לידה שקטה
שלח לחברכאשר המשוואה של הריון = לידה מתפוגגת, הכאב הוא קשהמנשוא. כ-26000 , (1/115) תינוקות נולדים מתים בארה"ב מדי שנה.
מאת: שרוןוייס
כאשרהמשוואה של הריון = לידה מתפוגגת, הכאב הוא קשה מנשוא. כ-26000 , (1/115) תינוקותנולדים מתים בארה"ב מדי שנה. לידת מת "מגשימה" את חזון שוויון ההזדמנויות, היא חוצהקבוצות גיל, מעמד חברתי, גזע, צבע עור. אין דרך לנבא מי "הבא בתור".
לפימחקרים שנעשו ברחבי העולם הגורמים השונים ללידת תינוק מת הם:
מין -עולה באופן מובהק כי הסיכון גבוה יותר אצל עוברים זכרים מאשר אצלהנקבות.
עישון -עישון פוגע בתקינות השליה ופוגע בהתפתחות העובר.
גיל -הגילאים שבהם יש הסתברות גבוה יותר לתופעה הם גילאי ההתבגרותוגילאים מאוחרים מ-35.
משקל התינוק -ב-62% מהמקרים תינוקות נולדו במשקלקטן מ-2,500 גרם.
עבודה בחקלאות -מעלה אף היא את הסיכון.
שליה -כל מצב שאינו תקין בשליה (כמו מיקומה) עלול להוות גורם לסיכון.
מספרהריונות -מכלל המקרים כ-40% התרחשו בהריון הראשון. ככל שמס' ההריונות עולה, כךעולה הסיכון.
ממצא נוסף מצביע על כך שלידת תינוקות מתים פחותה בסופי שבועב-24%.
האכזבה, הכישלון, הכאב, הכעס, חווית האובדן, הכוח לעמוד על הרגלייםולחזור לחיים שגרתיים וסיום אופטימי, מלוויים את טלי רוזנשטיין, מאפרת במקצועה,אישה צנומה, נמוכת קומה, חזקה, יפה ומלאת קסם שגרמה לליבי להישבות בקסמה ולהביא אתסיפורה.
"אני ילדתי את התינוק בלידה רגילה בשבוע ה-39. במשקל של 3,100נורמאלי לגמרי, הוא היה יפה, תווי פנים מושלמים, שפתיים יפיפיות, היו לו צפרונייםארוכות שכבר היה צריך לגזור, רק צבע עורו היה סגלגל מחוסר חמצן. תחילה לא רציתילראות אותו, פחדתי שאני אראה מפלצת, אך לאחר מכן רציתי לראות אותו כדי לוודא שאינומפלצת.
כשראיתי אותו המוח שלי לא קלט שהוא מת. בדקתי אותו מכל הכיוונים, הפכתיאותו, חיבקתי, נישקתי והמוח לא קולט. אני בוכה ובוכה ומחכה שהוא יפתח את העינייםהמתוקות שלו ויראה סימני חיים. בהגיון ידעתי שהוא מת אבל ברגש זה לא נתפס. לא היהאכפת לי שיביאו לי אותו מת אבל רק שיביאו."
זה היה טירוף
"כשהייתימסתכלת על תינוקות היה מתנפח לי החזה, היה לי צורך פיסי בלתי נסבל בתינוק ורציתיפשוט לגנוב תינוק של מישהו אחר ולהניק אותו."
לאחר הלידה קיימת אצל נשיםתופעה הנקראת " רפלקס זרימת החלב". זהו השלב שבו החלב מתחיל לזרום ואצל נשים מניקותקיים לפעמים טפטוף מהשד השני. נשים רבות מעידות על טפטוף חלב מפטמותיהן בעת שמיעתבכי תינוקות או כשהן חושבות על התינוק.
