חשיבות המגע לתינוקות
שלח לחבר
מאת: גלעד נעמן - פרי מחבר הספרים "תנועות שנוגעות" ו " תנועות בשניים"
התפתחות התקשורת האנושית
בימים עברו עיקר התקשורת הייתה בין אדם לאדם או בין אדם לקבוצה, כלומר התקשורת התנהלה בין שני גורמים אנושיים בעלי מחשבה ורגש. כיום בזכות התפתחות הטכנולוגיה חלק משמעותי מיחסי התקשורת מתרחש בין אדם למכונה ובין מכונה למכונה. פועל יוצא של תמונת מצב זו הוא שבעידן המודרני פוחתת והולכת התקשורת הבלתי אמצעית ובין בני האדם מתנהלת תקשורת שחלק משמעותי ממנה, מתבצע באמצעים טכנולוגיים.
לשימוש באמצעים טכנולוגים יש השלכות פסיכולוגיות,חברתיות ותרבותיות רבות.
חשיבות המגע
המגע הוא פעולה פיזיולוגית מורכבת. המגע כרוך בשילוב של מיליוני תאי עצב אלה באלה הנמצאים בגוף האדם. כדי להבין את התרחשות המגע והתנועה יש לדעת כי הנוירונים שבגופינו, מותאמים במיוחד לשליחת מסרים חשמליים לאורך הגוף.
ישנם שלושה סוגים עיקריים של נוירונים: חישה, תיווך ותנועה.
נוירוני החישה מובילים מידע חושי אל מערכת העצבים המרכזית, קרי חוט השדרה והמוח, מכל חלקי הגוף.
נוירוני התיווך שנמצאים בחוט השדרה ובמוח אחראים ליצור רשתות תקשורת ולהעביר מידע. הם מרכזים את המידע, מעבדים אותו ומפעילים את תגובות הגוף, השרירים והבלוטות באמצעות הנוירונים המוטוריים. במילים אחרות נוכל לומר כי לאחר עיבוד המידע, יוזמת רשת התיווך הגדולה פעולה על-ידי שליחת מסרים לנוירוני התנועה המתאימים במוח.
נוירוני התנועה מובילים את המסרים ממערכת העצבים המרכזית אל השרירים והבלוטות ומפעילים אותם. כך מתקיימים מגע ותנועה. כאשר מדברים על מגע אנו מדברים, למעשה, על עור גופינו. עור גופינו מהווה את הקשר האינטימי של היחיד עם העולם החיצוני. לעור תפקיד מרכזי בחילוף חומרים, בוויסות טמפרטורה, בהגנה מפגיעות ונזק, וכן העור ממלא פונקציות חושיות נרחבות כמו תחושת קור, חום, כאב ומגע.
חשיבותו של המגע עולה גם בשפה שלנו היום יומית, אנו משתמשים בביטויים כגון: " זה נוגע ללב", "השיר נוגע בנשמה", ועוד.
המגע על היבטיו השונים
הממד הרפואי
בחלק משמעותי מההיסטוריה האנושית ,למגע היתה חשיבות רבה. היפוקרטס בשנת 400 לפנה"ס הגדיר את המונח רפואה כ-אמנות העיסוי המילה מחלה באנגלית מורכבת מצירוף המילים בלטינית 'dis' = לא ו- 'ease' = נגיעה, כלומר חסך במגע נתפס בעבר כמשפיע על התפתחות מחלות שונות בעוד שמגע מסייע לריפוין.
במהלך תשעת החודשים של התפתחות העובר ברחם, עורו מגורה באופן תמידי על-ידי דחיפות קצביות המועברות דרך מי השפיר. התכווצויות הרחם הן החיבוק או גירוי העור הראשון של הוולד.
