ברוכים הבאים לגיל שנתיים בשניים, איך שורדים עכשיו?
שלח לחברעד גיל שנה וחצי- שנתיים גידלנו תינוק מתוק, כזה שאנחנו יודעים להרגיע בחיבוק ומילה טובה, כזה שלא בודק כל הזמן למה אנחנו מתכוונים ולא מאתגר על בסיס יומיומי את הסבלנות ואורך הרוח שלנו...גיל שנתיים וסביבתו מכונים גיל ההתבגרות הראשון. איך מתמודדים עם גיל התבגרות זה?
מאת: ענת אביב - ליווי משפחתי להורים ולהורי תאומים
אחת המשימות החשובות של גיל שנתיים היא בניית ה"אני" שלי.
מה אני אוהב?
מה אני יודע?
מה אני יכול?
מה אני רוצה?
וכמובן .. הכי חשוב....מה אני לא רוצה..!
ה"אני" שנבנה הוא חלק מהזהות שלנו כאדם נפרד.
ולנו יש שניים!
כל אחד מהם מבקש את תשומת ליבנו הייחודית ויעשה כל מה שנדרש כדי להשיג אותה.
הם יריבו, ישתפו פעולה מולנו ויבדקו אם הגבול שהצבנו תקף גם לגביהם או רק עבור האח התאום..
כל אחד מהתאומים מחפש מולנו ומול אחיו התאום את מקומו הייחודי, כל אחד לפי תכונותיו ודרכו שלו.
המאבק הזה הוא חשוב! חיוני להתפתחות תקינה.
אז איך עושים את זה?
איך שורדים את השנה הזו?
• בוחרים את המלחמות שלנו! חשוב לשמור על אוירה נעימה בבית.
ננסה להתמקד בגבולות החשובים ביותר, בטיחות, אלימות ונושאים התואמים ערכי משפחה, ולשחרר נושאים אחרים להתנסויות מצמיחות.
• מנסים להשתמש במילים ורעיונות מקבילים ל "לא"!
למשל, במקום "רוני, לא לצייר על השולחן" נוכל לומר "בואי, תציירי על הדף" ...
קצת מאתגר בהתחלה, אבל כשמתרגלים זה "יוצא" באוטומט :-)
• "לבחור" זו מילה חשובה!
" אני יודעת שזה קשה, אבל את יכולה לבחור בארטיק או במסטיק. אי אפשר את שניהם. בואי, תבחרי לבד" .
משפט אחד קטן, שיש בו גם בחירה, גם גבול וגם אמפתיה לקושי שחווה הילדה!
לבחור זו מיומנות חיים חשובה! בחירה נותנת לנו כוח ומאפשרת חשיבה עצמאית.
הגבילו בהתחלה את הבחירה בין שתי אפשרויות ולא יותר, כדי למנוע הצפה ובלבול.
• הגבולות עליהם החלטנו צריכים להיות ברורים, לשניהם! ולנו!
וגם התוצאה של הפרת הגבול...בכתבה הבאה
• חשוב לא להתייחס לקטנים כאל קבוצה, אלא לפנות לכל ילד בשמו
• לא להראות איבוד שליטה!
קחו אויר, תספרו עד 10, עברו לחדר אחר, תזמזמו שיר...כל אחד מה שמתאים לו.
עבור הילדים, הורה שמאבד שליטה, הורה שאומר "אם לא תפסיקו אני לא יודע מה אעשה...!"
או " דיי כבר, נמאס לי ! לא יכול יותר!"
זה מפחיד ומחייב את הקטנים לקחת שליטה על המצב.
ילד לא יכול להכיל מצב ללא שליטה, מצב בו אין מי שמוביל.
אם ההורה יראה חלש הילד ייקח את המקום הזה ויוביל, כדי לשמור על עצמו.
וזו לא תחושה ואחריות שאנחנו רוצים עבור ילדינו.
• לזכור שכשמדובר בשניים, שניהם צריכים לעבור את התהליך.
נכון, זה נוח ומנחם כשתאום אחד נשאר הילד ה"טוב" ...
אבל עבורו זה שלב שיהיה חסר בהתפתחות וישפיע עליו בעתיד. עודדו גם אותו לבדיקת גבולות ומרד.
והכי חשוב :)
• זוכרים שאם נתעסק בגבולות שוליים נאבד בקלות את ה"זמן חיבוק" שלנו, את הרגעים האינטימיים והכיפיים שבהורות שלנו, אלו שנותנים לנו את הכוח להמשיך ולהיות שם גיל שנתיים הוא גיל מרתק, כייפי ומלא התחדשות אל תשכחו לחוות אותו בתוך היומיום העמוס.
