נכון שהריון נראה דבר פשוט?
שלח לחברברגע שאת מגלה לאנשים שאת בהריון, את פוסקת מלהיות אישה והופכת להיות רחם מהלך, "למה את מרימה דברים הם יגידו לך? אסור להרים, זה יכול לגרום להפלה". תירגעו, זה רק הסנדויץ' שלי, הוא אמנם ענקי, אבל לא כזה כבד. למה את מתכופפת? למה את עומדת מול המיקרוגל? למה את אוכלת סושי? למה את שותה קפה? למה את נושמת ככה? ולמה ולמה ולמה.
מאת: לילך המבורגר
עושים סקס – מתעברים – מלטפים בטן עגולה ומהממת ויולדים ילד מתוק בלידה "לא קלה" ובשעה טובה.
אז זהו – שלא.
יש טבלאות, עקומות, גרפים ועוד גורמים מתמטיים מייגעים שקשורים כולם בהבאת הילד לעולם. אמנם אומרים לנו שהריון זה דבר טבעי, ונשים ילדו משחר הימים, בלי לחשב ימים ובלי בדיקות וכולי, אבל בימינו אנו שום דבר כבר לא נחשב טבעי וכמעט בכל דבר יש התערבות רפואית וגם הריון לא נשאר מחוץ לקדמה.
בשלב ראשון יש לקחת חומצה פולית (אני לא ממש בטוחה מה זה אבל זה אמור לגרום לזה שהילד שעוד לא קיים יהיה הבעלים הגאה של ארבע גפיים).
מייד אחרי זה יש להתחיל לחשב ביוץ ופתאום המחזור החודשי אותו קיללתי כל חיי הופך להיות גורם כל כך אינטגראלי בהעמדת דור העתיד שלי ואני כבר מחכה שהוא יגיע כדי שאוכל להתחיל לחשב. שבועיים אחרי סוף המחזור, כך אומרים כולם, יש שבוע ביוץ שבו יש לעבוד קשה כדי להפגיש בין ביצית קטנה ועדינה לזרע נהנתן ותובעני. למתקשות – ישנן ערכות ביוץ ביתיות שתחשבנה עבורכן. למי שסקס כל יום הוא הגזמה פראית עבורה – יש אסכולה הגורסת שעדיף לעשות יום כן יום לא, אז אפשר ללכת לפי אסכולה זו. יש כמובן, גם רשימה של תנוחות מומלצות, לרשימה עיינו ערך "איך תגדילו את סיכויכן להיכנס להריון" ואל תתפלאו אם תמצאו את עצמכן אחרי כל אקט, עם רגליים באוויר, סופרות עד עשרים ולא מתקלחות אחרי זה שבוע.
בדיקות גנטיות – יש לעשות הצלבה בין העדות שלי לעדות של בן זוגי ולקבל רשימה ארוכה ומדכאת של מיני תחלואים שלא ברא השטן שיכולים חס וחלילה לתקוף את הרך הנולד.
ואחרי זה – נותר רק להתפלל. כל חודש יכול להיות החודש המיוחל שבו תגלי שהמחזור לא מגיע. אז הגיע הרגע והמחזור מאחר, ואני שמחתי, אבל גם פחדתי, שהוא לא סתם מאחר ופתאום הוא יפתיע ויפציע. עשר דקות רצתי לשירותים כדי לוודא שאין ביקורים מפתיעים!
השלב הראשון הוא בדיקה ביתית. קניתי בדיקה כזו בסופר פארם וקראתי את ההוראות בקפידה. יש לבדוק עם השתן הראשון של הבוקר, כך שמצאתי את עצמי בארבע בבוקר בשירותים מסתכלת מנומנמת על מקלון מושתן, וזה אחרי שדחפתי את ראשי לתוך האסלה לראות שאני משתינה בדיוק על המקלון. הבדיקה חיובית אבל למי לעזאזל אני יכולה לספר ב-4 לפנות בוקר???
