כיצד לזהות ולהתמודד עם הצקות של ילדים בבי"ס
שלח לחבר
המקרה הנורא שאירע בשבוע שעבר, בו התאבד ילד בן 12, העלה מחדש לדיון את נושא ההצקות החברתיות. כהורים, איך תוכלו לתרום למניעת המקרה הבא?
מאת: ליאת קרן, פסיכותרפיסטית לילדים ונוער ומטפלת משפחתית מוסמכת, מטפלת פרטנית ומנחת קבוצות לכישורים חברתיים.
המקרה הנורא שאירע בשבוע שעבר, בו התאבד ילד בן 12, העלה מחדש לדיון את נושא ההצקות החברתיות. כהורים, איך תוכלו לתרום למניעת המקרה הבא?
התשובה הרווחת היא כמובן מעורבות - לדעת מה קורה עם ילדיכם בכל מקום ובכל זמן, בין אם מתוך נוכחות או מתוך שיתוף, כדי שתוכלו לעזור להם במידת הצורך. ברוב המקרים פתרון זה הוא חלקי מעצם היותו לא ריאלי. אם כך מה כן? מודעות, עירנות, הדברות ופתיחות.
מודעות
עצם המודעות לכך שיש ילדים עם קשיים חברתיים משמעותיים, שיתכנו הצקות ואולי אפילו גילויי אלימות ושהילד הפרטי שלכם יכול להיות קורבן, או מציק או צופה, תהפוך אתכם לערניים יותר למה שעובר עליו.
עירנות
היו עירניים לשינויים פיזיים או רגשיים בילד. אל תתעלמו ואל תזלזלו. שינויים פיזיים, מלבד סימני חבלות למיניהם, יכולים להתבטא גם בשינויי לבוש עד הזנחה בהופעה. שינויים ריגשיים אליהם כדאי לשים לב הם למשל אם הילד שלכם נראה לכם פתאום שקט יותר ומסתגר, עצוב, עצבני, רגיש במיוחד או חרדתי.
השילוב של העירנות שלכם לשינויים, עם המודעות לכך שקיים נושא של קשיים חברתיים, שיכול להיות הרסני ואין לזלזל בו, יעזור לכם לזהות זאת בילדכם ולגשת להדברות. באופן טבעי שילוב המודעות עם העירנות ימנע מכם מלפתור את הבעיה במשפטים כמו: "הוא יהיה בסדר", "זו תקופה כזו", "גם לי הציקו בבי"ס והתגברתי" וכמובן שתי התגובות עליהן גדלנו והסוגרות כל אפשרות להדברות: "שיתמודד" ו"מה שלא הורג מחשל!".
הדברות
מצאו את הזמן לשבת עם הילד לשיחה רגועה, כשאתם לבד, אולי כשחוזר מבי"ס, או בערב, לפני השינה. ספרו לו מה אתם רואים, למשל: "שמתי לה שאתה מאוד מתוח בזמן האחרון" או "נראה שבזמן האחרון אתה כמעט ולא יוצא מהחדר". המתינו לראות איך יגיב. במידה ושותק, או פותר את זה בתירוץ בסגנון "סתם, אין לי כח" או מאשים אחרים בבית "ברור, כי אתם מעצבנים אותי!" דברו כעת על עצמכם "אתה יודע שאני אוהב אותך ואני רוצה לעזור לך. אם תשתף אותי נוכל לחשוב יחד מה אפשר לעשות". קחו בחשבון שיכול לבוא כאן מבחן. הילד יעלה משהו שאתם יודעים שהוא לא העיקר, למשל ידבר על אחיו המעצבן. הדרך לעבור את המבחן היא להתייחס לכך ברצינות ובוא בזמן להתקדם לדבר המשמעותי יותר. משהו כמו: "שמתי לב שאתם באמת רבים הרבה יותר בזמן האחרון. בכלל, אתה חוזר מבי"ס עצבני, אז נראה לי שאחיך הוא רק חלק מהבעיה. מה קורה בבי"ס?"
אם קיימת בעיית אמון בין הילד להורה יהיה צורך לבנות אמון זה בהקשבה והתייחסות רחבה יותר לבעיה אותה הילד מעלה, כנראה כמבחן לא מודע, גם אם נראה לכם שזו בעיה שולית. במקרה כזה אל תמהרו להתקדם ואפשרו לילד להעלות את הבעיה הכואבת כשירגיש שבטוח לו לעשות זאת.
