גימל המתוקה והמסת הסוכר
שלח לחבר
גימל המתוקה והמסת הסוכר
מאת: אפרת אברמסון
הגיעה העת לבצע את בדיקת המסת הסוכר של גימל, היקרה. היסטרית מתמיד, החליטה גימל המכורה לדברי מתיקה שהיא חייבת להיות היוצאת מן הדופן ושכל הסיכויים הפעם לצאת מבדיקת סוכרת ההריון בשלום, לרעתה.
בערב שבו שין השתחררה ממשמרת חצי שעה קודם, כדי שתוכל להתפנות ולהשיב על שאלות המאזינה, להפנות אותה לספרות מקצועית ובעיקר להעביר את השפופרת מאוזן לאוזן כדי לא לחטוף מיני מחלות-פומית הזכורות לטובה מגיל העשרה לחיינו.
מאת: אפרת אברמסון
הגיעה העת לבצע את בדיקת המסת הסוכר של גימל, היקרה. היסטרית מתמיד, החליטה גימל המכורה לדברי מתיקה שהיא חייבת להיות היוצאת מן הדופן ושכל הסיכויים הפעם לצאת מבדיקת סוכרת ההריון בשלום, לרעתה.
בערב שבו שין השתחררה ממשמרת חצי שעה קודם, כדי שתוכל להתפנות ולהשיב על שאלות המאזינה, להפנות אותה לספרות מקצועית ובעיקר להעביר את השפופרת מאוזן לאוזן כדי לא לחטוף מיני מחלות-פומית הזכורות לטובה מגיל העשרה לחיינו.
גימל הרי לא תוותר על משולש עוגת מוס בשלושה צבעים ועם בסיס מלא בקפאין בתואנה שהיא רגילה להיות הרה עוד מהתקופה שלפני הדיאטה הגדולה.
איכשהו, תמיד יוצא שבעיני גימל שלנו, ההר הוליד עכבר עוד כשהיתה בחיתוליה. "זו הבעיה", צרצרה שין בדיבור מרחוק דרך סלולרי, "עם נשים כמו גימל. היא מדי חכמה ומרדנית. קשה יהיה להוביל אותה בדרך המלכות". אני נאלצתי להסכים ולהשגיח על ההרה התופחת מקרוב.
מסתבר שעולם הנשים ההרות אינו כל כך נורא. זה הזכיר לי במידה רבה את הטירונות. מי לא מהנהנת עכשיו בראשה ומסכימה כי כשהגיעה לחודש החמישי להריונה, הביטה על הנשים בחודשים הראשונים – אלה שהריונן נמצא עוד בשליש הראשון – במבט מלומד?
כמובן, כמדריכתה המסורבת היסטריה, ליוויתי את גימל למרפאה לביצוע בדיקת המסת הסוכר. גימל "הגוועת ברעב" חיכתה, כמקובל, שתיים עשרה שעות של צום שלפני הבדיקה, ניגשה לתור ונעמדה בחרדת קודש כיתומה מעונה לקבלת התמיסה המבורכת שתשים קץ לייסוריה, אך שוד ושבר! נ
אלצה גימל לחכות עוד שעתיים לאחר הבדיקה לשם ביקורת ועד קבלת התוצאות, נבדקה – שומו שמיים – עוד פעמיים שלמות.
אוחזת ביד אחת בכף ידי המסמורטטת, ממלאת את חלל חדר ההמתנה של מרפאת קופת החולים, ברברה בלי-סוף, פינטזה על כוס תה צמחים חם ושוקולד או איזה סנדביץ' בשר צלוי בפטריות חמות, עוקבת בעיניה אחר התנהלותו המדודה של מחוג השניות בשעון העגול על הקיר מולה, קיבלה את התוצאה המיוחלת:
"הכל תקין". לצדנו ישבה אישה בעל רמת סוכר גבולי. האמינו או לא, ארבע שעות שלמות של ישיבה ודישדוש סביב נושא סוכרת ההריון, הקרויה גם "סוכרת סמויה" הפכו אותי למקבלת הקהל במרפאה, לסדרנית בלא שכר ולמודיעין מחלות ובדיקות.
