רוני בית הלוי- נתנה את המתנה הכי גדולה שיש
שלח לחבררוני הייתה בתשעת החודשים האחרונים אם פונדקאית לזוג אנשים ששנים רבות ניסו ללא הצלחה להביא ילד לעולם. רוני במעשה אצילי ואמיץ הלכה בצורה כל-כך מדוייקת וממוקדת לעבר מטרה גדולה להעניק את "המתנה הכי גדולה שיש" תוך תחושת שליחות ושלמות ראויה להערצה והערכה
מאת: עינת כרמל-גמזו לעיתון הקיבוצים
את רוני בית-הלוי אין צורך להציג משום שאתם לבטח מכירים אותה. היא גרה בכפר סאלד מספר שנים לא מועט, היא נשואה לשי בית-הלוי (מאמן ב"מועדון ריצה גליל עליון") והיא אם לתום, עמית ויונתן. את רוני פגשתי השבוע משום שהיא לקחה חלק מרכזי במשהו באמת גדול מהחיים, שעסק בנושא של מתן מתנה ענקית לאנשים שכלל לא הכירה. כן, רוני הייתה בתשעת החודשים האחרונים אם פונדקאית לזוג אנשים ששנים רבות ניסו ללא הצלחה להביא ילד לעולם. רוני במעשה אצילי ואמיץ הלכה בצורה כל-כך מדוייקת וממוקדת לעבר מטרה גדולה להעניק את "המתנה הכי גדולה שיש" תוך תחושת שליחות ושלמות ראויה להערצה והערכה
אז איך כל זה התחיל?
רוני מספרת שלפני מספר שנים היא שמעה על האופציה של אם פונדקאית- הרעיון קסם לה מאוד מכיוון שהכירה בחייה לא מעט נשים שנלחמו ולא הצליחו להביא ילדים. בעיניה זה סבל נוראי שאנחנו, נשים שמצליחות להביא ילדים, לא נוכל להבין לעולם. אך כאשר שמעה שנשים נשואות לא יכולותלהיות פונדקאיות היא ירדה מהעניין. הנושא ירד מהפרק עד אשר עלה שוב בראש השנה שעבר כאשר רוני הלכה עם שי ומספר חברים לבניאס. היא מספרת: "ישבתי מעט משועממת ליד המים וגיליתי לרגליי עיתון של ידיעות המפרץ. פתחתי את העיתון ודפדפתי ופתאום ראיתי כותרת שמשכה את תשומת ליבי "המתנה הכי גדולה שיש", כתבה מאת ליהי לפיד שבה היא ראינה אם פונדקאית שחוותה חווית פונדקאות חיובית".
רוני ממשיכה ומספרת לי שקראה את הכתבה בעיון רב ושם היא גם ראתה את מה שהיה חידוש עבורה: שגם נשים נשואות יכולות להיות אמהות פונדקאיות. היא נזכרת: "המשפט שראיתי היה שגם נשים נשואות יכולות להיות פונדקאיות. הרמתי את הראש לכיוון של שי ואמרתי "אני הולכת להיות פונדקאית" הוא הסתכל עלי ואמר "אוקי".
בהמשך אותו יום רוני חוזרת לביתה ומתחילה במחקר מקיף דרך האינטרנט על כל נושא הפונדקאות, הקריטריונים להיות פונדקאית והדרכים השונות למצוא את ההורים שזקוקים לאם פונדקאית. די מהר רוני מבינה שהיא עומדת בכל התנאים של גיל, מספר הריונות קודמים, גיל הילדים ועוד. מבחינתה הכתבה הגיעה לידיה בתזמון המתאים ביותר עבורה ועבור משפחתה והכל התחבר בצורה מושלמת.
מציאת ההורים המיועדים
רוני מספרת לי על תהליך מציאת ההורים המיועדים: "מהפורומים באינטרנט הבנתי שיש שתי דרכים למצוא הורים שמעונינים בפונדקאות. דרך אחת היא לפרסם בפורום והדרך השניה היא לפנות לסוכנויות תיווך שמשדכות בין הורים לבין הפונדקאית. מהמחקר שערכתי הבנתי שדרך חברת תיווך נלקח הרבה כסף מההורים והרבה כסף גם עובר לפונדקאית. פחות התחברתי לתעשייה שעומדת מאחורי עניין הפונדקאות והחלטתי שאני לא רוצה לעבוד דרך סוכנות תיווך. הפריע לי העניין הכספי בתוך כל זה".
