הגוף האמיתי שלי לאחר הלידה - ללא פוטושופ
שלח לחברהבלוגרית הניוזילנדית ג'ולי בהוסלה משתפת אותנו בתחושות ובתמונות אמיתיות של הבטן שלה אחרי הלידה. היא יפיפיה ועוסקת בתזונה בריאה ועם זאת מראה הבטן שלה אחרי לידה לא מושלם כמו אצל רובינו. כתבה חושפנית...
מאת דנה אדרי פינבלט מבוסס על בלוג של Julie Bhosale
כמה שוטפים לנו, נשים לאחר לידה, את העיניים עם תמונות של דוגמניות דקיקות ומחייכות שיוצאות מבית החולים עם סל קל נוצץ ועם גזרה שעוד שנייה חוזרת לג'ינס הסקיני שמחכה בארון.
כמה מתסכל לראות את הקלילות הזו של הליכה גאה עם "האקסוסורי" החדש שלהן, בעוד שהתמונה שלך יוצאת מבית החולים רק לפני 3 חודשים, רחוקה מאד מהתמונות האלה. בתמונה שלך, נראית אישה אמיתית בשר ודם. כפופה במעט, דוחפת עגלה (אמנם גם נוצצת) כשעל גופה חולצה ענקית מטריקו ושיערה תפוס בקליפס ברישול ואומר "רוצה עכשיו הביתה למיטה ולכפכפים".
אז זהו, שבלוגרית ניוזילנדית, (שדרך אגב היא מאד מאד יפה ושיש לה בלוג לתזונה בריאה) החליטה באומץ לחשוף את ה"תרמית" או לפחות להראות איךכל שאר 99% הנשים ה"רגילות " שיוצאות מבית החולים ומשקמות את גופן שבוע אחרי שבוע.... חודש אחר חודש.... נראות אחרי הלידה.
"אני אמא. אני עייפה, שבור וכואב לי. יש לי גושים, בליטות, סימנים וחתכים" כך מתארת ג'ולי בבלוג שלה.
"אני אמא. אני יצרתי, גידלתי בבטני, נשאתי והולדתי שני בנים מדהימים." היא ממשיכה...
"אני אמא. אני נושאת באחריות בלעדית לחייהם של שני בני אדם קטנים, מדי יום ויום וגם בלילה, שבוע אחרי שבוע וכך יהיה לכל החיים שלי.. (ואולי גם לתינוק מספר 3 בעתיד לבוא, אולי...)"
"אני מומחית בתחום של תזונה ועובדת בתעשייה אשר במידה רבה מתמקדת בשטחיות. באיך את נראית. לא איך את מרגישה. לא מי שאת"
גם את, עייפה, מותשת, שבורה, כואבת, יש לך גושים, בליטות, סימנים וחתכים?
גם את חיה בעולם ששופט אותך על איך שאת נראית. לא איך את מרגישה. לא מי שאת באמת ומה את הקרבת ... ותמשיך להקריב?
אנחנו חיים בחברה שדוחפת תמונות בכל יום של נשים שילדו וכבר "התאוששו". יופי להן (באמת, זה נהדר, קייט מידלטון את מדהימה!). אבל אין הרבה כאלה. עבור רובנו, הגוף שלנו ישתנה וישתנה הרבה. זה מפחיד, זה קשה, זה יכול להיות בצד ימין למטה בבטן, מגעיל ומרגיז אבל זה אמיתי ונורמלי. למרות שאני מומחית בתחום התזונה, אני גם אימא והגוף שלי גם לא ממש "התאושש". אנחנו מתחילים לראות שינוי בתקשורת ובאינטרנט עם יותר נשים שמשתפות את המציאות שלעתים קרובות חבויה ושמורה בשתיקה. אותה אמת של השפעת ההריון על הגוף שלך לאחר לידת התינוק שלך.
אז הנה. אני תורמת את תרומתי להעלאת המודעות לנושא החבוי הזה. הנה בלוג על גוף אמיתי ואותנטי. הנה הגוף האמיתי שלי לאחר לידת שני ילדים...
ב-17 בינואר בשעה 23:10 , בשעה טובה ילדתי את הבן השני שלי.
נלחמתי על ההריון הזה. הקדשתי את גופי לעבור את תלאות טיפול הפוריות. נשברתי רק מלשאת את כל תקופת ההריון הזה. נשברתי בדרכים שלא ידעתי שהגוף שלי יכול להישבר. התמונות שלי לא מספרות את הסיפור המלא. בקושי יכולתי ללכת.
דחפו אותי ללדת כל יום, כי כל יום שנשאתי אותו, היה מלחמה.
לפני שהיו לי ילדים רצתי מרתון בשביל הכיף ... כן בשביל הכיף - רק מתעוררת, מוצאת איזה מרתון להשתתף בו ויאללה. ועכשיו ... בקושי יכולתי ללכת לתיבת הדואר. לא יכולתי להרים את בני בן השנתיים.
24 שעות אחרי לידה
לא משנה איך ילדת את התינוק שלך, את עדיין יכולה להיראות ולהרגיש כאילו gshhi יש אבטיח (או שניים) בתוכך. ולעיתים קרובות זה נראה כמו גוש גבשושי מדובלל. יש רק דרך אחת שהגוש הזה יירד. שלום לכם כאבי תופת של התכווצויות רחם ... כאילו את עוברת עוד לידה....