הממד החושי-תפיסתי
הממד החושי תפיסתי מתייחס ליכולת של הפרט לחוש ולתפוס מגע האיבר האחראי על חישת ותפיסת המגע הוא העור הקולט רשמים תחושתיים או מישושיים ומפעיל את קצות העצבים שבו. בעור ישנם מספר סוגי קולטנים של סיבי עצב, קבוצת סיבים אחת נקראת corpuscular האחראית על תחושת המגע ואילו קבוצה אחרת הנקראת noncorpuscular המסתיימים כקצות עצב חופשיים המסתעפים בהרחבה ואחראים על תחושת הכאב, הקור והחום.
המידע המגיע ממערכת העצבים ההיקפית (העור) נישא לכיוון מערכת העצבים המרכזית (עמוד השדרה והמוח) דרך שני נתיבים עצביים עיקריים :medial lemniscus המגיב למגע ותנועה,spinothalamic שהוא איטי יותר ואחראי בעיקר למידע על כאב וטמפרטורה.
הממד הרגשי
למגע משמעויות רגשיות שונות, שלמעניק המגע יש כוונה חיובית וטובה הוא יכול להיות מלווה בתחושה של קירבה, חברות, ביטחון, תמיכה, נעם ועוד, לעומת זאת כשהמגע שלילי הוא מלווה בתחושות של חוסר נעימות, מתח, פחד ועוד. ילדים עשויים שלא להבדיל בין אופני מגע שונים, אך הם יודעים להבחין בין מה שנעים להם לבין מה שמעורר אצלם תחושת פחד וחוסר נעימות.
cochrane(1990) הציע כי המשותף לכל צורות המגע החיובי היא חווית הקבלה ההכרחית להתפתחות של דימוי עצמי וגופני חיובי. לעומת זאת אופני המגע השליליים ואו חוסר במגע נושאות בחובן את המסר של אי קבלה וישפיעו על הפרט בהתייחסותו לעצמו ולסביבתו (התנהגות אובדנית,הפרעות אכילה ,ועוד).
הממד ההתפתחותי
למגע האם בתינוק יש השפעות ביולוגיות. כאשר מתבצע מגע משוחררים כימיקלים מסוימים במוח האחראים להבשלה תקינה של מערכת העצבים המרכזית ולצמיחת התינוק.
המגע בין האם והתינוק משמש כתחליף לאינטראקציה שבין מי השפיר של האם והעובר tack&darvin,(1988.
מחקרים מצביעים על ערכו הרב של גירוי מישושי בעור גופינו באמצעות מגע, נענוע, חיבוק והתרפקות. גירויים אלה חשובים ממדרגה ראשונה להתפתחות גופנית והתנהגותית בריאה של הילד. ידועים מקרים אודות ילדים שהתפתחותם הנפשית והגופנית הייתה ירודה, כאשר נחסך מהם מגע של אם או של דמות אחרת דומיננטית, מקרים אחרים מראים כי תינוקות שנולדו טרם זמנם הם בעלי סיכון גבוה יותר לפתח בעיות פיזיות ומנטליות, ולכן רצוי שייהנו מתקופה מרוכזת וארוכה של חיבוקים ואחיזה צמודה לאחר הלידה, אולי כדי להשיב להם את שהחסירו בחיבוקי הרחם טרם הלידה. ללא מגע מספק מבחינה כמותית ו/או מבחינה איכותית, האדם עלול לפתח בעיות התפתחותיות רבות (diamond,inhunter&struve1998).
הממד הפסיכולוגי
חשיבות הקשר הפיזי הקרוב בראשית החיים כמשאב הישרדותי והתפתחותי חיונית, המגע מעביר לתינוק תחושה של אהבה, בעקבות כך התינוק גדל בסביבה שעוטפת אותו באמון ובביטחון (reire, in barnard&brezalon1990) .