"הסתובבתי בבית במשך שבועות בהרגשהשמשהו חסר, לא ידעתי מה לעשות עם הזרועות שלי. הגוף שלי היה בחיפוש אחרי ילד, זההיה בלבול הורמונלי לא נורמלי, הגוף והמוח הגיבו כאילו שהתינוק חי. הוא נפטר מפגםבחבל הטבור (stricture of the umbilical cord - ראה מסגרת). בזמן שהתינוק ירד בתוךהאגן והתכונן ללידה, כלי הדם שבחבל הטבור הסתובבו ונחסמו. התינוק היה במצוקה קשהולא נותר לו מספיק זמן להתאוששות. התינוק נפטר באותו רגע. אם היו מוציאים אותויומיים לפני כן הוא היה חי".
מה לגבי שליה וחבל הטבור?
בדיקותאולטרסאונד מבצעות סקירת מערכות וסקירת מערכות מורחבת. במסגרת הבדיקות הללו בודקיםאת מבנה ומיקום השליה ואת חבל הטבור.
בדיקות הנלקחות מהשליה או מחבל הטבור הןבדיקות חודרניות ונעשות רק כאשר יש חשש לבעיה מוגדרת ובזמן מוגדר. בדיקת סיסי השליהמתבצעת רק לנשים בעלות סיכון גבוה להפסקת הריון (מחלה גנטית במשפחה או כאשר יש חשדלהפרעה בעובר בשלב מוקדם). הבדיקה נעשית בשבוע ה- 12 להריון בממוצע ועונה על השאלההאם יש מקום להפסקת ההריון.
סל הבריאות מכסה סקירת מערכות רגילה אך אינו מכסהסקירה מורחבת אלא אם כן יש חשד לתקינות בסקירה הרגילה.
ד"ר זיו הרמתי, רופאילדים ונאונטולוג בית חולים הדסה, ממליץ לבצע בדיקה זו בכל מקרה. בנוסף לבדיקותהאולטרסאונד הרגילות יש מצבים מיוחדים, כגון הפרעה בגדילה תוך רחמית שבהן בודקים גםאת זרימת הדם בחבל הטבור, אך רק כאשר יש לכך סיבה משמעותית חייבים לבצע זאת."הרופאים לא מיידעים על קיומה של סריקת מערכות מורחבת כי לא נכללת בסל הבריאות. כאןעולות במוחיהרבה שאלות:
מדוע לא נתנו לי אתהאפשרות לממן את הבדיקה בעצמי?
מי הם האנשים שקובעים איזה בדיקות עושים ואיזהלא?
למה לא שולחים אישה באופן שיגרתי לבדיקה כזו מחודש שמיני?
מדוע אישה לאמבקרת אצל רופא אחת לשבוע כמו בארה"ב מהחודש התשיעי?"
טאבו עלהנושא
"הטראומה הייתה גדולה מאירועי אותו יום ומהסביבה. הן האנשים והןהרופאים לא מוכנים לדבר על זה. הם התעלמו ממני בכל דרך אפשרית עד כדי כך שהארוחותהוגשו כשהייתי בשירותים".
מחקר איכותני שהתפרסם בכתב העת birth 2004 מגלה שאכןנשים חשות כי מתייחסים אליהן כלא אנושיות במהלך הטיפול בבית החולים. בנוסף, ישנןהמלצות להקצות לבתי החולים אנשי מקצוע שיכינו את הנשים להתמודד עם הכאוס, תמיכהבמפגש עם הוולד המת, תמיכה בזמן הפרידה ממנו, תמיכה בשכול, הסבר בתהליך מות העובר,ארגון עזרה מחוץ לכותלי בית החולים, הבנת תהליך האבל.
זאת, על מנת למנועטראומות נפשיות אצל היולדת ומשפחתה. ממצאים מצביעים שבתי החולים חייבים לארגן אתהעזרה ולאפשר להורים המשך במפגשים עם אנשי המקצוע.
"האנשים מתייחסים כאילו "זהלא בנאדם", זה עדיין עובר כי אינו חי מחוץ לרחם. הרבה פעמים אני נתקלת בתגובות של: "את עוד צעירה, את עוד יכולה ללדת".
