העצות שכבר נמאס לי לשמוע מכם
שלח לחברעברו להם תשעה חודשים של סקרנות, בהם את יושבת עם הבטן שלך, ואת מנסה לדמיין איך הילד שלך ייראה, האם הוא יהיה גבוה, האם יהיה לו שיער חלק, או אולי מתולתל, איזה צבע עיניים יהיה לו, האם יהיה לו חום דבש כמו שלי, האם יהיה לו צבע בהיר כמו במשפחה שלי
מאת: יפעת רוזלס
גם כשאת בהריון את לא חפה מעצות, כמו שאני הכי אוהבת זה יותר נכון החידות. מסתכלים לך על הבטן ומתחילים לנחש, הבטן שפיצית, אז זה יהיה בן, לא הבטן עגולה, זו תהיה בת, אבל כשאת מנסה להסביר להם שיש אולטרה סאונד כבר בשנת 2010 (בתקופה שהייתי בהריון), את כבר יודעת את מין היילוד, אומרים לך, מה הרופאים מבינים, אני אגיד לך מה המין שלו, ככה בלי להתייאש. אז אחרי שעברת את התקופה הזאת, את יולדת, כולך נרגשת, סוף סוף פגשת את מי שחיכית לו כל כך הרבה זמן, התינוק שלך. כולך עכשיו מוצפת בהורמונים, אמא טרייה, קפצת למים העמוקים ואת לא ממש עדיין יודעת לשחות. אז מגיעים כל היועצים, אגב, לרוב את מקבלת עצות שאת בכלל לא ביקשת, הנה כמה מהן:
הכובע
אני ילדתי באוגוסט 2010, נולד לי תינוק מקסים, שלקח לי זמן להתחבר אליו, אבל זה כבר יהיה בטור אחר. אני יוצאת איתו לטיולים בשכונה שלי, זה קיץ, אני צריכה להזכיר לכם כמה זמן אצלנו בארץ החום נמשך. יצאתי איתו לסיבוב בשכונה שלי, יש לנו מרכז קניות, שאגב המון מבוגרים אוהבים לשבת בספסלים במרכז, המון סבתות חמודות, יושבות שם במרכז, חלק לבד, חלק עם חברות וחלק עם העובדות הזרות שלהן. שתבינו שזה קיץ, חם, אז אולי זה כבר ספטמבר, אבל עדיין חם. יש רוח, פתאום איזה מבוגרת אחת צועקת עליי למה לא שמתי לו כובע, איך אני מעזה לצאת איתו כשהוא בלי כובע, כל זה קורה כשממש חם בחוץ. כאילו לא מספיק שחם, ואני שמה לו בגד גוף ארוך כי הסבירו לי שהוא צריך להיות מכוסה, אז יצא שאני מלבישה אותו פחות מדי.
יש כמובן עצות מהאנשים הכי קרובים אליי, אמא שלי וחמותי, יוצא שאמא שלי אומרת לי "שימי לו סוודר, שימי לו עוד כובע, שימי לו עוד מעיל", מהצד השני חמותי, שכועסת עליי למה שמתי לו כובע, כי היא אומרת שחימום ייתר עלול לעשות את ההיפך, יכול לגרום לו להתקררות, כי אז הוא מזיע, והוא יכול מזה להתקרר, מההתקלפות הזאת. כשבחורף הייתי שמה לאריאל שלי כובע חמותי הייתה ממש כועסת עליי, כי היא אומרת שזה עלול לגרום לכאבי אוזניים. האחרים טוענים שהפוך, חוסר כובע עלול לגרום לכאבי אוזניים. כך שיוצא שאני באמצע הפינג פונג הזה ולא יודעת מה לעשות.
