מה לעשות כשהאב לא מחובר לתינוק אחרי הלידה?
שלח לחברבשלב הראשון לאחר הלידה, עלולים שני ההורים לא להפנים את התפקיד ההורי, ולא להרגיש רגש הורי כלפי התינוק. הורים נבהלים מתחושה זו, אך דר' עדנה כצנלסון פסיכולוגית קלינית, מאוניברסיטת תל אביב, מרגיעה ואומרת שהתחושה היא נורמלית.
מאת: יעל סדלר
כל אחד מההורים עובר תהליך נפשי שונה שמביא אותו להסתגל לשינוי הגדול בחייו עם הולדת תינוק. מצב בו אחד ההורים מסתגל מהר מהשני, העדר סינכרוניזציה ביניהם, הוא מצב מוכר. לעיתים , אך לא תמיד, האם מסתגלת קודם בגלל חווית ההריון שהיא חוותה , חווית הלידה, והצורך להאכיל את התינוק, אם היא מניקה. גם הציפיה החברתית מכוונת אותה לקראת אימהות. אולם, יש גם נשים שמתקשות לקבל את התפקיד האימהי, ובני- זוגן עשויים לקבלו מוקדם יותר. אצל גברים קבלת התפקיד ההורי עשוי לקחת זמן רב יותר, בגלל שהחוויה הפיזית של הריון, לידה והנקה- אינה חוויה גופנית ( אם כי יש גם גברים שחווים את בחילות ההריון וכאבי הלידה כמו בת- זוגן מתוך הזדהות איתה), והשינוי שהם חוווים הוא שינוי נפשי שקשור בשותפות עם בת הזוג ובציפיה שלהם לילד.
הסיבה מדוע קשה לגברים להכנס לתפקיד ההורי ולהרגיש קשר עמוק לתינוק מגוונות, ולכל סיבה דרך התמודדות משלה. המשותף לכל דרכי ההתמודדות היא סבלנות ואורך רוח מצד בת הזוג, מה שלא תמיד קל לגייס לאחר לידה.
ד"ר כצנלסון מסבירה כי גברים שמקנאים באשה על ה'בלעדיות' שהטבע העניק לה עם היכולת ללדת. ככל שהגבר יהיה שותף פעיל יותר במהלך ההריון, הלידה והטיפול בתינוק- רגש זה יתעמעם. אימהות שמדירות את האב מטיפול בתינוק 'לא סומכות עליו' מעצימות תחושה זו. גברים עלולים להתפתות ל'אמץ' את הרעיון שאינם כשירים לטפל בתינוק ולהצדיק בכך את אי מעורבותם. התרחקות מהילד מקשה על תהליך ההתקשרות. לעיתים נדמה לגברים שהם ימתינו עד שהילד יגדל ואז יתקשרו אליו- כשיהייה מסוגל לדבר, לשחק, להתעניין בנושאים שמעניינים אותם- אך אז הם עלולים לאבד את ההזדמנות. עיקר ההתקשרות מתרחשת בראשית החיים, ולא מוצע לדחות אותה.
גברים שחוששים מפגיעה בזוגיות כתוצאה מכניסת האם לתפקיד ההורי. מה שמעצים תחושה זו היא המנעות האשה לקיים יחסי מין לאחר הלידה. גברים צריכים להיות מודעים לכך שנשים רבות מתקשות לשלב את התפקיד המיני עם התפקיד ההורי. ד"ר כצנלסון מרגיעה ואומרת כי לוקח זמן עד שניתן לשלב ביניהם, ונחוצה סבלנות רבה מצד הגבר. הסיבות לכך מגוונות: השינויים הפיזיים כתוצאה מההריון והלידה, העייפות, ירידה בלבידו הנשי כתוצאה מהמפל ההורמונלי לאחר הלידה, והאנרגיה הכמעט אין סופית שתובע הרך הילוד. הבנה ואמפתיה מצד הגבר למצבה של בת הזוג, תמיכה בה בתפקיד ההורי, והרבה סבלנות- הם הדרך המומלצת. חשוב לא לצפות שהבית יראה דומה לאחר הלידה כמו לפניה- הארוחות פחות מושקעות, הכביסה לא תמיד נקייה ומגוהצת, הסדר אינו בהכרח כמו שהיה קודם. בצד ההסתגלות לשינוי, כדאי לעזור עד כמה שאפשר כדי לקצר את הזמן עד שאפשר יהיה לשלב בין המטלות ההוריות והזוגיות.