טוב אז כמובן שחשתי שמחה גדולה כמובן אבל עם זאת, גם חרדה. מכל כאב לא הבנתי את המשפט הזה, או תחושה משונה שלא הכרתי, וגם בזכות כל מיני נשמות טובות שדאגו להכיר לי את כל הסטטיסטיקות האפשריות הקשורות בהריונות ראשונים. מכירות את תופעות ההיריון? יש כאלו שלא מכירות אותן, אבל אני? עליי אף תופעה לא פסחה. בחילות, עייפות, סחרחורות. רק תגידו. חלק אפילו הקדימו את זמנן. הצרבות שאמורות להגיע לקראת התשיעי אצלי הופיעו כבר בשביעי והבצקות הקדימו בחודשיים והגיעו בחודש חמישי!! חוצפה, הרגליים שלי הפכו לכל כך גדולות שלא הצלחתי להכניס אותן לאף נעל פרט לנעלי ההתעמלות ששינו את צורתן קליל ואיבדו את זהותן. וכך התהלכתי לי, עם רגלי טרול, עטינים של פרה ובטן של היפופוטם ועוד טענתי בתוקף שאני בנאדם, אולי בגלל זה ההיריון שלי הרגיש ארוך כמו של פילה.
מעטים הדברים שנחסכו ממני, אבל תמיד יכול להיות יותר גרוע, כי הכרתי בנות שאיבדו שליטה על כל מיני נקבים חשובים בגוף והפריחו גזים על ימין ועל שמאל, מתנצלות ומסבירות.
מה אני אגיד לכם? מי שאומר שהריון זה לא מחלה, צריך לחבר לו מיני מקרר לחלק הקדמי של הגוף, להפסיק לו את פעולת המעיים הסדירה ולהפעיל לו חימום פנימי כך שגם באמצע דצמבר יהיה לו חם וכולם יסתכלו עליו כאילו הוא משוגע. בנוסף לזה, צריך לקטוע לו את חוט המחשבה אחרי כל חצי משפט ושכולם ינופפו אליו בביטול ויגידו, נו טמטמת הריון. אחרי זה, יש לסתום לו את האף גם באמצע יולי ולתת לא להרגיש מיגרנה בלי אפשרות לקחת כדור להקלה.
אבל עברנו גם את זה. ולאט לאט הבטן הלכה וגדלה והפכה לחלק בלתי נפרד מגופי, שגם הוא לא נשאר מאחור והלך וגדל. מספר בדיקות הדם שעושים בהריון עולה על סך כל בדיקות הדם שאמור אדם ממוצע לעשות כל חייו. שלא לדבר על כל הסקירות ולמיניהן והבדיקות התכופות אצל רופא הנשים שדאג כל פעם לספר לי שעליתי יותר מידי במשקל, וזה לא טוב לעובר וגם לא לאימא שלו, הוא מוסיף בחיוך. למה נדמה לי שהוא נהנה מזה? כנראה בגלל שזו ההזדמנות היחידה שלו לדבר על עודף משקל של מישהו אחר, פרט לעצמו.
בן זוגי, שהרשה לעצמו להתלוצץ עם הרופא על גופה ההולך ותופח של אשתו מצא את עצמו בשאר הבדיקות, מחכה ברכב בחניה, למרות מחאותיו והבטחותיו לבלום את פיו ולהפסיק לשתף פעולה עם הרופא המצקצק. בחודש התשיעי אפילו הרופא התייאש ממני ואמר, אה, אל תתרגשי, עכשיו זה סתם נוזלים. נוזלים? אם כך, זה אמור לרדת מייד אחרי הלידה לא? עשיתי חישוב – עובר 4 קילו (אמרו שהוא גדול) שליה עוד 3 קילו וסך הכל נוזלים עוד 3 קילו – כלומר, איך שאני יוצאת מחדר הלידה אני אמורה לשקול עשרה קילו פחות כן? לא, ממש לא.