כעבור שבוע מאותה החלטה והמחקר שביצעה, רוני מחליטה לפרסם מודעה בפורום של הורים המחפשים אמהות פונדקאיות ומייד היא מקבלת ארבע פניות מזוגות שונים. שתי פניות מזוגות שיש להם ילד אחד מפונדקאות והן רוצות אח/ות לילד. פניה נוספת היא מקבלת ממשפחה שרצתה לתעד בסרט את כל תהליך הפונדקאות בתקווה למכור בסופו של דבר את סרט לאחד מערוצי הטלוויזיה שיממן עבורם את התהליך ופניה נוספת מגיעה מאיריס (שם בדוי). לאחר שיחה של שתי דקות בטלפון איריס ורוני מחליטות להפגש. רוני מספרת לי שהעדיפה לתת את "המתנה הכי גדולה שיש" למשפחה שאין להם ילדים ולכן החליטה להיפגש עם איריס. היא מספרת על הפגישה: "למחרת השיחה הטלפונית נפגשנו. זה היה בסוכות. נחשפתי גם בשיחה איתה לסיפורי אימה על נשים שלא יכולות להכנס להריון".
רוני מספרת לי על ההיסטוריה של איריס ובעלה בניסיונות הכושלים להביא ילד לעולם. היא מספרת על אישה, שבקרוב עומדת להגיע לגיל חמישים ושבמשך שנים רבות ניסתה להיכנס להיריון, אך כל ההריונות לא החזיקו מעמד מעבר לשבועות ספורים. בסופו של דבר לאחר שנים, איריס מצליחה להיכנס להריון ולשמור את העובר במשך שבעה חודשים בבטנה, אך היא שוב חווה טרגדיה כאשר העובר מת ברחמה והיא מקבלת רעלת הריון שהיא עצמה כמעט ומתה בעקבותיה. היא מפונה לבית-החולים במצב קשה הרופאים מצליחים להציל אותה, אך אוסרים עליה לנסות ולהיכנס שוב להיריון בעצמה. בעקבות כלאלו פונים איריס ובעלה לסוכנות תיווך גדולה ומוכרת, שם איריס יוצרת קשר עם אם פונדקית (אם לארבעה) שבמשך שנה וחצי לא מצליחה להיכנס להריון מההפריה. לאחר שנה וחצי, בלב כבד איריס עוזבת את הפונדקאית. יש לציין שאיריס רצה נגד הזמן משום שהיא מתקרבת לגיל חמישים, גיל בו הוועדה של הפונדקאות לא מאשרת המשך התקשרות עם אם פונדקאית. וכך למעשה איריס בצעד אחרון וגורלי עבורה מגיעה דרך הפורום לרוני. הן נפגשות ב"קוקיה" בקיבוץ דפנה ויוצאות מהפגישה עם אמירה שיוצאים לדרך.
רוני מספרת שבארץ נושא הפונדקאות מאוד מסודר, אין מקום למשחק הכל מאוד ברור וכתוב. ישנם קריטריונים מאוד מוגדרים וברורים מי יכולה להיות אם פונדקאית. בהמשך להחלטה לצאת לדרך, רוני מורידה מהאינטרנט דף עם כל הקריטריונים ומתחילה לקדם את כל הדרישות. בין היתר היא ושי נדרשים לעבור אבחון פסיכולוגי מקיף, היא עוברת בדיקות רפואיות, מתבקשת להביא תעודת יושר מהמשטרה ועוד. במקביל, איריס הייתה צריכה לשכנע את הוועדה בכך שרוני תהיה אם פונדקאית עבורם מכיוון שיש עדיפות לפונדקאיות חד הוריות (בירוקרטיה כבר אמרנו?!).
בתחילת מרץ, בסיומו של התהליך הבירוקרטי המייגע שערך כחמישה חודשים, חתמו רוני ואיריס בועדה וקיבלנו אישור לצאת לדרך. מאגר הביציות של איריס נגמר במהלך כל הניסיונות הקודמים להריון ולכן במקביל התחיל תהליך של רכישת ביציות מאוקראינה והפריה. כך שיומיים אחרי שאיריס ורוני חותמות בועדה הן מתייצבות בבית חולים אלישע בחיפה להחזרת הביציות לרחמה של רוני הפונדקאית. בבית החולים הוחלט על החזרה של שלושה עוברים. הייתה התרגשות מאוד גדולה סביב ההחזרה. איריס, למודת הניסיון נהייתה אדם מאוד פסימי לאחר שנים של ניסיונות כושלים. רוני מספרת על כך שמעבר לרצון להביא עבורה ילד לעולם היא לקחה על עצמה להכניס חשיבה חיובית ואופטימיות עבורה לתהליך כולו. רוני מספרת:" לאורך כל הדרך דאגתי להכניס הרבה הומור ואמונה שזה יצליח על הצד הטוב ביותר. גם כשהגעתי לבית חולים השתדלתי לעשות שמח ולשמור על חוש הומור".
