כשאבא הופך לאבוש
שלח לחברהיום זה כבר עובדה האבות מעורבים יותר, נוכחים יותר ורגישים יותר. אנחנו רואים ושומעים אותם בכל מקום הם שם בשקיפות העורפית ובסקירת המערכות, הם נוכחים בחדר הלידה ובטיפות החלב, הם קמים בלילה, מקלחים, קופצים על הכדור פיזיו, מחליפים טיטול ומתרגשים מהיום הראשון בגן.
מאת: דנה אמר, מנתחת התנהגות מוסמכת, מדריכת הורים, מרצה, מומחית בליווי התא המשפחתי ומפתחת סדנה ראשונה מסוגה המכינה זוגות במעבר להורות.
המחקרים בתחום מצביעים על רווח עצום עבור הילדים שנמצאו יותר מצליחים, יותר חברותיים ויותר בריאים, רווח עבור האבות שנמצאו יותר מעורבים בקהילה, יותר מאושרים ומרוצים מחיי המשפחה ורווח כלפי האימהות ששיפרו את מערכות היחסים עם הילדים בעקבות מעורבות האבות שחולקים בנטל – בקיצור כולם מרוויחים.
אבל הדרך לא כזו פשוטה, האבות החדשים עדיין צועדים במדבר ולא ממש הגיעו לארץ המובטחת והסיבה העיקרית היא שחסר להם מודל. כשאבוש מסתכל מעבר לכתף, דור אחד אחורה בשביל לקבל מענה לשאלה ״איך אני יכול להיות אבא טוב יותר?״ התשובה שהוא מקבל לא ממש ברורה.
כי האבות של הדור הקודם היו מעורבים פחות בחיי הילדים, הם היו רגישים פחות וסמכותיים יותר, המשפחות היו פטריארכליות ובהן האבות היו אחראיים בעיקר על הפרנסה על מתן מודל של גבריות ועל השלטת הסדר במקרה הצורך, והאימהות קיבלו את שרביט הטיפול והרגישות.
מערכת ההפעלה ההורית של ימנו השתנתה, אבל משהו בגרסה החדשה והמשודרגת גורם לאבות להתבלבל, יש איזה באג במערכת שממשיך לשלוח להם מסרים סותרים. מצד אחד הם נדרשים ורוצים לקום בלילה לתינוק ומצד שני צריכים להתעורר בבוקר לעבודה. מצד אחד דוחקים בהם לקחת חלק פעיל ושוויוני ומצד שני כל האמהות, הסבתות והדודות לא חוסכות ביקורת על כל צעד ושעל, איך לסדר את הטיטול, איך להרים את התינוק ואיך לתמוך לו בראש. פתאום מגבר אינטליגנטי, חזק ועצמאי הוא הופך לחסר אונים עם יכולת רגשית ואינטואיציה הורית משובשת. והקטע המפתיע הוא שכשהנשים משחררות, האבות דווקא עושים עבודה נהדרת. אחרי הכל, הורות מוצלחת לא נעוצה באינסטינקטים אלא בעיקר בתהליך של ניסוי וטעייה. אבל, גברים רבים מרגישים נפרדות והישארות מאחור, חווים ירידה בשביעות הרצון מהזוגיות והכל מתובל בתחושת אחריות כבדה ותחושות אשם, כי האישה היא זו שעברה לידה והריון איך אפשר בכלל להשוות זה ״גיים אובר״.
רק לא להתלונן
למערכת ההפעלה ההורית יש עוד הטייה שמגיעה מהמקום התרבותי והחברתי לפיה ישנם אזורים שהם מחוץ לתחום עבור הגבר.
מחקרים מראים כי בנים מקבלים את האישור להביע רגשות באופן חופשי עד גיל 9 חודשים ומשם ואילך הם מתחילים לספוג מהסביבה הטפות על הבכי ועל הבעת הנזקקות. יש שלב מסויים בו הם צריכים לגלות איפוק ולדכא את הרגשות שלהם וזה מגיע בדוגמת תגובות כמו ״אל תבכה לא קרה כלום...״ ממשיך להסחות דעת ״תראה תראה הנה מטוס....״ ובמקרים עצובים יותר משפטים כמו ״אל תבכה כמו בת...״. המסרים האלו מגיעים מכל הכיוונים, מהגננת, מהאחים הגדולים ומהחברים בשכונה.
ההטייה הזו יוצרת אצל האבות חוסר אונים, הם חוזרים הביתה, עייפים, מתוסכלים, עמוסים וכועסים אבל לא ממש יודעים להגיד את זה לסביבה ופעמים רבות גם לא לעצמם, הם צריכים להרגיש שייכים ואהובים ומנסים להשיג את זה על ידי תפקוד מוצלח ומילוי הוראות במקרה הטוב או על ידי עוינות והתרחקות במקרה הפחות טוב.
המעבר להורות הוא מעבר מטלטל עבור שני ההורים, והוא מחביא בשרוול פגיעה במערכת הזוגית שפעמים רבות מגיעה בהפתעה גמורה. רוב ההתעסקות בשלב המעבר להורות הוא בעיקר בנשים, בהכנה ללידה, והכנה לחיים עם תינוק, אבל ההתייחסות למעורבות האב, לשמירה וטיפוח של הזוגיות וההתייחסות להורים כצוות זוגי עדיין חסר, הורים רבים מגיעים למעבר המטלטל הזה מזוג למשפחה לא מספיק מוכנים.
אז מה עושים?
- אל תשארו לבד – שתפו אנשים קרובים בחוויה ותגלו שממש לא המצאתם את הגלגל. קחו חבר טוב ודברו על הקשיים, ופתאום תראו כמה גברים לא סותמים את הפה על ההורות שלהם....
- הורים טובים הם הורים שטוב להם – חשוב להסתכל על עצמנו בעיניים טובות, ולזכור שכולנו באותה הסירה, לכולם קשה ולכולם מורכב. צריך ללמוד לקבל עזרה ואולי יותר חשוב צריך לדעת לבקש את מה שאנחנו צריכים, תתפלאו אבל רובנו ממש מתקשים לעשות את זה.
- זוגיות ואהבה – חשוב לשמור עליה כי היא הייתה שם קודם והיא למעשה הבסיס. זה נשמע פשוט אבל זה אתגר, כי למרות מה שנהוג לחשוב אנשים כן משתנים ואם יש משהו שממש משנה אותנו זו ההורות. אז חשוב לעצור להכרות מתחדשת מפעם לפעם שאלו אחד את השני שאלות פתוחות על הילדות שלכם, על ההורות שחוויתם, על הילדים שאתם מקווים לגדל.
- אחרי הכל ילדים הם עוגן עבור שני ההורים שלהם, הם מחברים אותנו לקרקע,
הם נותנים לנו משמעות ורצון להתמודד עם הקשיים וכדאי לנו להנות מההורות שלנו – בסוף זה החיים.