הלבוש
אז כן, התחלנו כמובן לשוחח על עניין הלבוש עם הכובע, אבל זה לא נגמר בזה. אני מלבישה את הבן שלי בבגד גוף ארוך, עליו אני שמה חולצה. לעיתים אני מלבישה אותו באוברול, אתן יודעות האוברול היחידי הזה, שלא צריך להוסיף דבר. זה אגב הייתי מלבישה לו בקיץ, אוברול דק, בלי תוספת, כי כשנולדים בקיץ אין צורך ביותר מדי בגדים, אבל כמו שאמרו לי בטיפת חלב, יש להלביש אותו בשכבה אחת יותר מאיתנו. אז כשהייתי מסתובבת איתו אם זה בשכונה, אם זה בעיר, הייתי מקבלת כל כך הרבה עצות. בקיץ כשהייתי מלבישה אותו דק מדי, היו אומרים לי, תזהרי שלא ייתקרר, אם הייתי מלבישה אותו עבה מדי, היו שואלים אותי "תגידי לא חם לו??", ההיא הייתה אומרת לי למה הוא בלי שמיכה, כשהייתי שמה שמיכה, למה הוא עם שמיכה. הוא יהיה חולה. בקיצור לכל אחד יש תגובה, עצה לגבי הלבוש, כשאת מלבישה באביב חולצה ארוכה, כי בבוקר קריר אבל בצהריים נעים, אז יגידו זה לא חם מדי. זה בעיקר מעצבן כשאת אמא טרייה, כולך עדיין מלאה בהורמונים, אם זה הילד הראשון שלך, זה בכלל מחרפן, כי אז את מקשיבה בהתחלה למי שאומרים לך לשים לו חם בכדי שלא יהיה לו קר, אבל באות הנשמות הטובות ואומרות לך, חם לו מדי, תורידי שכבה הוא יתקרר מזה שהוא יזיע, אז את מקשיבה להן. אחר כך שוב יבואו ויתנו לך עצות ויכעסו שהוא לבוש מעט מדי, בקיצור בלגן.
חינוך
כאן את בבעיה גדולה מאוד. במיוחד כשאת אמא טריה, שלא נדבר על אמא חדשה. כי כאן יש המון דעות, עצות, טיפים, ואמא אחת מבולבלת שלא יודעת למה להקשיב וממי לקחת את הטיפ וליישם אותו. כן גם אני ביקשתי עצות, וגם אני נתתי בעצמי עצות, אבל מעולם לא נתתי מבלי שמישהו שאל. למזלי הייתה לי מורה מעולה, אמא שלי, שעד היום אני מתייעצת איתה.
למדתי ממנה איך לנהוג עם הבן שלי שאוהב מאוד לעשות הצגות, אז גם אני עשיתי הצגות כילדה, כמו כשאמא שלי רצתה לצאת בימי שישי, אני כרגיל אהבתי לעשות לה הצגות שכואבת לי הבטן, אז למדתי למה להתייחס ולמה לא. למדתי ממנה איך לגרום לילד לאסוף את כל הצעצועים מבלי להתווכח, השיטה היא לגרום לתחרות, כשאנחנו היינו ילדים, אמא שלי כל הזמן אמרה לי ולאחי, בואו נראה מי אוסף הכי מהר את כל הצעצועים, כמובן שאספנו מהר. אבל כמובן כמו כל אמא, את שומעת מכל עבר שיעורי חינוך. כשאת בסופר עם הילדים, תמיד תהיה האמא הזאת שתגיד "איך היא מחנכת אותם, זה לא יאומן", אם הילד שלך קצת יתחצף, תמיד תהיה את זאת שתגיד, כשאנחנו היינו ילדים לא התנהגנו ככה. יש המון עצות מכל כיוון, את בעיקר תקבלי עצות שלא ביקשת, מאנשים שאת בכלל לא מכירה, מה גם שלפעמים תקבלי עצות מאנשים בכלל אין להם ילדים, שזה הכי הזוי. כשאת אמא צעירה ובעיקר טרייה, כשזה הילד הראשון את בהחלט תנסי לקבל עצות, כי לא תמיד את יודעת, אבל לפעמים מרוב עצות לא רואים את הילד.