מה קורה משלב החזרת הביציות המופרות לרחמך?
רוני נזכרת: "אחרי ההחזרה התחילו שבועיים מורטי עצבים שהסתיימו בליל הסדר השנה, שהיה שבועיים בדיוק אחרי ההחזרה. לכן חיכינו עד יום ראשון לביצוע בדיקת דם הבודקת את קיומו של הורמון ההריון בטא (beta-hcg). הייתי באילת אצל ההורים. ביום בראשון עשיתי את בדיקת הדם והתוצאות היו אמורות להגיע בארבע. רוב שעות הבוקר ניסיתי להעסיק את עצמי, אך מהצהריים לא יכולתי לעמוד במתח. פשוט התיישבתי על המחשב ועשיתי ריפרש על העמוד של הבדיקות כל חמש דקות. מסתבר שגם איריס עשתה כמוני, אך היא התייאשה ועזבה את המחשב לקראת שלוש. בערך בשעה שלוש וחמישה הופיעו התוצאות על הדף. המספר שראיתי היה 1650 כאשר אחרי כשבועיים היה צריך להיות 10. מייד כתבתי לאיריס סמס :"1650 זה יותר מ- 10?". בשלב זה לא ידענו כמה עוברים נקלטו והיינו צריכות שוב לחכות עד שבוע 7 לבדיקת האולטרסאונד. בשבוע חמישי, עקב דלקת בדרכי בשתן עליתי למיון צפת ובאולטראסאונד שעשו לי שם ראו שלושה שקי הריון. למחרת בבוקר איריס קיבלה פקס למקום עבודתה עם צילום של שלושה שקי הריון ולמעלה היה כתוב:" קבלו במחיאות כפיים סוערות את ציפה, ציפה דריפה וציפה דריפה ימפונפוני". חוש הומור כבר אמרנו?
אז רוני אכן ניסתה לשתף בשמחתה הגדולה את איריס, אך איריס נבהלה מכך ששלושת ההפריות נקלטו. שלישיה זה באמת לא עניין של מה בכך... וכך גם חשבו הרופאים, אשר החליטו, שיש לדלל את מספר העוברים על מנת לא לסכן את ההריון כולו. וכך בשבוע 12, לאחר בדיקת השקיפות העורפית ולאחר שנצפו ברחמה של רוני שתי עובריות ממין נקבה ועובר שלישי ממין זכר הוחלט על דילול אחת העובריות שהייתה ממוקמת בחלקו העליון של הרחם. תהליך הדילול הוא לא פשוט, אך היה הכרחי להתפתחות ההריון בצורה תקינה עד סופו.
משמירת ההריון ועד הלידה
מחודש רביעי, רוני חווה דימום חזק ונכנסת לשמירת הריון מלאה.
המעורבות המשפחתית בתהליך
רוני מספרת לי על ההתגייסות המשפחתית שנדרשה לתהליך כולו, בעיקר מהשלב שבו הייתה מוגבלת בשל שמירת ההריון. מתחילת הדרך היה לרוני חשוב שהילדים יהיו שותפים והתנהלה שיחה פתוחה על כל הנושא. רוני אף הגדילה בכך שבתחילת ההריון הגיעה לבית הספר של עמית ויונתן והסבירה לילדים על הפרוייקט המשפחתי המיוחד שלהם. היא מספרת: "הגעתי לבית הספר של עמית ויונתן והסברתי לילדים מה זה פונדקאות ושבשנה הקרובה המשפחה שלנו לוקחת פרוייקט משפחתי שבו כולנו תורמים את חלקנו ומוכנים לשלם גם מחיר, אבל מרוויחים הזדמנות לנתינה מאוד גדולה". הילדים בבית הספר היו מאוד מסוקרנים ועקבו אחר הבטן בכל פעם שרוני הגיעה לבית הספר. גם לבית הספר של תום רוני הגיעה בשלב מאוחר יותר של ההריון וגם שם הייתה התרגשות וסקרנות מאוד גדולה סביב הנושא. רוני מסכמת: "תום, עמית ויונתן, היו מדהימים. היו רגעים שהם שילמו מחיר והרגשתישהם מאוכזבים למשל כשלא יכולתי להצטרף אליהם לפעילויות מסיימות, ולעיתים הם היו צריכים לעשות יותר דברים בבית משום שאני לא יכולתי, אך הם הצליחו לראות את הטוב והחיובי בהריון ולהבין את התמונה המלאה". ואני אוסיף שנראה שרוני פשוט סחפה אחריה את משפחתה בצורה כל-כךחיובית שלא נותרה להם ברירה אלא לראות את הכל באור חיובי ולהירתם למשימה המשותפת.