כשיצאנו משם, חלפה השעה אחת עשרה על פנינו שוחקת ואני ביכיתי את היום האבוד. איך ייתכן שהבדיקה שלי היתה קצרה, ואילו זו של גימל היא מסע כובע צמר בשני שרוכים ופומפון?
על כל פנים, שבוע לאחר מכן, כשיצאתי מהחניה של קופת החולים אחרי בדיקה שגרתית אצל הרופא החדש שבחרתי לי, עברה פתאום הגברת "סוכרת גבולית" על פניי ונופפה לי לשלום.
בהביטי בבטן הגדולה יחסית למצבו הכרונולוגי של הריונה, נכמרו רחמיי עליה והצעתי לה טרמפ עד למקום עבודתה, שנמצא בדיוק בצד השני של העיר. כמובן ,היתה זו שעת צהרים והפקקים חגגו על חשבוני.
היא הרגישה מעט נבוכה על שנכנעה ללחציי הרבים להסיעה בדרך החתחתים האורבנית ודאגה ליידע אותי בכל רגע שחלוף עליה – מטוב ועד רע.
שמתן לב איך המקום שליד הנהג הוא כיסא וידויים?
כשגימל מתעקשת לשבת בו, היא יודעת בעבור מה היא נלחמת. גימל רוצה לדבר כל הנסיעה, וזה אומר שמהרגע שהמנוע מופעל, דרך שיחות הטלפון האקראיות שנכנסות פנימה במהלכה, ועד דקת הדומיה המכנית, היא פשוט לא מפסיקה לדבר. החלל תמיד מלא במשהו חשוב שהיא מכינה מראש, כך נדמה, עוד לפני הנסיעה. כאילו היא שומרת את רגע היותנו כפותות בחגורת בטיחות אל סיפוריה, ואז שולפת אותם ממאגר סודי שלעולם לא מתרוקן ומלעיטה אותנו בכל מה שחדש.
ואם ינסה מישהו להגלותה אל המושב האחורי, ולו מתוך טעמי נוחות, ייסתם הגולל עליה והנסיעה תהפוך משמימה ונטולת לחצים בנימים הקטנים של המצח.
לפיכך, כשהתיישבה על ידי תואמת גימל, תוך הרגל מגונה, חשתי צורך עז להקשיב לתוכן דבריה, ולא לצאת מנקודת הנחה שהנהון חביב וחיוך-פלסטר יחפו על חוסר הקשבתי.
"אז סוכרת הריון סמויה וגבולית אומרת שאסור לאכול כל דבר, בייחוד אם את כבר מעל גיל 35 ומשתייכת מראש לקבוצת הסיכון הגבוה", אומרת ומכרסמת עיגול פריכיות אורז פתטי, "את הולכת לדיאטנית שמרכיבה לך תפריט אליו את חייבת להיצמד ועליו את מקפידה לשם בריאות תינוקך".
"אלוהים ישמור", אני חושבת לעצמי, "מילא גימל מספר שתיים באוטו, אבל שילוב התכונות של גימל ושין יחד באותה אישה הרה? זה כבר יותר מדי". כאן אני מפסיקה להקשיב, אבל היא משתדלת להסית את תשומת לבי מהעיקר לתפל בסיפור שאני גם ככה לא מעונינת לשמוע. "אז את שומעת?" לא...
בדרך אני מתחילה להיות יצירתית ולנסות לתרגל את הלאמאז' תוך כדי נהיגה. הנשימות אולי יסוו את שטף הדיבור המרגיז הזה. ניצולת פקקים עירוניים שכמותי, הגעתי בשעה טובה לרמזור האחרון.
עין היקרה ירדה סופסוף מהאוטו שלי ואני מפעילה את מערכת הסטריאו רק כדי להגיע בטעות לרשת ב' – שם משוחחים היום בהרחבה אודות תופעת סוכרת ההריון. אני צועקת ומתרגלת לאמאז' ואז חונה במקום הקבוע שלי וניגשת לטלפון כדי לצעוק קצת על גימל ועל שין בשיחת ועידה כדי לשחרר לחצים.
כמובן, שין לא מתאפקת ומשחררת קצת ציניות גם ברגעים בלתי נחוצים בעליל: "את בטוחה, מאמי, שאין לך סוכרת הריון?"
