ליבוי שגוי של קנאת אחים
שלח לחברבשבועות האחרונים אני מרגישה קושי רב שמתעצם אצלנו בבית- מצד אחד שירה (בת ארבע) ורונה (בת שנתיים) מאוד מאוד התקרבו, הן משחקות יחד ושומרות אחת על השנייה, ובמקביל- הקנאה של שירה ברונה עלתה באופן משמעותי. אני מרגישה שהיא כל הזמן עסוקה בהשוואות כמה רונה מקבלת וכמה היא (מתנות, חיבוקים, אוכל), גם בהיבט הכמותי וגם מי הראשונה שמקבלת.
מאת: דפנה תייר - יועצת חינוכית התפתחותית M.A
מספר ימים לפני מפגש קבוצת האמהות הגיע אלי מייל זה מאלונה (כל השמות בדויים) המשתתפת בקבוצה:
בשבועות האחרונים אני מרגישה קושי רב שמתעצם אצלנו בבית- מצד אחד שירה (בת ארבע) ורונה (בת שנתיים) מאוד מאוד התקרבו, הן משחקות יחד ושומרות אחת על השנייה, ובמקביל- הקנאה של שירה ברונה עלתה באופן משמעותי. אני מרגישה שהיא כל הזמן עסוקה בהשוואות כמה רונה מקבלת וכמה היא (מתנות, חיבוקים, אוכל), גם בהיבט הכמותי וגם מי הראשונה שמקבלת. המלחמות על החפצים האישיים עלו מדרגה היות וגם רונה כבר עומדת על שלה. כל מה ששיך לשירה שייך לה, וכל מה ששייך לרונה משותף לשתיהן (לדעתה של שירה, כמובן). אני מרגישה שבאמת קשה לשירה ושהיא עסוקה בזה חלק ניכר מהזמן המשותף שלנו- היא באמת מרגישה מקופחת. וכמו שהספקת להכיר את שירה מהסיפורים שלי היא לא מהרגישות השקטות, יש לנו סצנות בכי דרמטיות כל יום עם קושי ניכר בהרגעתם. help!!!
השבתי לאלונה שתתאזר בסבלנות עד המפגש הקרוב בו נקצה זמן לשמוע, להבין, לתמוך ולייעץ.
ואכן, במפגש אלונה תינתה את צרותיה באזננו. מובן שחלק מהאמהות יכלו להזדהות בקלות עם התופעה של קנאת האחים, אם כי מתיאוריה של אלונה ניתן היה להתרשם ששירה באמת לוקחת את הקינאה כמה צעדים רחוק מדי.
אלונה נתנה דוגמאות של התנהלות אופיינית אחה"צ בביתם: שירה מנהלת את המשחק בין השתיים, משתלטת וקובעת את מהלכו. אם שירה חזרה מהגן עם צעצוע שחילקו שם היא מיד מצהירה בקולי קולות שזה רק שלה. אם במקרה רונה קיבלה באותו יום צעצוע כלשהו בגן שירה ניגשת אליה ומורה לה להצהיר שזה גם של רונה וגם של שירה. כשהן יושבות לאכול, אם אלונה מגישה לרונה קודם שירה פוצחת בסצנת בכי מר ודורשת בתוקף שלה יתנו קודם תוך שהיא מאשימה את אימה ש"תמיד את נותנת קודם לרונה". כששתי הצלחות לפני הילדות שירה בודקת ומודדת שמא רונה קיבלה יותר ממנה ואוי לסובבים אם שירה מתרשמת שכך הדבר. בערב, כשאבא נכנס הביתה מהעבודה מוטב לו שיפנה קודם אל שירה ויחבק אותה, כי אם בטעות הוא ניגש או נענה קודם לרונה - המשפחה תאלץ להתמודד עם עוד התפרצות זעם קולנית וממושכת של שירה.
אני מנסה לברר מה קורה בגן, האם שירה מרגישה מקופחת גם שם, האם גם שם היא מנסה לשלוט בילדים האחרים ואלונה מאשרת שאכן זהו המצב.
אלונה אמא רגישה. היא מזהה את המצוקה של שירה וחסה עליה. היא חשה ששירה באמת סובלת בשל נקודת השקפתה על החיים. "ואיך את מגיבה לכל ההתנהלות הזו של שירה?" - אני שואלת את אלונה תוך שאני כבר צופה בחשש מה תהיה תשובתה. אחת האמהות המזדהה עם אלונה משחילה את תשובתה: "את בטח הולכת על ביצים, נזהרת לא לעורר את הקנאה הזו". "נכון" - עונה אלונה בנימת הקלה שיש פה מי שמבינה אותה - "אני ממש משתדלת להימנע מכל דבר שעלול להתפרש כאילו אנחנו באמת מעדיפים את רונה. וכשבכל זאת קורה משהו כזה ושירה מתלוננת על כך בבכי וצרחות, אני מנסה לנחם אותה ולהסביר לה, וגם להזכיר לה את כל הפעמים האחרות בהן הדברים נעשו כפי שהיא רוצה.
"וזוהי כנראה הבעיה" - אני מפתיעה מעט את אלונה בתגובתי - "בלי כוונה ומבלי משים את מלבה את תחושת הקיפוח שלה. למרבה הפרדוקס, דווקא ה'הליכה על ביצים', ההתחשבות המופגנת וההיענות המוגזמת לקפריזות שלה הן הן שמחזקות בשירה את האמונה שיש דברים בגו ושבאמת היא, כנראה, הילדה המקופחת ואילו אחותה היא המועדפת". אני מתבוננת בפניה המשתאות של אלונה, כשמבט של התפקחות בעיניה. היא מתחילה להנהן בהבנה ובהסכמה.
ילדים, בחיישנים המופלאים שלהם, קולטים דברים שאנחנו המבוגרים לא תמיד ערים להם. במקרה הזה שירה הקטנה חשה בתחושת האשמה וייסורי המצפון שאלונה פיתחה סביב האילוץ לחלוק את תשומת לבה בין ביתה הבכורה לבין התינוקת המתוקה שהיצטרפה למשפחה. תחושת העוול, הלא מוצדקת כמובן, שאלונה חשה כלפי שירה הפכה עם הזמן להישתדלות מיותרת לפצות ולפייס אותה. וגם אם להבות הקינאה של שירה היו בהתחלה נמוכות, הרי שכמו שמן למדורה - ההיכנעות לגחמות שלה וההיתרפסות לפניה רק ליבו את אש קינאתה.
העצה שאלונה קיבלה היתה לחדול מההתאמצות לשמור על הראשוניות והעדפתה המלאכותית והמוגזמת של שירה ופשוט להשתחרר מכל החישובים - מי קיבלה ומה קיבלה ומתי. החישובים הללו חסרי סיכוי ומועדים לכישלון - כפי שאכן קרה. אלונה צריכה ללמוד לשחרר, לסמוך על עצמה ששתי בנותיה האהובות מקבלות מה שהן צריכות (ואם אינה חשה ברגשותיה כלפי שתי הבנות מאוזנים - מן הראוי שתעמיק ותבדוק זאת בעזרת טיפול מקצועי). כשאלונה תהיה במקום הבטוח הזה שירה תחוש בכך וקינאתה תפחת. זה יקח זמן, שירה תנסה להמשיך ולישלוט בהתנהלות המשפחתית בדרכה הרודנית, אך אט אט הביטחון שתקרין אימה השלמה עם עצמה, יחלחל גם אל הילדה והיא תוכל להירגע ולוותר על העמידה על משמר הקיפוח.