מה את יכולה לספר על הקשר עם המשפחה המיועדת?
רוני מספרת על ההורים המיועדים: "איריס ובעלה הם אנשים מאוד עדינים שהשתדלו לא לפגוע בפרטיות ובזמן שלי. כל כמה ימים קיבלתי סמס מאוד זהיר אם אני פנויה לדבר. איריס ואני היינו נפגשות כל שלושה שבועות בחיפה במעקב הריון ובאותה הזדמנות הזמינו אותי לאכול ולבלות איתם.נוצר קשר חם שגלש הרבה מעבר לעניין הפונדקאות. כמות התודה והפירגון שקיבלתי מהם במקביל לתחושה שסומכים עלי הייתה מדהימה. לקראת הלידה הם באו אלינו, פגשו את שי והילדים והראנו להם שתאומים יכול להיות דבר נפלא".
הלידה
כחודש וחצי לפני הלידה נקבע לרוני תאריך משוער לניתוח קיסרי (בתאומים שבוע 37), בידיעה שרק 50% מהנשים מגיעות לתאריך המיועד. רוני מאוד רצתה שהרופא שלה יהיה זה שיילד אותה ולכן הודיעה לעוברים שאין להם מה לחפש בחוץ לפני ה-26 בנובמבר. היא נזכרת: "כבר אז הבנו שזה יהיה ניתוח קיסרי וקיבלתי את זה למרות שמאוד רציתי לידה רגילה. בכל פעם שהיו לי צירים הזכרתי לעוברים את התאריך. ואכן, ביום ראשון ה- 25 בנובמבר הגענו איריס ואני להכנה לניתוח בבית החולים רמב"ם. התחושה הייתה שחיכו לנו והיו שמחים לקראתנו. הסבירו לנו בסבלנות על התהליך. בצהריים יצאנו מרמב"ם ונסענו יחד לחנות לדברי תינוקות ובחרנו יחד מצעים ובגדים לתינוקות. היה מצחיק וכייף. באותו ערב שי הצטרף אלי ובחמש בבוקר התעוררתי מלאת אנרגיה ומלאת התרגשות לקראת הניתוח. הייתי במין שלווה והיי בו זמנית. הגעתי ראשונה לחדרי לידה. סימנתי לעוברים שהגיע הזמן לצאת. ההורים המיועדים ושי הגיעו כמה דקות אחרי והצוות הכין אותי לניתוח.
כל הבוקר לא הפסקנו לצחוק. הצוות, ההורים, אני שי- הכל הצחיק אותנו ונעשה באווירה הכי נעימה שיש. הצלחנו לשכנע את הצוות הרפואי ששני בני הזוג יכנסו לניתוח (דבר שלא מקובל בדרך-כלל בניתוחים). מסתבר שבחדר ניתוח ברמב"ם שמים מוסיקה. מה שהתנגן בחדר הניתוח שלי היה פס קול של סרטים. גם ככה הרגשתי בסרט אז עם המוסיקה זה היה עוד יותר הזוי. המרדים עמד לידי לאורך כל הניתוח והסביר לי שהוא לא נותן לי טישטוש כדי שארגיש את הלידה. ההורים ישבומשני צידי הראש שלי והיה אסור להם לקום. שרנו עם המוסיקה ברקע וצחקנו זה היה הדבר הכי מצחיק ומרגש שיכול להיות. הרגשתי שלוחצים לי על בטן ואמרתי לאבא להתכונן עם המצלמה. הבת יצאה ראשונה והבן יצא שני. שמענו את הבכי וזה היה אחד הרגעים המרגשים. איריס הייתה על סףעילפון מרוב התרגשות. בשלב הזה ההורים יצאו מהחדר עם התינוקות ואני נשארתי בחדר ניתוח ומשם לחדר ההתאוששות שם חיכה לי שי. משם עברתי למחלקת יולדות שם חיכו לי ההורים וכל החברות של איריס שהתנפלו עלי עם חיבוקים, נשיקות שוקולדים זה היה וואו. שמו עלי את התינוקות והצטלמנו."