כאשר התינוק גדל הוא מתחיל להפריד בינו ובין העולם הסובב אותו, הוא מרחיב את הידע שלו באמצעות המגע שהוא מקבל ובאמצעות הנגיעות שלו בעצמו, בחפצים או באנשים אחרים העור הפיזי הופך בהדרגה לעור פסיכולוגי. המגע העצמי מעניק לילד תחושה של ביטחון פסיכולוגי, חיזוק האמון בעצמו וכלי להתגבר על פחדים, כאשר המגע העצמי נאסר מתעוררת גישה שלילית כלפי הגוף.
fisher(1990), טוען כי המרכיב המרכזי של החוויה הגופנית, היא לספק גבול אישי המבחין "בעצמי" כישות פסיכולוגית נפרדת מהעולם החיצוני. האדם בעל התחושה הברורה של גבול גופני מאופיין בתכונות של שאפתנות, אופטימיות, סיפוק, מצד שני האדם בעל תחושת הגוף עם גבולות לא ברורים יגלה נטיות הפוכות. את גבולות הגוף ורגשות חיוביים כלפיו האדם חווה כל חייו, בעיקר כמובן בגיל הילדות המוקדמת והיא תלויה בכמות ובאיכות המגע .
הממד הקוגניטיבי
חשיבות מרובה יש למגע גם בתחום הלמידה. המגע מהווה עוגן חזק בהתנהגות ובלמידה. בכל פעם שמשולב מגע עם חושים אחרים, מופעל חלק גדול יותר של המוח, וכך נבנות רשתות עצביות מורכבות יותר, ומנוצל חלק רב יותר מפוטנציאל הלמידה. לדוגמה: הילד חוקר חפצים שונים שבהישג ידו את גודלם, צורתם, תחושת החומר שמהם הם עשויים, באמצעות המגע יוצר הילד במוחו את התפיסה הבסיסית על האופן שבו העולם מתנהל.
בנוסף לכך תחושת הביטחון המוענקת לילד על-ידי מגע פיזי של המטפל והחוויות הראשונות של התיווך מאפשרות לו לפנות קשב, ערנות ואנרגיה להתעניינות וחקר הסביבה ולפיתוח כישורים של פתרון בעיות
(gottfried,inbarnard&brezalton,1990).
ממד חברתי
חסך במגע ואי יצירת תחושת ביטחון בסיסי גורמים לכך שהילד לא יוכל לבטא קשר פיזי ולחקור את חבריו למשחק. יחד עם זאת כאשר הילד מחוזק בחום ובאהבה הוא יפתח יכולת רגשית להשתמש במגע כמרכיב לתקשורת בין-אישית, אך אם אלמנט זה ייפגע, הילד בבגרותו יירתע ממגע, ויתקשה בקשר גופני (hunter&struve,1998). בנוסף לכך נמצא קשר חזק בין כמות ואיכות המגע שילדים קיבלו במהלך ינקותם וגדילתם לבין רמת האלימות שהם הפגינו בבגרותם. ככל שנמנע מהילדים מגע חם ואוהב כך גדלה הסבירות שהם יגדלו להיות אלימים (mitchell,1991).
כפי שראינו, המגע הפיזי הוא אמצעי תקשורת בלתי מילולי ליצירת קשר וקירבה בין איש לרעהו. כשאנו חווים תנועה ומגע אנו קולטים מידע ובונים רשתות עצביות המאפשרות לנו להשתמש במידע כדי להבין ולקלוט טוב יותר את העולם סביבנו. הפסיכולוג ז'ן פיאז'ה הגדיר את השנתיים הראשונות בחיי התינוק כ 'למידה סנסומוטורית', אולם דרך זו של הלמידה אינה מסתיימת לעולם: ההוויות התנועתיות-תחושתיות מלוות אותנו כל ימי חיינו (הרפז, 1999).
מרכיבי התנועה והמגע הם גורמים משמעותיים המשפיעים על דימוי הגוף והדימוי העצמי. אחת הבעיות הגדולות הניצבות כיום בפני החברה היא הזמן המתקצר והולך המוקדש כיום למשחק, עובדה המצמצמת בהרבה את התנועה והמגע של הילד. אנו הופכים להורים לילדים המוגבלים ביצירת תקשורת בסיסית בין אדם לאדם, הגבלה שלה השפעה ארוכת טווח במישור האישי, החברתי והתרבותי. כהורים עלינו לשאוף לשהות עם הילדים זמן רב ככל האפשר, לעודד את הפעילות התנועתית שלהם ולחבקם בכל הזדמנות.
