המסע שאף אחת לא מדברת עליו: הפער בין הציפיות למציאות אחרי לידה
שלח לחברכשאנחנו בהיריון, הכל נראה ורוד. אנחנו מדמיינות את הרגע המושלם שבו נחזיק לראשונה את התינוק שלנו, את השקט והשלווה שיהיו בבית, את האהבה המציפה והאושר האינסופי. התמונות באינסטגרם מחזקות את הפנטזיה הזו - אימהות מחייכות, תינוקות רגועים, בתים מסודרים. אבל המציאות? היא לרוב שונה מאוד ממה שדמיינו.
מאת: ספיר ים - הדרכת הורים, יעוץ שינה וגמילה מחיתולים בגישה ההוליסטית לקבוצת ווטס אפ חינמית בנושא הדרכת הורים לחצו כאן
כשהפנטזיה פוגשת מציאות
בעוד שבהיריון חלמנו על הקשר המיידי והמושלם עם התינוק, על האינסטינקט האימהי שיוביל אותנו, ועל היכולת שלנו להמשיך לתפקד כרגיל - המציאות מביאה איתה אתגרים שלא תמיד היינו מוכנות אליהם. רבות מאיתנו מגלות שהחיבור לתינוק לא תמיד מיידי, שלפעמים נדרש זמן כדי לבנות את הקשר הזה. אנחנו מוצאות את עצמנו עומדות מול תינוק בוכה ולא בטוחות מה הוא צריך, למרות שכולם אמרו לנו ש"נדע בדיוק מה לעשות".
הגוף, שציפינו שיחזור במהירות למצבו הקודם, עובר תהליך החלמה ארוך ומורכב. העייפות היא עמוקה ומצטברת, הרבה מעבר למה שדמיינו כשאמרו לנו "תישני כשהתינוק ישן". וכל זה קורה בזמן שאנחנו מנסות להיות האימהות המושלמות שחלמנו להיות.
מאחורי הקלעים של השינוי הדרמטי
התקופה שאחרי לידה היא אחת התקופות המאתגרות ביותר בחיי אישה, ויש לכך סיבות רבות. הגוף עובר מהפך הורמונלי דרמטי - רמות האסטרוגן והפרוגסטרון צונחות באופן פתאומי, בעוד הורמוני ההנקה עולים בחדות. השילוב הזה משפיע באופן משמעותי על מצב הרוח, על רמות האנרגיה ועל היכולת שלנו להתמודד עם אתגרים.
במקביל, הגוף עצמו עובר תהליך החלמה מורכב. בין אם עברנו לידה רגילה או ניתוח קיסרי, התהליך הפיזי דורש זמן והתאוששות. זה קורה בדיוק כשאנחנו צריכות את כל הכוחות שלנו כדי לטפל בתינוק חדש.
אבל אולי המשמעותי ביותר הוא השינוי הנפשי. המעבר מאישה עצמאית, יישות נפרדת, ללהיות אמא, הוא אחד השינויים המשמעותיים ביותר בחיינו. פתאום אנחנו אחראיות באופן מוחלט על יצור קטן ותלותי, וזה יכול להיות מפחיד ומציף.
הכנה נכונה מתחילה בהיריון
ההכנה הטובה ביותר לתקופה שאחרי הלידה מתחילה עוד בהיריון, אבל לא בדרך שרובנו חושבות. במקום להתמקד רק בקניית מוצרי תינוקות וסידור החדר, חשוב להתמקד בבניית מערכת תמיכה חזקה. זה אומר שיחות כנות עם בן או בת הזוג על הציפיות ההדדיות, יצירת קשר עם אימהות שיכולות לתמוך ולייעץ, והבנה עמוקה שזה בסדר - ואפילו רצוי - לקבל עזרה.
ברמה המעשית, אפשר להקל על התקופה הראשונה על ידי ארגון הבית מראש, הכנת אוכל מזין בהקפאה, וסידור חופשת לידה שתאפשר לנו זמן אמיתי להסתגל למציאות החדשה.
אבל חשוב לא פחות היא ההכנה הנפשית - הבנה שהתקופה הראשונה יכולה להיות מאתגרת, ושזה לגיטימי לחלוטין.
התמודדות בשטח
אחרי הלידה, המפתח להתמודדות טובה יותר הוא קבלת עזרה - וזה לא תמיד קל לנו. החברה שלנו מעריצה את דמות "האם הכל יכולה", אבל המציאות מראה שדווקא האימהות שמצליחות לקבל עזרה מתמודדות טוב יותר. זה יכול להיות עזרה של המשפחה, של חברים, או אפילו עזרה מקצועית בתשלום.
חשוב במיוחד לשים לב לטיפול בעצמנו. כן, זה נשמע כמעט בלתי אפשרי כשיש תינוק שדורש את כל תשומת הלב שלנו, אבל אפילו דברים קטנים יכולים לעשות הבדל גדול - לנוח כשהתינוק ישן במקום לנסות להספיק עוד כביסה, לצאת להליכה קצרה כשיש מי שיכול להחזיק את התינוק, לאכול ארוחה חמה ומזינה.
לזהות מתי צריך עזרה נוספת
חשוב להבין את ההבדל בין הקשיים ה"רגילים" של התקופה לבין מצבים שדורשים התערבות מקצועית. בעוד שתחושות של עצב, בלבול וחוסר ביטחון הן נורמליות בשבועות הראשונים, תחושות מתמשכות של דיכאון, חרדה קיצונית או קושי להתחבר לתינוק הן סימנים שכדאי לפנות לעזרה מקצועית. זו לא חולשה - זו עוצמה ואחריות אימהית מהמעלה הראשונה.
מבט קדימה
חשוב לזכור שהתקופה המאתגרת הזו היא זמנית. כל אם שעברה את זה יכולה להעיד שעם הזמן דברים מתייצבים, הביטחון גדל, והקשר עם התינוק מתחזק ומתעמק. אבל בדרך לשם, חשוב להיות סלחניות כלפי עצמנו, להבין שאין דבר כזה אם מושלמת, ושכל אחת עושה את המיטב שהיא יכולה בנסיבות שלה.
הפער בין הציפיות למציאות אינו מעיד על כישלון שלנו כאימהות - הוא פשוט חלק טבעי מהמסע המורכב והמופלא הזה שנקרא אימהות. ככל שנדבר על זה יותר בכנות, כך נוכל לעזור לאימהות חדשות להרגיש פחות לבד ויותר מוכנות למציאות שמחכה להן.
מתרגשת יחד איתך לקראת התקופה המופלאה שעוד עתידה להגיע, עם כל הקשיים, העייפות, התסכול, חוסר הידיעה ואי הודאות יהיה את הרגע הזה שהוא יחייך בפעם הראשונה, יצחק צחוק מתגלגל ואז גם יגיד "אמא" – ויותר מזה אנחנו לא צריכים. רק שיהיו לנו בריאים.
