נשימות ושינה
שלח לחבראת נכנסת לחדרו של תינוקך, זמן השינה הגיע, לאחר טקס שינה מושקע, והוא חסר מנוחה, ואינו מתמסר לשינה. אינך יודעת מדוע, בחנת ושללת את כל אותם גורמים, ווידאת שהכל בסדר, אבל נראה כאילו זמן השינה הוא זמן מאבק. גם כאשר את מרימה אותו על הידיים או אף משכיבה אותו עלייך, גם כאשר את מלטפת או שרה, הוא לא רגוע, ואינך יודעת למה.
מאת: סיגל חדד מנחת הורים ויועצת שינה בכירה מבית עידן ההורות מתמחה בגישת האינטליגנציה הרגשית
חווית הרדמת תינוקך, זמן רגיש לכל הדעות, תלויה במס' גורמים כמו שעת שינה מתאימה, נינוחות פיזית (גזים, חיתול נקי, מחלות, שיניים, בגדים מתאימים), זמן הורים, ופעילות מתאימה במהלך היום כמו גם זמני שינה מתאימים לגילו ולהתפתחותו לכל אורך היום. הגורמים הללו הם שישפיעו על חוויית שינה נעימה, קצרה או על חוויית הרדמה מתישה, ארוכה ומתסכלת.
את נכנסת לחדרו של תינוקך, זמן השינה הגיע, לאחר טקס שינה מושקע, והוא חסר מנוחה, ואינו מתמסר לשינה. אינך יודעת מדוע, בחנת ושללת את כל אותם גורמים, ווידאת שהכל בסדר, אבל נראה כאילו זמן השינה הוא זמן מאבק. גם כאשר את מרימה אותו על הידיים או אף משכיבה אותו עלייך, גם כאשר את מלטפת או שרה, הוא לא רגוע, ואינך יודעת למה.
בכל בית, ובכל משפחה לפני שנדע מהו הקושי של הילד, ממה הוא נגרם ואיך אפשר לעזור לו, חשוב לבדוק את אותם גורמים שציינתי מעלה, לבדוק את דרך ההרדמה שאליה התרגל הילד, כמו גם את התגובה של ההורים לפעולות התינוק במהלך ההרדמה ואף במהלך התעוררויות במהלך הלילה. חשובשההורים יבדקו את מידת ההתאמה של התגובות שלהם ואופן ההרדמה לצרכיו של ילדם.
במקביל לכך, ישנו גורם נוסף שצריך לבדוק, שלעיתים נשכח לו ולעיתים אף לא מודעים אליו והוא חשוב להתמסרות הילד על אף שהוא רק מתווסף לשאר הגורמים האחראים לחוויית שינה כזו או אחרת. וזהו היבט הנשימה.נשמע אולי מוזר אך, הנשימה של כל דמות טיפולית (הורים, גננת, בייביסיטר, סבא וסבתא) אשר פועלת להשכיב את התינוק לשינה חשובה ומשפיעה על האופן בו תופס הילד את זמן השינה, והאופן בו הוא נרדם.
הורים רבים לא מבינים את הקושי שעולה אצל ילדם, ומנסים דרכים שונות ומשונות לעיתים, מתוך כוונה לעזור לו להרדם. לרוב, הפתרונות לא מצליחים או שהופכים להרגל שאחר כך קשה לשנותו. ההורים מתחילים להתבלבל ולהרגיש חוסר בטחון במעשיהם, וביכולת שלהם להרגיע את התינוק. הבלבול הזה יכול למשל, להתבטא שבמהלך הרדמה אחת ישתמש הורה במס' אמצעים בבת אחת ובמקביל כמו הרמה על הידיים, נענוע, קפיצה על כדור פיזיו, והליכה בחדר הלוך חזור או שיתבטא בכך שההורה יחליט להשאיר את הילד בוכה במיטתו, שילמד לבד להרגע. ישנם הורים המגיעים למצב שבו מרדימים את הילד בעגלה או בערסל עם מובייל או אור רק משום שהילד לא נרגע בדרכים אחרות . זוהי חווייה מתסכלת, במיוחד כאשר היא חוזרת ונשנית בכל לילה ולילה.
