הסרת מחסום הבושה מבעיות פוריות של הגבר
שלח לחבריחסו של הממסד הרפואי לבעיות פריון אצל גברים דומה ליחס לטיפול בסרטן בשנות השבעים של המאה שעברה. הסרת מחסום הבושה תסייע לגברים לקבל טיפול רפואי טוב יותר ולהיות שותפים פעילים בדרך להורות המיוחלת.
מאת: דר' חנה גילאי גינור, פסיכולוגית קלינית מהמרכז לפסיכותרפיה, פריון, הריון והורות הורותא
בדיון לימודי שהתקיים בשיעור האחרון בקורס בנושא היבטים פסיכולוגיים של טיפולי פוריות שהעברתי, לאחרונה, בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, העירה עובדת סוציאלית מביה"ח סורוקה, באופן אגבי: בעת קבלת מטופלי פוריות חדשים למרפאת ה-ivf שלהם, פותחים שני תיקים רפואיים – אחד לאישה ואחד לגבר, והמידע הרפואי נרשם בשני התיקים. ברור קצר בין משתתפי הקורס, העלה כי ביחידות הפוריות האחרות, פותחים תיק רפואי אחד – לאישה. המידע הרפואי על בן הזוג נאסף לתוך התיק שלה. עטוף, מוסתר, מכונס, רחוק מעין בירוקרטית.
גם אם סצנה זו אינה מתרחשת בכל מרפאות הפריון, אלא ברובן, הרי שהיא מלמדת על הכלל.
מעבר לתחושת התדהמה הראשונית על כך שאנו, העוסקים בתחום הפסיכולוגי ומלווים גברים ונשים בטיפולי פוריות ואחריהם, לא היינו מודעים לגישת הממסד הרפואי, הרי שעיקר הבעיה נעוצה בצורך בהסתרה, עד כדי מתן שרות רפואי בהיחבא, כשהתיק הרפואי אינו רשום על שמך.
המערכת הרפואית מסתירה את תיקי הגברים הלא פוריים
המערכת הרפואית מסבירה הליך לא שגרתי זה, בכך שהטיפול הרפואי ניתן בעיקר לאישה, שאינה מצליחה להרות, גם כאשר בעיית אי הפריון נובעת מבעיה אצל הגבר. המערכת אינה רואה צורך רפואי בשינוי המציאות הרפואית / חברתית, בהתחשב בעובדה שהמסע להורות משותף לשני בני הזוג וכולל אחריות משותפת להצלחה ולכישלון.
כ- 15% מהזוגות השואפים להרות סובלים מקשיי פוריות. הבעיה קיימת אצל למעלה מ- 40% עד כמחצית מהגברים בטיפולי פריון. כשגבר מגלה את אי הפריון שלו הוא חווה משבר טראומטי. רגשות ייאוש, פגיעה בערך העצמי, פגיעה בתחושת הגבריות והמיניות מציפים אותו. מעבר לתחושת הבושהוהפגיעות שהוא חש, הוא אף מקבל מסר של הסתרה מהממסד הרפואי, אשר מחזיק את תיקו בתוך תיק האישה. טיפול בירוקרטי - רפואי זה מעיד למעשה על כך שבעיית אי פוריות אצל הגבר היא בעיה סבוכה, עדינה ובעלת רבדים שונים, חלקם אף לא מובנים.
בין בני הזוג, עשויה להתרחש דינמיקה מעניינת של הסתרה, שבה האישה "לוקחת על עצמה" את אי הפוריות, גם ללא תאום עם בן זוגה, בהסכמה בשתיקה. ברגישותה, היא חשה את חששו של בן זוגה להיחשף ומנכסת לעצמה את הקושי, מכיוון שהיא רוצה את שיתוף הפעולה שלו. היחסים בין בני הזוג מושפעים מאוד מבעיית הפוריות אצל הגבר, כל זוג בדינמיקה המיוחדת לו. בת הזוג, עשויה לחוש קשת של רגשות - מחיבה עמוקה ורצון לגונן על בן זוגה ועד כעס סמוי או גלוי כלפיו. כך או כך, המערכת הזוגית מושפעת ביותר ונכנסת לטלטלה.