טיפת חלב
כמות העצות שתקבלי, וכמות הדאגות לא תשתווה לעולם לעצות של טיפת חלב. בהתחלה כשהגעתי לטיפת חלב הייתי אמא טרייה, ידעתי שלא תמיד העצות שלהן תואמות את המציאות של היום, כי הן הולכות עם טבלאות יחסית ישנות. אז כשבאתי עם הבן שלי, ידעתי פחות או יותר למה לצפות כי עברנו את הנושא עם גיסתי. האחיינית שלי שאגב היום רזה מאוד, הייתה שמנמונת בתור תינוקת, אז בטיפת חלב כל הזמן אמרו לגיסתי שתעשה לתינוקת דיאטה, שתבינו מדובר בתינוקת שהייתה אז עוד לא בת שנה, בעיקר ינקה, לא קיבלה יותר מדי אוכל, אלא פשוט כמו שהיא הייתה צריכה לקבל. אבל בטיפת חלב כל הזמן אמרו לגיסתי, תפסיקי להאכיל אותה יותר מדי, תעשי לה דיאטה. ברגע שהתחילו לצמוח לה השיניים, היא הפכה להיות רזה כמו מקל. גם עם אמא שלי כל הזמן דיברו על המשקל שלי, רק בנושא ההפוך, כאן אמא שלי באמת דאגה ולא ידעה מה לעשות. אז כשאני הגעתי לטיפת חלב עם הבן שלי ידעתי כבר שיתלוננו על המשקל שלו, כי הוא נולד מאוד ארוך ועד היום הוא גבוה מבני גילו, אז בטיפת חלב כל הזמן נתנו עצות על איך לגרום לו להשמין, לא איך להאכיל אותו בצורה בריאה, אלא על שהוא יעלה במשקל, אגב העצה של טיפת חלב בנושא זה טחינה. הכנת מרק? דחפי בפנים טחינה, נותנת מעדן? תכניסי טחינה. אם לא טחינה אז אמרו לי לתת לו תוספת לדייסה, אז זה דווקא עשינו, הוא גם מאוד אהב את זה, אבל לעזור בהעלאה במשקל, זה לא עזר. כל פעם שהבאנו אותו, הוא גבה ולא עלה במשקל. בנוסף, אחד העצות או יותר נכון הדאגות שיש לטיפת חלב זה שהוא לא מתפתח כמו שצריך, לא שם קוביה על קוביה כמו שכולם עושים, לא מדבר כמו כולם, כשרוצים שהוא יצייר הוא לא מצייר. העניין הוא, גם אם הבן שלך יעשה אתך כל מה שהם מבקשים - בבית, כשתגיעי לשם, הוא בדרך כלל יישב מול האחות ולא ירצה לעשות כלום. לרוב אני מתעלמת מהעצות של טיפת חלב, הפעם היחידה שלא התעלמתי זה כשהם התחילו לדחוף לי את החינוך המיוחד, בהתחלה חשבתי שזה סתם, אבל כשבהתפתחות הילד גם המליצו לי על זה, הבנתי שבאמת אני צריכה לעשות משהו בנושא.
אז נכון, כולנו מקבלים עצות מכל אחד, בדרך כלל אנחנו מתעלמות מהנושא, לעיתים לוקחות ללב עצות מסויימות. אני בעד להקשיב לעצות, לנסות את מה שנראה לכן. כי לא תמיד עצות מאחרים הן גרועות, הרבה פעמים יש עצות שיכולות מאוד לעזור, לעיתים זה עצות בריאות, כמו עצה שיישמתי בשבוע שעבר, זה לחתוך בצל, לשים בקערה ליד המיטה, זה מאוד עוזר כשמרגישים לא טוב. אבל בשבילי לתת עצות לאדם זר לחלוטין, שאתה לא מכיר, זה מוזר, ובעיקר חדירה לפרטיות. אז אני מאחלת לכל האימהות הטריות, שתקבלו רק עצות טובות, רק עצות שיעזרו לכן בחייכן החדשים. אני מאחלת לכן שלא ייכנסו לחייכן יותר מדי, ובעיקר שזרים מוחלטים בסופר, או אצל הרופא או בכל מקום אחר, שיפסיקו להכנס לכולנו לחיים ולהעניק לנו עצות שלא ביקשנו.