'הפסקנו לצאת לבלות' אומרים לעיתים גברים לאחר שהפכו להורים.
גברים שמקנאים בילד שתופס את המקום הראשון אצל האם. תחושתם שהילד סילק אותם מעמדתם הבכירה, ותפס אותה. תופעה מוכרת היא 'פרה אוקופציה אימהית' עיסוק יתר אימהי בתינוק. זוהי תופעה נורמלית, כאשר האם בתהליך הכניסה לתפקיד האימהי, ממוקדת רק בתינוק, ושום דבר אחר לא מעניין אותה. אולם עיסוק- יתר זה צריך להתמתן בהדרגה. כדי להתמודד עם התחושה שהגבר איבד את מקומו צריכה להיות מודעות של בני- הזוג לגורמים להרגשה זו. אם באופן קיצוני האשה מתעלמת מבן הזוג, גם אם עבר זמן מאז הלידה, גם היא צריכה לבדוק האם אין מקום לחפש איזון בין ההורות לזוגיות. אם לא זה המצב, הגבר צריך לבדוק עם עצמו מה גורם לו לקנא בילדו התינוק ובמקרים שהמצב נמשך יש לפנות לטיפול פסיכולוגי.
אכזבה של האשה מהגבר שאינו שותף בטיפול בתינוק, ואינו עוזר לה להתמודד עם ההורות עלולה לדחוף את האב להתרחק מהאם ומהתינוק כאחד. רק דיאלוג פתוח ומתמשך בין ההורים, עם סבלנות לשינוי הדרגתי יכולים להקל על המצוקה.
חשש של האב שהתינוק אינו שלו. חשש כזה עלול להצביע על בעיה בזוגיות. כאשר החשש מופרז ואינו נרגע בהדרגה, מוצע לפנות לטיפול זוגי, אומרת ד"ר כצנלסון.
קושי של הבעל עם מעורבות- יתר של החמות והחם (ואולי גם של הוריו) בטיפול בתינוק. אחרי לידה נחוצה עזרה רבה כדי לטפל בתינוק וכדי ללמוד את דרכי ההתמודדות איתו. הסבים הם משאב עזרה חשוב. אם קשה לאב עם נוכחותם, ניתן לצמצם אותה לשעות שאינו נמצא בבית. אם אחד ההורים מדיר את האב ומבקר אותו- מוצע לשוחח איתם ולקבוע גבולות ברורים לתפקידם, לסמכותם, ולזמנים בהם יקראו לעזור.
שילוב של דיאלוג, שותפות, מודעות הבנה וסבלנות הם הכלים בעזרתם ניתן לעזור לגברים שמתקשים להכנס לתפקיד אבהי להתמודד עם הקושי.
דר' עדנה כצנלסון פסיכולוגית קלינית, מאוניברסיטת תל אביב, מלמדת באוניברסיטת תל- אביב בחוגים פסיכולוגיה ובית הספר לרפואה. מטפלת בילדים , במבוגרים ובמשפחות. מחברת הספרים: "משבר ושינוי בחיי הילד ומשפחתו",(עם פרופ' עמירם רביב), עמיחי "הורים ילדים ומה שביניהם" , עמיחי "כואב לי! התמודדות נפשית עם כאב פיזי", עמיחי" דיאלוג עם ילדים מדריך להורות אפקטיבית", דביר" חינוך לניקיון -גמילת ילדים מחיתולים", עמיחי ו" סבאות עכשיו" (עם פרופ' עמירם רביב), בהוצאת כנרת זמורה- ביתן
