מעמדו של ילד הנולד באמצעות פרוצדורה רפואית-הפרייה
שלח לחברבימים אלה, התפרסמו מספר ידיעות על ניסיון להגיע להסכמות, בין גורמים רפואיים לגורמים הלכתיים, בניסיון להסדיר בחוק את האפשרות של תרומת בייציות. כפי שנראה להלן במאמר, הסדר כזה יכול להקל על אותם זוגות הנזקקים לתרומת בייציות במסגרת טיפולי פוריות, ומתוך מטרה למציאת פתרונות הלכתיים ואתיים לבעיות הנוצרות במסגרת הליכים אלה.
מאת: אברהם אלטלף, עו"ד ומגשר – מומחה בדיני המעמד האישי
במאמר הקודם סקרנו את התהליך של ההזרעה המלאכותית ואת מעמדו של הילד הנולד במסגרת השימוש בטכניקה זו.
במאמר זה נדון בשאלת מעמדו של הילד הנולד במסגרת שימוש בפרוצדורה של הפרייה חוץ גופית.
בפרוצדורה של הפרייה חוץ גופית נעשה שימוש כאשר האשה סובלת מבעיית פריון המונעת ממנה את הכניסה להריון בדרך הטבעית, אך היא עדיין יכולה לשאת את ההיריון עצמו, וכן במקרים בהם, בנוסף לבעיית הפריון של האשה, גם הגבר סובל מבעיית פריון.
בחלק מהמקרים שבהם נוקטים בפרוצדורה של הפרייה חוץ גופית, נעשה שימוש גם בתרומת בייציות או בתרומת זרע.
בהליך של הפריה חוץ גופית (או בשמה הפופולרי הפריית מבחנה) יש לשאוב ביציות, מהאשה עצמה או מתורמת, לקבל זרע מהבעל או מבנק הזרע ולבצע את התהליך הראשון של הפריית הביצית באמצעות הזרע, בתנאי מעבדה. לאחר ההפריה, מחדירים את הביציות המופרות לרחם, כדי שיקלטו שם להמשך ההריון והלידה.
זהו הליך מורכב שכן הוא מחייב טיפול הורמונלי מקדים לאשה, שאיבה של מספר ביציות, הפריה של הביציות בתנאי מעבדה, והחדרה של מספר בייציות מופרות ישירות לרחם.
החדרת מספר בייציות נובעת מהרצון להגביר את הסיכוי לקליטת הריון בסופו של התהליך.
במידה ונותרו מספר בייציות מופרות שלא הוחדרו לרחם, ניתן להקפיא אותן למקרה בו יהיה צורך לחזור על התהליך פעם נוספת וכדי לחסוך את השלב הראשון של הטיפול ההורמונאלי ושאיבת הבייציות.
בפרוצדורה של הפרייה חוץ גופית, ישנם שלושה מצבים שונים:
מצב ראשון הוא במקרים בהם מדובר בבני זוג נשואים, וההפריה נעשית תוך שימוש בביצית של האשה וזרע של הבעל. במצב כזה, למעשה לא מתעוררת כל בעיה ביחס למעמדו של הילד, שכן אין גורם מתערב נוסף בתהליך והילד הנולד הינו ילדם של בני הזוג לכל דבר וענין.
הבעיה יכולה להתעורר בשני המצבים האחרים, כאשר נעשה שימוש בתרומת זרע או בתרומת ביציות או בשניהם גם יחד.
המצב השני הוא כאשר נעשה שימוש רק בתרומת זרע ואילו הביציות הינן של האם שתישא את ההריון. מצב זה דומה למקרה של הזרעה מלאכותית מזרע של תורם. כפי שציינו במאמר הקודם, וכדי שלא תתעורר שאלה לגבי מעמדו של הילד מבחינת ההלכה היהודית, יש להשתמש בזרע שמגיע מבנק זרע בחו"ל, שלגביו ברור שרוב התורמים אינם יהודים. במקרה כזה, כיון שהאם היולדת היא האם בעלת הבייציות ואם היא יהודיה, הילד הנולד לה יהיה גם הוא יהודי. ביחס לקביעת מעמדו של הילד כיהודי כשר לכל דבר וענין, ישנן הנחיות ספציפיות כיצד לפעול כדי לקבל הכרעה שיפוטית מתאימה.