מטרת השיחה היא להעביר לו את המסר שאתם שם בשבילו ושיחד תוכלו למצוא את הדרך לפתור כל קושי.
יתכן וזה יקח יותר משיחה אחת עד שירגיש נוח לשתף. לכשזה יקרה התייחסו ברצינות וכבוד לדבריו, נסו לקבל כמה שיותר פרטים כדי להבין את התמונה השלמה בטרם תציעו פתרונות. זכרו - יתכן והקושי טבוע בו, כלומר תגובות שלו מלבות את מעגל ההצקות, או יתכן שזה קשור לאחרים, למשל, מישהו חזק בכיתה המחליט את מי יחרימו באופן רנדומלי. ואולי בכלל ילדכם הוא התוקף אך הוא עושה זאת בתגובה אימפולסיבית ומרגיש רע כשמבין שפגע, או שאולי הוא דווקא הצופה בהצקות בלתי פוסקות על בן כיתה והוא מרגיש חסר אונים כי הוא יודע שזה לא בסדר אך חושש שאם יתערב יפגעו כך גם בו.
לילדים יש נטיה לחשוב בצורה ליניארית - יש דרך אחת עם תוצאה אחת ואם קיים שם קושי לעיתים ירגישו תחושה של "אין מוצא". תחושה זו יש לשחרר במהלך השיחה, שהרי יהיה הדבר אשר יהיה המציק להם, יש יותר מדרך אחת להתמודד איתו ויחד לבטח תוכלו לחשוב על יותר רעיונות משחשב עליהם לבד. אל תחליטו עבור הילד, אך בהחלט תעלו רעיונות והצעות: "עם מי אתה מרגיש שאתה יכול לדבר בבי"ס שיוכל לעזור בעניין? (מורה בהווה, עבר, יועצת, מנהלת?), אתה מעדיף שנלך יחד? אולי אפשר לדבר עם הילד? עם הוריו? אתם גם יכולים לבחון יחד דרכי תגובה חלופיות, שימוש בהומור, התעלמות, או תגובות לא צפויות יכולים להביא לשינוי גם הם.
פתיחות
היו פתוחים לפתרונות יצירתיים וחשיבה מחוץ לקופסא. נסו לחשוב כמו ילדים ולמצוא את הפתרון מתוך עולמם, מה יכול לעבוד הכי טוב אם הבעיה בבי"ס? מה אם בפייסבוק או בוואטסאפ? היו רגישים לצרכים שלהם ולאלו של האחרים. השתדלו לא לנהוג בפזיזות אלא מתוך מחשבה רחבה, לבחון את האפשרויות ואת התוצאות אליהן הן עשויות להוביל. כך למשל אם ילדים מקניטים את הילד שלכם התגובה המיידית ברצון לגונן עליו תהיה להתקשר עם המורה או עם הורי התלמידים, מה שעלול לחזק את מקומו של ילדיכם כקורבן. בחשיבה מחוץ לקופסא אולי עדיף דווקא לארגן גיבוש כיתתי או קבוצתי כדי שיהיו להם חוויות חיוביות משותפות או לחזק את הקשר של ילדכם עם ילד אחר בכיתה, כדי שלא ירגיש לבד ושאולי אף יחלץ לעזרתו במידת הצורך.
פייסבוק ווואטסאפ מהווים בעיה אחרת, הטרדות גורפות "מאחורי הקלעים". כאלו שאינן קשורות לבי"ס כביכול, אך משפיעות על תלמידיו. גם פה יש חשיבות לעירנות ההורים והייתי מעזה ומוסיפה "אחריות קולקטיבית". כלומר לא להגן ולשמור רק על הילד שלך אלא להתריע גם במקרה שהפגיעה היא בילד אחר וללמד גם את ילדיכם להיות עירניים לכך. אם הם מרגישים שהם לא יכולים לעשות דבר - לספר למישהו שיוכל לעזור זה בהחלט דבר משמעותי שיכול להציל חיים!
לסיכום, בין אם אתם דוגלים בחינוך "עצמאי" או "מעורב" וכל הקשת שביניהם, 2 מסרים חשוב שיעברו לילדים בבית בהקשר החברתי: 1) שאתם תמיד שם בשבילם לבוא ולספר/להתייעץ. 2) שלכל בעיה יש כמה דרכי פתרון וכמה דרכים להתמודדות וגם אם לפעמים קשה לראות זאת זה קיים. לשתף אדם נוסף יוכל לעזור ולא להפסיק עד שימצא האדם שיעזור, בבית או בבי"ס.