אבל בשביל טלי זה אובדן של ילד, זה לאהפלה, היא ראתה אותו, היא ילדה אותו. זה קשה גם למשפחה הקרובה, גם הם מצפים לתינוק,גם בשבילם זה אובדן.
כיצד הגיבה משפחתך?
"בעלי סרב להאמין - "תביאו עוד אולטרסאונד, תביאו מוניטור, זה לא יכול להיות", הוא צעק שהם מטורפיםושהמכשירים שלהם לא עובדים. תחילה, הוא לא אהב לדבר על הנושא והיה מתעצבן כשהייתימספרת לו על דברים שקראתי, אך היום הוא מוכן, אבל נורא חושש להבא. "
כמהחיכיתי לאח!
גם בתה של טלי סירבה לקבל את המציאות המרה.
"ביתי הקטנהחיכתה לאחיה ודרשה לדעת היכן הוא. נאלצתי להסביר לה - "אח שלך היה חולה, לא יכללבוא אלינו, לפעמים זה קורה"....
"אחרי יומיים של צער ואכזבה, פנתה אלי בתיהקטנה בכעס: "כל כך חיכיתי לאח שלי, אני כל כך כועסת, הוא אפילו לא הביא לי מתנה".
יום אחד היא שאלה את אבא שלה: "אבא, למה אח שלי מת"?
איך מסבירים לילד אתמה שקרה?
"עד היום היא מדברת על זה ואומרת: "אמא, אל תהי עצובה, אני פה, כשאתעצובה אל תחשבי על אח שלי, תחשבי על עין גדי, תבואי לשחק איתי".
חשבתי כל הזמןשלא נכון להסתיר את הדברים אלא להסביר בשפה שלה, בשפה של קוסמים וכוכבים.
כשאמרתי לה שיהיה אח או אחות אחרים והיאאמרה: "אני לא רוצה אחר, אני רוצה את האח שבשמיים" "גם את האח שבשמיים וגם עוד אחאו אחות" היא לא מוותרת, ילד לא בא במקום, אלא בנוסף וגם היא מבטאת את זה ומבינהשזה בנוסף ולא במקום. לכן כשאומרים לי "יהיו לך אחרים" זה לא מנחם.
אנינותנת לה לבטא את עצמה. בהריון הבא אני לא אדווח לה עד שיהיו כמה שיותר תוצאותחיוביות. כדי שאם יהיה אובדן, אוכל למנוע את סבלה. אם מי שפיר וסקירת מערכות תקיןאז הסיכוי שהכל יהיה כשורה הוא גבוה".
חוף מבטחים
"הרופאים והחברהנותנים אשליה שברגע שאישה מגיעה לחודש התשיעי היא מגיעה לחוף מבטחים. אם נשיםבהריון תדענה על האפשרויות האלו הן לא ינוחו על זרי הדפנה ולא תתעסקנה בדברים טפליםכמו סידור חדר התינוק אלא תלכנה עם האינסטינקטים שלהן.
אם משהו לא נראה להן ב- 100 אחוזים הן תדרושנה את מלא הבדיקות. לא מלמדים את הנשים איך לספור תנועותעובריות. איך אני יודעת מה זה "ירידה" בתנועות? הם צריכים להסביר אחת לכמה זמן צריךלהרגיש תנועה".
הזמן אינו מרפא
"זו מכה שלעולם לא אשכח. לומדיםלחיות עם האובדן כי אין ברירה, אבל זה לא משהו שנעלם, ששוכחים, שמוחקים מהרגש אומהזיכרון.
תחילה חשבתי, שמזל שיש לי ילדה בבית, כי אם היה זה התינוק ראשון היהלי קשה יותר. אבל זה לא נכון, כי בזכות הילדה שלי אני יודעת מה הפסדתי. אני יודעתאיך נראה ילד בן 6 חודשים, איך מרגיש ילד שנולד".