המצב השלישי, שבו נזקקים בני הזוג לתרומה של ביציות, ללא תרומת זרע או גם בשילוב עם תרומת זרע, ולמעט המקרה המיוחד של פונדקאות, החוק קובע כי הביציות המופרות יושתלו רק ברחמה של האשה שתהיה אם הילוד וזאת מהסיבה שהמקרה של פונדקאות הינו מקרה חריג במיוחד שנדון בנפרד במסגרת חוקים והסדרים מיוחדים.
במקרים אלה שבהם נעשה שימוש בתרומת ביציות, מתעוררת השאלה מי נחשבת האם של הילד הנולד ומי הם קרוביו. האשה תורמת הביציות (ובעלת המטען הגנטי) או את האשה שברחמה הושתלו הביציות ואשר גידלה אותו במהלך ההריון וילדה אותו. שאלה זו סבוכה, גם מבחינה אתית וגם מבחינה הלכתית ויש בה דיעות שונות וחלוקות.
ראשית, בשאלה הזו, יש להפריד בין ההגדרה מי הם הוריו החוקיים של הילד הזה, שהיא פשוטה, שכן האם אשר ילדה אותו (למעט במקרה החריג של פונדקאות) ובעלה, שבד"כ הוא גם אביו הגנטי, הם ההורים והאפוטרופוסים שלו לכל דבר וענין, בדיוק כמו במקרה של הזרעה מלאכותית שבה לתורם הזרע אין כל זיקה משפטית לילד.
את שאלת המעמד האישי של הילד יש לחלק לשני מקרים. כאשר גם תורמת הביציות וגם האם היולדת הן יהודיות, אין ספק בשאלת יהדותו של הילד. נותר לקבוע, מי מבחינת ההלכה נחשבת אמו וממילא מי הם קרובי המשפחה שלו. בגלל החשש והבעיתיות בהכרעה בשאלה הזו, ישנה חשיבות לקיום מאגר מידע בו ירוכזו פרטיהם של שתי הנשים, המעורבות בכל תהליך כזה של הפרייה חוץ גופית, ויתכן שהילד יחשב, מבחינת הדין האישי, כבן של שתי הנשים, וממילא קרובים של שתי הנשים הללו נחשבים קרובי המשפחה שלו.
כאשר אחת משתי הנשים הינה יהודיה והשניה איננה יהודיה, נוצר סיבוך נוסף, וכיון שלא ניתן לקבוע בצורה חד משמעית מי נחשבת אמו של הילד, יתכן שהילד ידרש לעבור תהליך של גיור. מסיבה זו, ולכל הפחות מבחינת הדת יהודית, כאשר היולדת יהודיה, ישנה עדיפות משמעותית לשימוש בתרומת ביציות מאשה יהודיה.
לגבי הזרע, אם בני הזוג לא נזקקים לתרומת זרע ונשעה שימוש בזרע מבעלה של היולדת, הוא אבי הילד ואין מבחינה זו כל בעיה. אם בני הזוג צריכים לקבל גם תרומת זרע, אזי, מבחינה זו, מדובר במקרה דומה להזרעה מלאכותית מתרומת זרע ויש לפעול בהתאם לאותם עקרונות שפרטנו לעיל, ביחס למצב הראשון של הפרייה חוץ גופית.
במאמר זה ראינו רק חלק קטן מאותן שאלות המתעוררות כתוצאה מהשימוש בפרוצדורות חדשניות אלה, וכן חלק מן הפתרונות או מההמלצות הרלוונטיות למקרים כאלה.
האמור לעיל הינו בבחינת מידע כללי ואינו בא במקום התייעצות ספציפית עם מומחה מקצועי, ביחס לכל מקרה ומקרה.
