מה הקשר בין מוצץ להתפתחות תקינה ובריאה של השיניים?
שלח לחברד"ר הדס כץ-שגיא, רופאת שיניים מומחית לילדים ולנוער מסבירה על הקשר שבין המוצץ לבין שמירה על בריאות השיניים וההתפתחות התקינה בכל הקשור להשפעותיו של המוצץ על הילד.
רפלקס המציצה הוא מולד ונצפה לראשונה ברחם. בזכותו התינוק נולד עם היכולת לינוק ובכך מבטיח את גדילתו והתפתחותו התקינות. מעבר להזנה, המציצה מאפשרת לתינוק רגיעה, סיפוק והנאה.
המוצץ הוא אמצעי זמין ונוח לסיפק הצורך. הוא מאפשר שקט ונחמה, עוזר במעבר לשינה, מפיג שיעמום ואפילו מקנה בטחון. אחד מכינויי המוצץ בשפה האנגלית הוא pacifier ("דבר שמרגיע").
האיגוד האמריקאי לרפואת ילדים מעודד שימוש במוצץ לפחות בזמן שינה, ובייחוד בשנה הראשונה לחיים, מאחר ומחקרים גילו כי מציצת מוצץ מגנה על התינוק מפני מוות בעריסה.
ל"שסתום הפלא" הצבעוני והמעוצב השפעות נוספות. בשימושו נקשרו תופעות, כמו: עששת של הגיל הרך, הפרעות בביסוס הנקה ודלקות אוזניים חוזרות. הוא נמצא כמשפיע על מבנה הסגר ועמדת השיניים, ואף עשוי לעכב רכישת דיבור תקין. לכן, חשוב מאוד להתאים את המוצץ לילד ולהעדיף רכישתם של מוצצים אורטודנטיים המעוצבים במיוחד למנוע את העיכובים ולמזער את ההפרעות של המוצץ בחלל הפה.
למוצץ יש השפעה מיטבית בשל מספר מאפיינים :
כאשר המוצץ מונח בפה, בעת שינה,הוא לוחץ מעט על החלק האחורי של הלשון ומשאיר את נתיב האוויר פתוח.
לתינוק עם מוצץ בפה עדיפה השכיבה על הגב מאשר על הבטן, שכן המוצץ יכול להפריע למנח הראש כפי שהוא מונח בשכיבה על הבטן, ובשל כך יעדיף התינוק להישאר שכוב על גבו - שזו התנוחה המומלצת על מנת למנוע מוות בעריסה.
נמצא כי תינוק עם מוצץ בפה הוא כנראה יותר רגוע ופחות נוטה לזוז ולהסתבך במצעים שיכולים להוביל לחנק.
יש חוקרים שאפילו מצאו שהתנהגות ההורים משתנה. כאשר התינוק מוצץ מוצץ, ההורים יכנסו לחדרו יותר פעמים במהלך שינה ובמהלך הלילה, כדי לבדוק שהתינוק בסדר והמוצץ בפה, וכך יוכלו לאתר מוקדם מצבים בעייתיים, כמו: חימום יתר של החדר, מניעת מצב של כיסוי פני התינוק וכו', הנמצאו כי מעלים הסיכוי למוות בעריסה.
ההשפעה על התפתחות התקינה של השיניים תלויה בין היתר ב:
סוג המוצץ: מוצץ כדורי עגול מהווה הפרעה גדולה יותר מאשר מוצץ אורתודונטי קטן.
משך זמן המציצה: מציצה לאורך כל שעות היום והלילה משמעותית יותר מאשר מציצה מוגבלת בעיתות "מצוקה".
נטייה גנטית: המוצץ יזרז הופעת ליקוי סגר, אם יש לילד נטיה גנטית לכך.