אני ילדתי בלידה נרתיקית, וזה מרגיש כאילו משאית, לא אבטיח...קרע אותי. מזל שהייתי על אדרנלין ואוקסיטוצין כל כך גבוהים ששום דבר לא הטריד אותי, פרט לחבילה היקרה שלי ... יומיים לאחר מכן זה כבר סיפור אחר לגמרי.
יומיים אחרי לידה
האם התקלחתי או החלפתי פיג'מה? ... לא יכולה לאשר בוודאות. השדיים שלי כואבים ומתפוצצים ואני אפילו לא יודעת עדיין איך להשתמש בהם. אם תראו לי עוד פעם אחת את וידאו ההנקה, אני אקרע את הטלוויזיה מהשקע בקיר - זה לא עוזר בכלל. הכל דולף. אני מתכוונת לההההכל. אני בלגן שלם של נוזלי גוף. אני לובשת לא אחת, אלא שתי רפידות עצומות ונמצאת בתוך תחתוני סבתא שמנסים לספוג את הדימום שלאחר הלידה. קרישי דם בגודל כדור גולף ממשיכים לזרום החוצה.
שינה ... אני יכולה לספור את השעות על יד אחת, אבל אני פשוט יותר מדי מותשת כדי לזכור. הגוף שלי חווה נסיגה הורמונלית נוראה. האם כך מרגישים מסוממים? אולי תרופות יעזרו עכשיו ... העיניים שלי פשוט דולפות ללא הפסקה... אתם רוצים לבוא ולבקר? בטח, בואו נעשה מסיבת תה.
שבוע אחרי לידה
חזרה בבית. עדיין מתנדנת בתוך הפיג'מה. עדיין יש לי בטן אבטיח גבשושית, ונוזלית. עדיין יש לי תחתונים סגנון סבתא ורפידות משאית. אני שמחה להיות בבית, אבל אין ספק שזה לא חוקי להיות אחראית על שני בני אדם קטנים אחרים, כאשר למעשה את זומבי מהלכת? ומה לעזאזל אני עושה עם שני ילדים???! איך אני אמורה לרחוץ את שניהם?
שבועיים אחרי לידה
אני נראית קצת יותר חיה ... בטח התקלחתי באותו בוקר. בטן נפוחה עדיין, מתכווצת, אך נפוחה. אני עדיין מדממת. הציצים הם כמו סלעים. מסכן בעלי. אם הוא רק יחשוב ללכת ליד הציצים האלה, הוא יקבל סטירה.
אני אהיה כנה, אני מרגישה יותר טוב מאשר אחרי הלידה ראשונה. תודות לכך שאני לא נלחמת בדלקת שד נוראית. עוד משהו ..הפעם אני יותר נחמדה לעצמי. למשל אמרתי לחברים לבוא ולבקר בעוד 3 חודשים.. (אני מצטערת, אבל אני יודעת שאת מבינה...).
במקרה שתהית - הצלקת היפה במורד הבטן שלי היא מזכרת מניתוח בטן גדול שעבר עליי כשהייתי בת 21. צלקת שנפתחה 6 פעמים לאחר ניתוח תוספתן שהשתבש. שני הריונות שינו לצלקת את צורתה ומתחו אותה. לא נורא, ייתכן שיהיה צורך לשקול מחדש את משרת החלומות שלי כדוגמנית ביקיני ....
10 שבועות אחרי לידה
עכשיו זה ירד למטה, הבטן הנפוחה שלי, קצת יותר דומה לשלי. עדיין מתנדנדת בפיג'מות.. איפה 8 השבועות האחרונים? זוכרת טשטוש של האכלה, שינה, שאיבה, תמרון בין שני הילדים. אני מותשת. מזל שיש לי את הידע להזין עצמי באוכל טוב ובריא, אבל אני עדיין אנושית. יש לי שוקולד, יש לי קפה (הרבה קפה) וארוחות הערב שלי, הן לפעמים שעועית אפויה על טוסט.
לפעמים אני תוהה למה לעזאזל רציתי את זה כל כך שוב. אבל על פי רוב אני פשוט אוהבת את זה, אוהבת את זה בטיפשות מוחלטת.
14 שבועות אחרי לידה
באופן רשמי מחוץ לשלב של ניו בורן. מרגישה פחות זומבי ויותר אנושית. אני עדיין עם סימני האמהות. בטן שנראית "שטוחה" אבל עם סימני המתיחה.
קיבלתי מחזור וזה סימן שהגוף שלי חוזר לעצמו. עכשיו אני מוכנה לעשות קצת פעילות ספורטיבית עדינה, כדי לתקן ולשחזר את הגוף שלי. אני לא יכולה לרוץ מרתון שוב, לא חושבת שרצפת האגן שלי תשרוד, אבל אני ארוץ מרתון הורות יום ביומו, הבנים שלי שווים את זה – אלוהים שהם שווים את זה !!.
את עשויה להיות שבורה, מותשת, כואבת. את לא יכולה להיראות כמו מודל הלבשה תחתונה של ויקטוריה סיקרט, אבל את יכולה להתמקד באיך את מרגישה. תהיי נחמדה לעצמך ולגוף שלך. זה עלול לקחת קצת זמן. לקח לי הרבה יותר זמן להרגיש טוב לאחר הלידה של הבן הראשון שלי. אף אחד לא נכנס לנעליים שלך, אז אל תתני לאף אחד לשפוט אותך.
לעשות את מה שמתאים לך ולמשפחתך דורש אומץ וכוח. לך יש את שניהם. ואל תשכחי "את יפה, את מדהימה, את אמא"
ותמונה אחרונה משפחתית...
