כלים לפיתוח חשיבה בקרב ילדים
שלח לחברכהורים, לא פעם אנו שואלים את עצמינו, כיצד נוכל לתרום לפיתוח החשיבה של ילדינו. האם עלינו ללמד אותם לספור עד עשר כבר בגיל שנתיים, האם לרכוש קלטות ומשחקים המיועדים לפיתוח חשיבה, האם יש צורך בחוגי העשרה אשר יכינו אותם ללימודים בבית-הספר? האם לשים שולחנות כתיבה ומדפי ספרים בחדרי ילדים כבר מגיל צעיר?
מאת: רוסנה ברגהוף
כהורים, לא פעם אנו שואלים את עצמינו, כיצד נוכל לתרום לפיתוח החשיבה של ילדינו. האם עלינו ללמד אותם לספור עד עשר כבר בגיל שנתיים, האם לרכוש קלטות ומשחקים המיועדים לפיתוח חשיבה, האם יש צורך בחוגי העשרה אשר יכינו אותם ללימודים בבית-הספר? האם לשים שולחנות כתיבה ומדפי ספרים בחדרי ילדים כבר מגיל צעיר?
מהי אינטליגנציה
תחילה, עלינו להבין מהי אינטליגנציה. קיימת אינטליגנציה שכלית ואינטליגנציה רגשית.
חשוב להבחין בין צבירת ידע לבין פיתוח האינטליגנציה והחשיבה. אינטליגנציה שכלית אינה כמות הידע שהילד יכול לזכור בעל-פה ולדקלם, אלא כישורי חשיבה וניתוח שהוא יכול להפעיל על הידע שהוא קולט מהסביבה: למצוא את התכונות המשותפות ואת ההבדלים בין שני דברים (כמו תפוז ובננה) ודרך ההשוואות הללו ליצור מושגים מופשטים (כמו גודל וצורה); לקלוט רצף בזמן, מה קרה לפני מה וגם מושגי זמן (כמו בוקר, ערב, מחר ואתמול; להבין את היחסים במרחב בין עצמים (כמו לפני, מתחת, וגבוה); להבין קשר סיבתי – למשל, החפץ אינו נכנס לתוך הקופסה כי הוא גדול יותר ממנה; להפעיל חשיבה כמותית הקשורה למנייה- למשל, לאיזה ילד יש יותר כדורים?
אינטליגנציה רגשית היא היכולת של הילד להתמודד עם תסכול, לדחות סיפוקים, מודעות לרגשות של עצמי ושל אחרים (אמפתיה), יכולת להתחשב בצרכיו של הזולת, יכולת להבנת יחסים בין בני-אדם ועוד.
תפקיד ההורים בפיתוח חשיבה
אינטליגנציה מתפתחת מתוך שילוב של תורשה וסביבה, כאשר התורשה נותנת את הבסיס. באמצעות החוויות וההתנסויות שהילד עובר בגיל הרך, הוא יכול לממש את הפוטנציאל השכלי שהעניקה לו התורשה. לדמויות המשמעותיות ישנו תפקיד חשוב בפיתוח האינטליגנציה הן השכלית והן הרגשית: הן מתווכות בין הילד ובין הסביבה.
ילדים אינם נעשים יותר אינטליגנטיים בעקבות צפייה פסיבית בקלטות וידאו לימודיות, אשר עליהן כתוב שהן מפתחות אינטליגנציה, וגם לא כאשר חדרם מתמלא בצעצועים ומשחקי למידה מתוחכמים ויקרים.
תיווך נכון
כיצד נוכל לתווך בצורה נכונה? על מנת להגיב בצורה שתתמוך בפיתוח החשיבה של הילד, חשוב להיות מודעים וקשובים לרגשות, לצרכים ותהליכי החשיבה שלו.
עקרון ראשון חשוב הוא להגיב אל הילד תוך התחשבות בתהליך החשיבתי והרגשי שמפעיל אותו, ולא רק בהתאם להתנהגות החיצונית שלו. לדוגמה, ילד רואה חתול ואומר "זה כלב". כאשר אנו אומרים "לא נכון, זה חתול", אנו מתעלמים מהעובדה שמאחורי התשובה הלא נכונה ישנו תהליך חשיבה, גם אם חלקי. יתכן שהילד מזהה את המאפיינים המשותפים לחתול ולכלב אך אינו מזהה את ההבדלים. תגובה שתתמוך בפיתוח החשיבה שלו יכולה להיות: "החיה הזאת באמת מאד דומה לכלב, גם לה יש ארבע רגליים, אך היא אינה נובחת כמו כלב, היא עושה "מיאו" , היא קטנה יותר וקוראים לה חתול.
עקרון נוסף הוא להקפיד על הדרגתיות ומינון נכון כאשר רוצים ללמד את הילד דברים חדשים. למשל, על מנת שהילד ילמד צבעים חדשים או צורות גאומטריות חדשות, אין להעמיס עליו התמודדות עם כמה מרכיבים חדשים בו זמנית. כל משחק שבוחרים לשחק עם הילד צריך להתאים לדרגת הקושי אתה יכול הילד להתמודד בשלב זה. עקרון זה תקף גם כאשר אנו רוצים לקדם את הילד בתחום האינטליגנציה הרגשית. למשל, אם רוצים לפתח את היכולת שלו להיות סבלני ולהתחשב בצרכים של הזולת, נוכל לבקש ממנו לחכות מספר דקות עד שנתפנה אליו, אך אין לצפות שהוא יחכה חצי שעה עד שתכנית הטלוויזיה שאנו צופים בה תסתיים. יש ליצור הזדמנות להצליח, ולא לתסכל אותו בהתמודדות עם משימות שהן מעבר ליכולות שלו.
סיכום
ילדים מטבעם סקרניים, רוצים לחקור את העולם, ללמוד דברים חדשים ולהתפתח. כהורים, על מנת לתמוך בתהליך של פיתוח האינטליגנציה השכלית והרגשית של הילד, עלינו לתווך בצורה נכונה בינו לבין הסביבה. חשוב שהילד יתנסה בכמות מספקת של "זמן איכות" עם ההורים, שבמהלכו תגובות ההורים יהיו מותאמות לצרכים של הילד. המשימות צריכות לאתגר את הילד אך לא להיות מעבר ליכולות שלו. תגובות ההרים צריכות לקחת בחשבון את תהליכי החשיבה ואת העולם הרגשי של הילד.