הנשימה, היא גורם מתווך ומסייע להרגעות ההורים ולהרגעות והרדמת הילד. נשימה רגועה, שלווה, קצבית ויציבה היא חלק בלתי נפרד וחיוני לאין ערוך בזמן הרדמה בערב, בזמן ההתעוררויות של הילד בלילה, ובכלל בהתנהלות מול ילדים והסביבה.
מה קורה בהתחלה?
התינוקות עוד בהיותם ברחם אמם, רגישים ביותר לסביבה בה הם נמצאים, לאור, למגע, לריח, לצלילים השונים. הרגישות מתבטאת בקליטת המסרים של ההורים, הדמויות העיקריות בחיי התינוק. המסרים הללו באים כמסרים מילוליים אשר מכינים את הילד לבאות (הולכים להתקלח, עכשיו אחליף לך חיתול, הגיע זמן השינה) וכמסרים לא מילוליים, שכמו שאמרנו לעיתים קרובות גם ההורים עצמם אינם מודעים להם והם מתבטאים בשפת הגוף ובהתנהלות של ההורים.
ההורה הוא שמעניק לילד את הביטחון והאמון בעולם, הוא שמעניק לו את הרשמים הראשונים על סביבתו. הוא זה שיראה לילד סביבה בטוחה שאפשר לחקור אותה או סביבה שיש להיזהר ממנה ולהישאר קרוב להורים. התינוק מרגיש את המתח או הרוגע בגופה של אמו. הוא חשוף לפעימות לבה ולנשימותיה. התינוק, הפעוט והילד ידעו מתי הוריהם נסערים, חסרי סבלנות ומתוחים אך, לא תמיד ידעו לפרש את הסיבה הנכונה להתנהגות זו (עייפות בגלל יום עמוס או שיש כעת סכנה, לחץ בגלל איחור אפשרי לעבודה או שנוטשים אותי, ועוד).
כיצד נצפה מילדתנו שתירדם באווירה רגועה ושלווה כאשר אני כעוסה מאירוע שקרה קודם לכן וחסרת כוחות בהרדמה, ואני רק רוצה שהיא תישן כבר. כיצד ילדי יוכל לישון כאשר הוא שומע בקול אביו מתח, כאשר האב בעצמו לא יודע מה לעשות.
זהו סוג של מעגל. הילד מרגיש את הוריו, וחווה את התנהגותם. הוא מגיב בהתאם למה שחווה, ומתקשה להירדם בלעדיהם. ההורים לא מבינים מדוע הילד לא נרדם, ומתנהגים באופן לא עקבי, מבולבל ולא רגוע. הילד, שוב קולט את המסר שלהם, וחוזר חלילה.
הצורך בנשימה עולה שוב בעת תקופה של שינויים בהרגלי השינה של הילד. כאשר ההורים מעוניינים לעשות שינוי בסביבת השינה שלו או בהרגלי השינה שלו. כבכל שינוי, חשובה ההדרגתיות והקשב, ההרגלים משתנים, ונדרש לילד זמן לעיבוד ולהפנמת השינוי.
ניקח לדוגמא, ילד שישן במשך כשנה במיטת הוריו, וההורים החליטו שהגיע הזמן להעבירו למיטה משלו. הם מתוחים, חוששים מהתגובה שלו, חושבים על כל מיני תרחישים של בכי היסטרי, של לילות ללא שינה. הם פוחדים מהרגע הזה, מההשלכות של השינוי (הילד יסרב לישון במיטה שלו, יבכה הרבה, יחשוב שהם הורים רעים, ועוד). הם משכיבים את ילדם במיטה שלו. בכל לילה מרגע שהבכי מתחיל הם מנסים כל מיני דרכים כדי לעצור את הבכי, מעניקים בקבוק, מרימים על הידיים, ישנים איתו, מעבירים אותו לסלון שירדם שם ואז שמים במיטה שלו. ישנם לילות שם מתייאשים ומחזירים אותו שוב למיטה שלהם כדי שיפסיק לבכות (מחר ננסה שוב)
זו דוגמא אחת מיני רבות לגישת הרדמה אשר מונעת הבנת ואף פוגעת במסר של ההורים. הסיכוי שהילד יקבל את השינוי ויתמסר אל השינוי הוא קטן. מדוע שיקבל את השינוי כאשר הוריו עוצרים נשימתם, חוששים ומודאגים, ואינם שלמים בהחלטתם (במיוחד כשהם פועלים באופן שונה ומלחיץ בכלפעם).