האם ידוע לך מקוםקבורתו?
לפי ההלכה, "נפל" הינו תינוק שנפטר מהיום ה-40 להריון ועד גיל 30יום. יש חיוב קבורה בנפלים אך אין קורעים על הנפל, כמבואר ביורה דעה (ד' ל') "קטןשלא ידוע אם כלו חודשיו, שמת בתוך ל' יום או אפילו ביום השלושים אין קורעים עליו".אין דיני אבלות על נפל או עובר מת.
סדר ההלוויה הוא, שתינוק שמת בתוך ל'יום, אפילו כלו לו חודשיו, "יוצא בחיק" כלומר, אחד מהמתעסקים בחברה-קדישא נושאובחיקו, ויוצא בשלושה אנשים. ואין עומדים עליו בשורה ואין עליו תנחומי אבלים. (שו"עשנ"ג), אך עושים לו מילה ונותנים לו שם.
המקור לנתינת שם בשעת המילה נלמדמאברהם אבינו שעד שלא מל בשר ערלתו היה שמו אברם ומיד שנימול נשתנה שמו ונתווסף לואות אחת ונקרא שמו אברהם. ועכשיו שנימול וקיימו בו מצות מילה צריך לשנות שמו לשםטהור וקדוש כשם אבותיו אברהם יצחק ויעקב.
נפלים מלים כדי שיהיה להם חלקלעולם הבא ויקומו לתחיית המתים. כמו כן אין אומרים עליו קדיש שנה שלימה. גם לאהזכרת נשמות ואפילו לתינוק בן ל' אבל יש רשות למשפחה להזכירו (גשר החיים י"ב).
"רציתי ללכת לקבר שלו, להיות איתו, אבל מקום הקבורה אינו ידוע. הוא כנראהקבור בחולון.
קוברים בקבר אחים את כל התינוקות עד גיל חודש. קוברים אותם בתוךתיבות נפרדות אבל מלמעלה אין מצבה, רואים שטח גדול שבו טמונים כל התינוקות. אםהייתי רוצה לקבור אותו בעצמי הייתי צריכה לעשות זאת בקיבוץ אבל לא נותנים אתהאופציה. בתור יהודי אי אפשר לקבור אותו בתוך בית העלמין ולקבל את כל ההטבות שלמצבה בגלל שהוא נפל."
עברה חצי שנה, ורק היום טלי מתחילה להתאושש. הכאבמתקהה, נעשה שונה, אבל התאריכים מזכירים. התאריכים, שמורים אצלה בזכרון, מאחר ואיןהנפקה של תעודת לידה וגם לא תעודת פטירה, כיוון שנולד מת.
בשל העדר תעודותאלו, אין בידינו הוכחות אמפיריות על מספר המקרים. "חשבתי שהמקרה שלי הוא 1/1000 אבלמחקרים מעידים כי השכיחות היא כ-1/150. אז מדוע לא מתייחסים לכל הריון כפוטנציאללבעיה?"
תחושת הכישלון
טלי חיה בתחושה של הזנחה, לא של רופאמסויים אלא של כל המערכת. "האישה מקבלת אשליה שהם שולטים, אבל בעצם הם לא, כיווןשהם לא עושים את הבדיקות הרלוונטיות לנושא, לא מחפשים את הבעיות. זה המדיניות שלמשרד הבריאות שלא קבע חוקים, שיחייבו את האישה לעבור בדיקות משלב מסויים של ההריון.זו בעיה כלל עולמית ולא רק בארץ."
במשך 4 חודשים ראשונים נעה טלי בין כעסהיסטרי לעצב לא רגיל וחיה בתחושת כשלון. "ביליתי במחשב שעות על גבי שעות. התפקודהיה מינימאלי - רק לטפל בילדה כשהיא חוזרת מהגן."