*** בפרק הבא : תסביך האם הטובה ***
מאת: אפרת אברמסון
הגיעה העת לבצע את בדיקת המסת הסוכר של גימל, היקרה. היסטרית מתמיד, החליטה גימל המכורה לדברי מתיקה שהיא חייבת להיות היוצאת מן הדופן ושכל הסיכויים הפעם לצאת מבדיקת סוכרת ההריון בשלום, לרעתה.
בערב שבו שין השתחררה ממשמרת חצי שעה קודם, כדי שתוכל להתפנות ולהשיב על שאלות המאזינה, להפנות אותה לספרות מקצועית ובעיקר להעביר את השפופרת מאוזן לאוזן כדי לא לחטוף מיני מחלות-פומית הזכורות לטובה מגיל העשרה לחיינו.
מאת: אפרת אברמסוןהגיעה העת לבצע את בדיקת המסת הסוכר של גימל, היקרה. היסטרית מתמיד, החליטה גימל המכורה לדברי מתיקה שהיא חייבת להיות היוצאת מן הדופן ושכל הסיכויים הפעם לצאת מבדיקת סוכרת ההריון בשלום, לרעתה.
בערב שבו שין השתחררה ממשמרת חצי שעה קודם, כדי שתוכל להתפנות ולהשיב על שאלות המאזינה, להפנות אותה לספרות מקצועית ובעיקר להעביר את השפופרת מאוזן לאוזן כדי לא לחטוף מיני מחלות-פומית הזכורות לטובה מגיל העשרה לחיינו.
גימל הרי לא תוותר על משולש עוגת מוס בשלושה צבעים ועם בסיס מלא בקפאין בתואנה שהיא רגילה להיות הרה עוד מהתקופה שלפני הדיאטה הגדולה.
איכשהו, תמיד יוצא שבעיני גימל שלנו, ההר הוליד עכבר עוד כשהיתה בחיתוליה. "זו הבעיה", צרצרה שין בדיבור מרחוק דרך סלולרי, "עם נשים כמו גימל. היא מדי חכמה ומרדנית. קשה יהיה להוביל אותה בדרך המלכות". אני נאלצתי להסכים ולהשגיח על ההרה התופחת מקרוב.
מסתבר שעולם הנשים ההרות אינו כל כך נורא. זה הזכיר לי במידה רבה את הטירונות. מי לא מהנהנת עכשיו בראשה ומסכימה כי כשהגיעה לחודש החמישי להריונה, הביטה על הנשים בחודשים הראשונים – אלה שהריונן נמצא עוד בשליש הראשון – במבט מלומד?
כמובן, כמדריכתה המסורבת היסטריה, ליוויתי את גימל למרפאה לביצוע בדיקת המסת הסוכר. גימל "הגוועת ברעב" חיכתה, כמקובל, שתיים עשרה שעות של צום שלפני הבדיקה, ניגשה לתור ונעמדה בחרדת קודש כיתומה מעונה לקבלת התמיסה המבורכת שתשים קץ לייסוריה, אך שוד ושבר! נ
אלצה גימל לחכות עוד שעתיים לאחר הבדיקה לשם ביקורת ועד קבלת התוצאות, נבדקה – שומו שמיים – עוד פעמיים שלמות.
אוחזת ביד אחת בכף ידי המסמורטטת, ממלאת את חלל חדר ההמתנה של מרפאת קופת החולים, ברברה בלי-סוף, פינטזה על כוס תה צמחים חם ושוקולד או איזה סנדביץ' בשר צלוי בפטריות חמות, עוקבת בעיניה אחר התנהלותו המדודה של מחוג השניות בשעון העגול על הקיר מולה, קיבלה את התוצאה המיוחלת:
"הכל תקין". לצדנו ישבה אישה בעל רמת סוכר גבולי. האמינו או לא, ארבע שעות שלמות של ישיבה ודישדוש סביב נושא סוכרת ההריון, הקרויה גם "סוכרת סמויה" הפכו אותי למקבלת הקהל במרפאה, לסדרנית בלא שכר ולמודיעין מחלות ובדיקות.