התפקיד "השולי" של הגבר בטיפולי פריון
ברובד המערכת הרפואית, הסודיות המרבית שננקטת והשוליות של הגבר בטיפולי הפוריות, משיגים אולי "שקט תעשייתי" אך אינם מאפשרים מקום לרגשות הכאב, העצב, הייאוש, הבלבול והפגיעה בדימוי העצמי הגברי, שהם מנת חלקו של גבר שסובל מבעיית פריון. עצימת עיניים זו, שכוונתה לצמצם פגיעה ולא לחשוף את קשייו האישיים והאינטימיים של הגבר, מעצימה למעשה את ההסתרה. קלינאים שונים, כמו קיילור ואפפל שכתבו לאחרונה (2010) מאמר מפורט בנושא אי פריון הגבר, סבורות שהתפקיד השולי שהמערכת הרפואית מועידה לגבר בטיפולי הפוריות, מונעת ממנו להיות שותף מלא בתהליך.
טכנולוגיות הפריון החדשות מאפשרות לעקוף את בעיית הפוריות אצל הגבר, באמצעות טכניקת הicsi- (intra-cytoplasmic sperm injection) להחדרת הזרע לתוך הביצית, שעשתה מהפיכה בטיפול הרפואי בגבר שאינו פורה. אך גם לאחר שנולדים תינוקות בריאים, הגבר עדיין לא הפך להיות לפורה. בעייתו נעקפה אך לא תוקנה. בניגוד לנשים הלא פוריות שעברו ivf התגברו במהלך ההריון על הפגיעה בנשיות וילדו, הרי שגברים, גם אלו שהולידו באמצעות הטכנולוגיות החדשות, לא תמיד מתגברים על הפגיעה.
רגשות הפגיעות, הבושה, הזעם וכן נושאים לא פתורים עשויים להתעורר לחיים, להתעצם, או להתקבע במוחו וטראומת אי הפוריות עלולה להישאר איתו גם לאחר הולדת התינוק ולהטריד.
יחידות הפוריות עונות על צורכי הנשים
הפגיעה הרגשית בדימוי העצמי והקונפליקטים או נושאים לא פתורים עשויים להישאר חשופים ואינם מתכהים ושוככים מעצמם. עזרה נפשית חשובה כדי לרכך את הפגיעה ולמנוע את חדירתה לתחומי חיים נוספים.
ישנה ביקורת כי תכניות התמיכה הפסיכולוגית ביחידות הפוריות מותאמות ועונות לצרכי נשים המשתתפות בטיפולי הפריון ולא לצרכי גברים, שכן נשים מחפשות וחשות צורך בשיתוף ובהתחלקות רגשית ואילו גברים לא. הצרכים הטיפוליים של גברים שונים מאלה של נשים. הם זקוקים יותר לשיקום תחושת הגבריות והעצמיות שנפגעו ופחות לתמיכה רגשית בזמן הטיפול הרפואי, כדוגמת קבוצת תמיכה. מלבד טיפול פסיכולוגי, שלא נחוץ לכולם, חשוב שגברים יקבלו מידע ויוכלו לשוחח עם הצוות הרפואי במרפאת הפוריות על הבעיות הרפואיות והרגשיות. שיתוף הגבר במהלך הטיפולים, היאהחלטה רפואית והיא תעניק לו תחושה של שותף פעיל, במקום תחושה של שותף פסיבי, שקט ושולי.
פתיחות גוברת אצל הגברים
מחקרים עכשוויים מציינים כי ישנה נטייה גוברת אצל גברים הסובלים מאי פריון להיות פתוחים ולשתף בבעיות הפוריות שלהם בני משפחה וחברים. כך מצאו peronace , boivin and schmidt במחקרם משנת 2007 שכלל 256 גברים שהיו בטיפולי פוריות עקב בעיות פוריות מסיבות שונות.
מחקר אחר שנערך בדנמרק בשנת 2010 על 210 גברים לא פוריים, מצא שרוב הגברים הביעו פתיחות לקבל יותר מידע רפואי על אי פריון גברי, וכן על ההשלכות הפסיכולוגיות שלו.
יש הסבורים שהיחס והמודעות של הממסד הרפואי אל אי פריון הגבר, דומה ליחס שהיה לטיפול בסרטן בשנות השבעים של המאה שעברה – הסתרה, בושה וסטיגמה. עם הסרת הבושה מהנושא, יזכו הגברים לקבל טיפול רפואי טוב יותר , שלא לדבר על כך שגם החברה תשנה את גישתה לנושא ואף תשקיע משאבים במחקר ובחינוך.
הטיפול הרפואי בגברים הסובלים מבעיות פריון מחייב דאגה והתייחסות לחוויה הרגשית הייחודית שעובר הגבר עם קשיי הפריון. הוא זקוק להכרה בקשייו, להסברים ולידע. לחוש שמתייחסים ומכירים במשבר שהוא עובר, ולא מתעלמים מהחוויה שלו.
בראש וראשונה הדבר מחייב את המערכות הרפואיות לנקוט בגישה נטולת הסתרות שאינה מעודדת סטיגמות.
