הכל היה מושללללם!
לאחר תקופה מסויימת המלווה במבטי זעם ואנחות ייאוש מצד הבעל, מגיעה תקופת צינון.
אורכה כשנה – זאת אומרת היא מחזיקה מעמד בערך עד ליום הנישואים הראשון (בהנחה שאין ילדים ברקע, אם כבר הגיעו היא מצליחה לעיתים להחזיק מעמד אפילו כשנתיים). לאחר תקופת הצינון ועם חגיגת יום השנה מציעה האישה הצעה רטורית, שכן אין עליה אלא תשובה חיובית אפשרית, שתשבו באינטימיות לראות את סרט החתונה. אין זה משנה אם יש באותו היום בדיוק משחק של מכבי, אתם יושבים לראות את הסרט.
המטרה היא אחת: היא תגיד שהיא השמינה אתה אמור להכחיש, היא תגיד מה פתאום היא עשתה אבועגלה בשיער אתה אמור להגיד עד כמה זה יפה לה, היא...אתה...הבנתם? יופי.
המטרה היא אחת – לתת לה את ההרגשה שהיא עדיין כלה!
קוראים לזה – מהממממת!
ואז הגיעו הילדים. תקופת הצינון מתארכת למספר שנים לא ידועות מראש. אצלנו זה לקח שמונה שנים ושלושה ילדים. הבכור פתח את הפה, האבא נלחץ, האישה הנהנה, ולדי.וי.די. הוכנס סרט החתונה.
ישבנו מחוייכים בחיוך דבילי כשנבו ניסה לזהות מיהם התינוקות המתרוצצים בין רגלי הרוקדים. אחיינית אחת הייתה אז בת שנתיים היום כבר בת עשור, אחיין בן 14 בגיל ההתבגרות נראה בסרט החתונה כשהוא בגילו של נבו בן השש. וכולנו כולנו הרבה יותר צעירים, רזים, חטובים.
לא הייתה פה מטרה זוגית בצפייה בסרט, כי לא היה תכנון לראות את הסרט. למרות הכל זו הייתה הצפייה הטובה ביותר. מפוכחת, ממרחק שנים, צפייה בה לא ציפיתי לקבל מחמאות על כך שאני כלה, לא ציפיתי דרכה להתייחד באינטימיות רומנטית מעושה, לא ציפיתי וקיבלתי כל כך הרבה.
לא הייתה מטרה כך שלא היה מיקוד אחד – הסרט לא בא לשרת דבר ונהנינו כל כך לראות כמה השתנה. המראה הטובה ביותר הייתה להרגיש את הקרבה שלי לדעאל דרך ההרגשה הטבעית ביותר של ישיבה משותפת בסלון עם ילדנו. לא הרגשתי כמה אני זקנה יותר, או שמנה יותר, או כל דבר אחר הרגשתי כי דבר אחד לא השתנה – האהבה שאני חשה אליו והקרבה. למרות כל הקשיים, למרות כל השינויים גם אחרי שמונה שנים אני עדיין מרגישה כלה.
מהממממת. אהובה.
שאלות ותהיות (מצד נבו)
- אמא הייתה לכם עוגה עם חתן וכלה?
- כן ענינו למרות שלא הייתה – למה לנפץ לו את הפנטזיה?
- וואו, אמא סבא הזדקן.
- נכון נבו (פולטים אנחה), כולנו.
- מי זה? (מצביע על בחור צעיר שצוחק עמנו ברחבה)
- וואללה, לא זוכרים. כנראה שהיה חשוב אם היה אצלנו בחתונה.
- אבא היית יפה
- ואני? אני שואלת
- אני לא יודע . . .אומר נבו וצוחק במבוכה
- אויש כמה שפרויד צדק, אני אומרת לעצמי ונזכרת שגיל שש הוא למעשה המראה לגיל ההתבגרות.
- אבא די!!! כמה אתה מנשק את אמא. . . מצחקק נבו במבוכה
- כמה שיותר אני עונה
- יותר מדי, אומר דעאל
- אוף!!! אתם מצחיקים, אומר נבו.
- מתי אני מגיע?
- לא בסרט הזה חמוד
- אבל למה? אמרתם שאני הגעתי אחרי החתונה . . . לא?
- כן. אבל לא בדיוק. איתך כבר התחיל סרט אחר לגמרי....