כשיצאנו משם, חלפה השעה אחת עשרה על פנינו שוחקת ואני ביכיתי את היום האבוד. איך ייתכן שהבדיקה שלי היתה קצרה, ואילו זו של גימל היא מסע כובע צמר בשני שרוכים ופומפון?
על כל פנים, שבוע לאחר מכן, כשיצאתי מהחניה של קופת החולים אחרי בדיקה שגרתית אצל הרופא החדש שבחרתי לי, עברה פתאום הגברת "סוכרת גבולית" על פניי ונופפה לי לשלום.
בהביטי בבטן הגדולה יחסית למצבו הכרונולוגי של הריונה, נכמרו רחמיי עליה והצעתי לה טרמפ עד למקום עבודתה, שנמצא בדיוק בצד השני של העיר. כמובן ,היתה זו שעת צהרים והפקקים חגגו על חשבוני.
היא הרגישה מעט נבוכה על שנכנעה ללחציי הרבים להסיעה בדרך החתחתים האורבנית ודאגה ליידע אותי בכל רגע שחלוף עליה – מטוב ועד רע.
שמתן לב איך המקום שליד הנהג הוא כיסא וידויים?
כשגימל מתעקשת לשבת בו, היא יודעת בעבור מה היא נלחמת. גימל רוצה לדבר כל הנסיעה, וזה אומר שמהרגע שהמנוע מופעל, דרך שיחות הטלפון האקראיות שנכנסות פנימה במהלכה, ועד דקת הדומיה המכנית, היא פשוט לא מפסיקה לדבר. החלל תמיד מלא במשהו חשוב שהיא מכינה מראש, כך נדמה, עוד לפני הנסיעה. כאילו היא שומרת את רגע היותנו כפותות בחגורת בטיחות אל סיפוריה, ואז שולפת אותם ממאגר סודי שלעולם לא מתרוקן ומלעיטה אותנו בכל מה שחדש.
ואם ינסה מישהו להגלותה אל המושב האחורי, ולו מתוך טעמי נוחות, ייסתם הגולל עליה והנסיעה תהפוך משמימה ונטולת לחצים בנימים הקטנים של המצח.
לפיכך, כשהתיישבה על ידי תואמת גימל, תוך הרגל מגונה, חשתי צורך עז להקשיב לתוכן דבריה, ולא לצאת מנקודת הנחה שהנהון חביב וחיוך-פלסטר יחפו על חוסר הקשבתי.
"אז סוכרת הריון סמויה וגבולית אומרת שאסור לאכול כל דבר, בייחוד אם את כבר מעל גיל 35 ומשתייכת מראש לקבוצת הסיכון הגבוה", אומרת ומכרסמת עיגול פריכיות אורז פתטי, "את הולכת לדיאטנית שמרכיבה לך תפריט אליו את חייבת להיצמד ועליו את מקפידה לשם בריאות תינוקך".
"אלוהים ישמור", אני חושבת לעצמי, "מילא גימל מספר שתיים באוטו, אבל שילוב התכונות של גימל ושין יחד באותה אישה הרה? זה כבר יותר מדי". כאן אני מפסיקה להקשיב, אבל היא משתדלת להסית את תשומת לבי מהעיקר לתפל בסיפור שאני גם ככה לא מעונינת לשמוע. "אז את שומעת?" לא...
בדרך אני מתחילה להיות יצירתית ולנסות לתרגל את הלאמאז' תוך כדי נהיגה. הנשימות אולי יסוו את שטף הדיבור המרגיז הזה. ניצולת פקקים עירוניים שכמותי, הגעתי בשעה טובה לרמזור האחרון.
עין היקרה ירדה סופסוף מהאוטו שלי ואני מפעילה את מערכת הסטריאו רק כדי להגיע בטעות לרשת ב' – שם משוחחים היום בהרחבה אודות תופעת סוכרת ההריון. אני צועקת ומתרגלת לאמאז' ואז חונה במקום הקבוע שלי וניגשת לטלפון כדי לצעוק קצת על גימל ועל שין בשיחת ועידה כדי לשחרר לחצים.
כמובן, שין לא מתאפקת ומשחררת קצת ציניות גם ברגעים בלתי נחוצים בעליל: "את בטוחה, מאמי, שאין לך סוכרת הריון?"
*** בפרק הבא : תסביך האם הטובה ***