נוזלים, שומן, מה ההבדל, בשורה התחתונה עד הלידה העליתי כמעט שלושים קילו - והייתי ענקיתתתתת. ושלא תחשבו שהשומן התרכז ברגליים, מתחת לבטן איפה שלא רואים. הוא דווקא התיישב בחלק העליון, בחזה בידיים, בפנים. הסתכלתי במראה ולא זיהיתי את היצור הענקי שבוהה בי. כן, השמנה הזו זו את אמרתי לעצמי. אחרי הלידה זה הכי גרוע כי אז אין אפילו את התירוץ של הבטן. בן לילה את הופכת מאישה עגלגלה ונשית בהריון, לסתם שמנה.
ברגע שאת מגלה לאנשים שאת בהריון, את פוסקת מלהיות אישה והופכת להיות רחם מהלך, "למה את מרימה דברים הם יגידו לך? אסור להרים, זה יכול לגרום להפלה". תירגעו, זה רק הסנדויץ' שלי, הוא אמנם ענקי, אבל לא כזה כבד. "למה את מתכופפת?" "למה את עומדת מול המיקרוגל?" "למה את אוכלת סושי?" "למה את שותה קפה?", "למה את משהקת?", "למה את נושמת ככה?" ולמה ולמה ולמה.
כולן ממליצות לך על הגניקולוג שלהן, אפילו על כאלו שאחרי חודשיים התגלה שהם מואשמים בהטרדה מינית של מבחר מטופלות. אבל השיא בעיניי הוא סיפורי זוועה מלידות של אחרות. למה את חושבת, שחודשיים לפני הלידה אני רוצה לשמוע על כמות התפרים הבלתי נתפסת שהיו לך מהנרתיק ועד פי הטבעת?? או על הטחורים בגודל כדור הארץ שהשתכנו כדיירי קבע בישבנך, על הדיכאון אחרי לידה שהיה לך ואיך שנאת את התינוק שלך או על זה שלא ישנת חודשים? ויש עוד מלאכים שמגדילים לעשות ואומרים לך, תשני עכשיו אחרי זה לא יהיה לך זמן לישון. כן? ועכשיו אני יכולה לישון כשרבע טון מונח לי על החזה? כשאת מגיעה לשבועות האחרונים, לכולם ההריון כבר נורא קשה והם נורא מודאגים מזה שאת לא יולדת. נו? הם ישאלו אותך, עוד לא ילדת? למה את מחכה? מה, הוא לא רוצה לצאת? הם יצחקו. ברגעים כאלו את שואלת את עצמך אם יעיזו לשים אישה בהריון בכלא בעוון תקיפה בנסיבות מחמירות. את כבר נראית לי מבושלת. הם יגידו. מתי הפסקתי להיות אישה והפכתי לסיר חמין?
מה שהכי הדהים אותי בהריון, היה הבעלות שאנשים לקחו עליו. "נו, אז איזה שבוע אנחנו"? "נו, כמה העלינו במשקל"? סליחה? לא נראה לי שמישהו חולק איתי את העלייה הזו במשקל, זה הכול אני. וזה עוד בלי לדבר בכלל על מישושי הבטן הבלתי פוסקים! השלב הבא היה שיתחילו לצבוט לי בפטמות ולהגיד, וואו, איזה חמודות, איך הן גדלו. מזל שיולדים אחרי תשעה חודשים אחרת נראה שגם השלב הזה היה מגיע מתישהו. הגוף של ההריונית, הוא כבר לא שלה בלבד, אלא נחלת הכלל ובגלל שהבטן שלי היתה כל כך גדולה, היה לי גם מאוד קשה להגן עליה ולבודד אותה מידיהם החטטניות של האנשים מסביבי.
אבל הקונספירציה הכי גדולה בהריון היא עניין החודשים, בואו נודה על האמת, הריון הוא לא תשעה חודשים, הוא עשרה. חודש ראשון, הוא שישה שבועות וגם החודש השישי, אז על מי אתם עובדים?
מה אני אגיד לכם? מזל שיש לזה סוף. והסוף האמת, הוא נפלא. גם הציניות שבינינו יזילו דמעה כשיבקע גוש האושר העטוף בליחה צמיגית מהמקום שייחלתן שדברים רק יכנסו אליו ולעולם לא יצאו.
התינוק הראשון שלך, אושר שאין לתאר.