רוני שולפת את הנייד שלה ומראה לי את התמונה מבית החולים רגע אחרי הלידה עם שני התינוקות שזה עתה יצאו מרחמה מונחים על ידיה. מודה, העיניים שלי לא נשארו אדישות למראה המרגש הזה.
רוני מספרת שעל-פי נהלי בית החולים בדרך כלל פונדקאיות מאושפזות במחלקת נשים ולא במחלקת יולדות כדי לא לגרום לפונדקאית הצפה ריגשית למשמע קול בכי תינוקות. במקרה של רוני גם היא וגם ההורים ידעו שהיא מגיעה מוכנה לחלוטין ללידה ולמסירת התינוקות להוריהם. רוני מספרת: "הצוות ניסה לשכנע אותי לעבור מחלקה אבל האמא התעקשה שאני אהיה שם ואני אקבל חדר לבד. וכך היה. במהלך כל השבוע שהייתי מאושפזת, רוב הפעמים שהם האכילו את התינוקות היו בחדר שלי. שאבתי להם חלב והאכלתי אותם. אני עדיין שואבת להם חלב ושולחת להם".
היא ממשיכה ומספרת: "כשהמשפחה שלי באה לבקר אותי בבית החולים ההורים דאגו להביא את התינוקות כדי שהילדים יוכלו לראות ולהחזיק אותם. מסתבר שאפילו רמב"ם שהוא מפעל מפואר ליילוד תינוקות לא זכה לראות פונדקאית בשנה האחרונה, ולכן זכיתי להתייחסות מיוחדת מהרופאים ומהאחיות".
מרגע מסירת התינוקות ועד היום
רוני מספרת לי שמעט חששה מהריקנות שתבוא אחרי ההריון. היא אומרת: "כמו שלא היה קשה לי להפרד מהתינוקות, לא היה קשה להפרד מההריון שבו נהניתי מכל רגע. עשיתי הרבה מאוד עבודת הכנה עם עצמי במהלך ההריון כך שהיום אני לא חווה שם טלטלה רגשית מההריון, הלידה והפרידה".
רוני מוסיפה שכל התהליך לא היה מצליח בלי התגייסות של הילדים ושל שי בעלה, שליווה את ההריון בנאמנות מדהימה מתחילתו עד סופו: "ללא ספק הוא שילם מחירים במהלך הדרך והרבה דברים שאני עשיתי נפלו פתאום עליו, אך זכיתי לתמיכה, הבנה והתגייסות מלאה גם במהלך ההריון וכמובןאחרי הלידה. בנוסף, זכיתי לראות כמה אנשים טובים ותומכים יש סביבי ואיך כולם שמחו להתגייס והציעו את עזרתם בתקופה הזו. המשפחה המורחבת שלי שהתגייסה, החברים, מקום העבודה והקהילה בכפר סאלד. כולם חיבקו ופירגנו. בכל מקום שהלכתי שאלו אותי מלא שאלות והביעו סקרנות, אך לא חוויתי תגובות קיצוניות כמו שפונדקאיות אחרות מספרות כמו "את סוחרת בגוף שלך, מוכרת תינוקות" והערות בסיגנון. הבנתי שאני מוקפת בהרבה באנשים טובים. אני מאמינה שהחוויה הטובה הייתה שילוב של מוכנות שלי ושל משפחתי ומזל מאוד גדול שהיה לכולנו יחד. שמעתי סיפורי פונדקאות שלא הצליחו כל-כך ואני מאמינה שהיה לנו מזל גדול וזה לא מובן מאליו בכלל".
אנחנו מסיימות את הראיון והנייד של רוני מצלצל. מעברו השני של הקו איריס. רוני מספרת לה שהיא בריאיון לעיתון של הקיבוץ ושואלת את איריס אם הייתה רוצה להוסיף משהו. מעברו השני של הקו אני שומעת את איריס אומרת לרוני: "תמסרי לה שאת את מדהימה ונהדרת, אין כמוך!"
מבחינתי אין דרך טובה מזאת לסיים. אני התרשמתי עמוקות מהסיפור של רוני מתחילתו ועד סופו. אין ספק שלרוני יש אישיות מעוררת השראה, לכן אין פלא בכך שהיא מצליחה להדביק בחיוביות שלה את כל מי שנקרה בדרכה. אותי היא הצליחה לסחוף מבחינה ריגשית ויצאתי מחוזקת ומלאת השראהמהשיחה.
רוני בית הלוי מעבירה הרצאות בנושא פונדקאות עם הסיפור האישי שלה, בליווי תמונות, קטעי וידאו מהלידה ומכתבים אישיים. למידע נוסף ניתן לפנות בטלפון: 052-8357014