"התחושה שלי היא כישלון בתוראם, כישלון שלא הצלחתי להגן על הילד שלי כי הוא היה בריא וקשה להתמודד עם זה.ההגיון מפסיק לפעול במקרים האלה. היום כשאני מסתכלת אחורה אני לא יודעת איך עברתיאת זה בלי טיפול, בלי קבוצת תמיכה. כנראה שאנחנו יותר חזקות ממה שאנחנו חושבות".
איך תתנהגי בהריון הבא?
לדברי חוקרים, מאוניברסיטאת קיימברידג',גוף האישה אינו מסוגל להתמודד עם הדרישות הכרוכות בהריון נוסף כל כך מהר.
המחקר, בראשות פרופ' גורדון סמית מהמחלקה למיילדות ולגינקולוגיה, שפורסםב'בריטיש מדיקל ג'ורנל', כלל 89 אלף נשים סקוטיות. נמצא שהריון נוסף תוך חצי שנההכפיל את הסיכון ללידה מוקדמת, שכרוכה לעיתים בסיבוכים מסוכנים. הסיכון ללידת ולדמת הוכפל אף הוא, גם כשנלקחו בחשבון גורמי סיכון אחרים, כמו עוני.
"בפעםהבאה במקרה שאגיע לשבוע 38 אתחיל לספור את התנועות ואפילו אשכיר מוניטור ביתי כדישאוכל לשמוע את הדופק של התינוק. לא אסחוב עד שבוע 39, משבוע 37 אבקש ללדת. אי אפשרלמנוע את כל המקרים אבל לפחות חלק, אפשר לעשות מעקב יותר צמוד: פגישות דחופות,מוניטור, סקירת מערכות מורחבת (שליה וחבל הטבור) ולקחת בחשבון שכל הריון הוא בסיכוןולעשות ניתוח קיסרי במקרה הצורך".
נתונים רפואיים:
stricture of the umbilical cord - חבל הטבור כולל 2 עורקים ווריד אחד. דרך עורקי חבלהטבור, מגיעים אל העובר חמצן וחומרי מזון מדם האם, ודרך הוריד מורחקים תוצרי פסולתמן העובר אל דם האם. סביב אותם כלי הדם ישנו חומר ג'לטיני ((wharton's jelly. זהוחומר העוטף את כלי הדם בטבור ומורכב משומן, סיבי קולגן וחלבונים שונים בתוך מטריקסג'לטיני. פגיעה חוזרת ביצירה ותפקוד אותו ג'לי גורמת לתופעת היצרות חבל הטבור.
הפגיעה החוזרת נגרמת קרוב לוודאי עקב התפתלויות של חבל הטבור וסיבוב סביב עצמובזמן תזוזה של התינוק. במקרים חמורים יכולה לגרום לפגיעה באספקת הדם לעובר ולכןחשוב לבצע בדיקות us חוזרות כדי לשלול הפרעה בזרימה בכלי הדם הטבוריים.
במקרההנ"ל 2 ס"מ מדופן התינוק לא היה כלל את הג'ל. לקראת סוף ההיריון הג'ל יורד בכמותואבל צריך שיהיה דיי כדי שישמור על הכלי דם. בזמן שהתינוק ירד בתוך האגן והתכונןללידה כלי הדם נחסמו.
באולטרסאונד לא עושים בדיקות של תקינות הג'ל, אלא בדיקתקיומם של שלושת כלי הדם.
ככל שההריון מתקדם כך התינוק בריא יותר וסיבת המוותפחות קשורה בו אלא בגורמים אחרים. מתחת לחודש שישי זה בעיות התפתחויות אוכרומוזומליות.
ישנה השערה שבעיה בחבל הטבור חוזרת אצל אותן נשים.
במקרהשהתינוק מת, הגוף ייפטר מהעובר תוך שבועיים.
אם התינוק נמצא במצוקה קלה של כדקהלוקח לו חצי שעה להתאושש. יש להם איזשהו מנגנון להתאוששות. אם התינוק הוא במצוקהקשה יש לו 10-15 דקות להתאושש אחרת הוא מסתבך מבחינה מוחית ונהיה צמח.