נסתכל על ילד החווה את השינוי. הוא מרגיש את החששות של הוריו, הוא שומע את טון הדיבור המתוח, מרגיש את השאיפות והנשיפות הקצרות, לעיתים עד כדי עצירת נשימה כאשר הוא בוכה. מנקודת המבט של הילד הוא מרגיש את אמא ואבא מתוחים. מה הוא מבין מכך? שהוא עובר למקום שאינו בטוח, שההורים חושבים שכנראה המהלך הוא לא הכי מתאים, שהם חוששים ממה שהולך להיות. כנראה עדיף שלא אהיה במרחב החדש הזה, כנראה שעדיף להמשיך ולבקש להישאר בחדר ההורים (שכמובן גם הרבה יותר נעים, ואליו התרגלתי עד כה). אז הילד בוכה ודורש לחזור למיטת הוריו, וההורים מתעקשים או מבלבלים אותו עוד יותר בתגובותיהם. בגישה כזו לעיתים הילדים נרדמים רק משום שהם כבר עייפים מאוד וההירדמות מלווה בבכי וחוסר נוחות.
כיצד תוכלו לחזק את השינוי?
החלטתם בתהליך לשינוי אופן ההרדמה של ילדכם. הדרך בה עושים את השינוי חשובה לא פחות מהתוצאה הרצוייה. כאשר אתם מגיעים בשלווה, מתוך רוגע הילד יבין את מה שאתם עושים, והוא יקבל את השינוי במהלך התהליך.
הגיעה שעת השינה. אתם נכנסים לחדר עם ילדכם, נשפו החוצה כל מתח שיש בתוככם, הרגישו את הריאות מקבלות אוויר רענן. במהלך ההרדמה כולה, אם ילדכם בוכה, התייחסו לכך כשפה שלו, כדרך שלו לבטא את דעתו ותחושתו לגבי השינוי והשתדלו שלא להזדהות ולהסחף עם הבכי והבלבול אלא שמרו על שלווה. הראו לילדכם שאתם מבינים את הקושי שלו, ואתם איתו לעזור לו להתמודד אך, מה שקורה כאן, השינוי שעשיתם הוא הדבר הנכון ביותר, ואתם שלמים ובטוחים בהחלטתכם. אתם כאן בשבילו להתמודד עם השינוי שנעשה. במהלך זמן זה אתם ממשיכים לשאוף שאיפות עמוקות, ולנשוף החוצה לחץ או מתח שעולה בתוככם.
תוכלו לעזור לעצמכם לזכור לנשום על ידי שימוש במנטרה מסויימת או שיר מסויים שחוזר על עצמו ודורש את הנשימה. למשל, השימוש במנטרה אה-אה-אה-אה-אה דורש שאיפה ארוכה כדי לסיים את המנטרה (ועם כל 'אה' אתם מוציאים את האוויר). מנטרה חוזרת זו מיועדת לילדכם כדי להרגיע אותו ולעזור לו להתמסר לשינה, אך בראשונה היא עוזרת לכם להרגע שכן היא מייצבת את נשימתכם. ניקח דוגמא אחרת של שימוש ב-'שששששש...' שאף היא יוצרת את אותה אפקט של המנטרה הקודמת. תוכלו לשיר שיר כמו "נומי, נומי, ילדתי", או "לילה, לילה מסתכלת הלבנה".
כשההורים רגועים, וכשהמסר הלא מילולי ( נשימות עמוקות, שלווה, מודעות וקשב, אופן פעולה אחיד וברור) תואם את המסר המילולי ( 'הכל בסדר, אנו איתך עם השינוי שאתה חווה. אפשר להרדם ולישון ברוגע'), הילד יכול להתרכז בשינוי ולעבד את מה שקורה כי הוא מבין את המסר מהוריו.
על כן, זכרו, בכל שינוי שאתם עוברים עם הילד, בהתנהלות היומיומית ככלל ובשינה בפרט, במידה ואתם חווים קשיים, כשאינכם יודעים עדיין בדיוק מה לעשות ומה הסיבה לקשיים, (במקביל לבדיקת התגובה שלכם אליו, ולהתאמת ההרדמה לצרכיו של ילדכם כפי שציינתי בהתחלה), אל תשכחו!. נשמו עמוק, הרגעו, וסנכרנו בין המסר המילולי ללא מילולי שלכם.
