ילדים בצל הקטיושות
שלח לחבראני זוכרת בבירור את הכניסה הראשונה לממ"ד, ישבתי עם חברה בסלון ופתאום אנו שומעות שתי שריקות צורמות מעל הבית שלי, החברה שלי מיד קמה ויצאה ללכת אל הילדים שלה, ואילו אני רצתי עם הבנות לממ"ד.
בערב של ה-13/7 ישבתי וסיפרתי לאופיר סיפור:
"היה היה פעם איש רשע ומרושע כמו גרגמל, רק שקוראים לו נסראללה שרצה לעשות רע לתושבי ישראל, הדרדסים, ושלח טילים לצפון הארץ וכדי להתגונן הם נכנסו לחדר בטחון – מרחב מוגן דירתי (ממ"ד) כמו החדר שבו אנו יושבות עכשיו ומספרות סיפור, הסיפור שלנו........"
איך מעבירים לילדה שעוד לא בת 3 שהיא נמצא במלחמה? מה המילה הזו אומרת לה? ניסיתי להסביר לה בשפה שהיא תבין.......
בשבוע של ה-9 ליולי הייתי בחופשה עם הבנות בבית.
חשבתי שנוכל ללכת לבריכה, לקחת את דניאל וליאור לימי כיף מחוץ לעיר – בקיצור לעשות חיים....... אה-מה-מה מישהו חשב לעצמו דברים אחרים לגמרי, ואנחנו הפכנו לדיירות ממ"ד קבועות.
אני זוכרת בבירור את הכניסה הראשונה לממ"ד, ישבתי עם חברה בסלון ופתאום אנו שומעות שתי שריקות צורמות מעל הבית שלי, החברה שלי מיד קמה ויצאה ללכת אל הילדים שלה, ואילו אני רצתי עם הבנות לממ"ד.
הממ"ד הפך להיות מרכז החיים שלנו במשך עשרה ימים רצופים, אכלנו בתוכו, שיחקנו, קראנו (סוף סוף קראתי את "רודף העפיפונים" שחיכה חצי שנה מיותם לצד מיטתי), צפינו בערוצי בייבי והופ ולמדנו שירי ילדים חדשים.
החדשות היו רעות עד רעות מאד, המלחמה רק הלכה והתעצמה והבנות ואני ביחד עם אחותי כבר כמעט יצאנו מדעתנו.
תחשבו מה זה לשבת בחדר של 3x3 יום ולילה, לאכול בחופזה, להתקלח במהירות בזמן הפוגה, הפחד להסתובב בבית, לישון 7 נפשות בתוכו - מישהו לקח לנו את החופש.
שלומי חייב היה ללכת לעבודה כל יום מאחר והוא בשירות בטחון והיה חוזר מדי ערב הביתה.
ערב אחד הופגזנו קשות ואז שלומי אמר זהו אין ברירה חייבים להוציא אתכן מכאן, אולם אני ממש היססתי, לא רציתי להיות בבית של מישהו אחר, למרות הפחד והחשש המיידי לחיים של הבנות בכל זאת רציתי את הפינה שלי.
סופ"ש עשינו בראשון אצל גיסי וגיסתי שממש ביקשה שנשאר, אולם התרעננו וחזרנו הביתה.
יצרתי קשר עם עיריית רעננה שפתחה את שעריה בפני תושבי הצפון, והם שידכו אותנו למשפחה מקסימה, שעד לרגע זה אני לא מאמינה שקיים דבר כזה בעולם.
זוג מקסים שלו 3 ילדים מחוץ לבית, נתן לנו קורת גג בטוחה. קומה שלמה – 3 חדרים עם מקלחת שלנו, רוב שעות היום הם נמצאים בעבודה שלהם ורק בערב הם חוזרים.
היום (10 ימים אחרי שהגענו), הם נוסעים בערב לחו"ל ומשאירים אותנו בביתם הבטוח לבד.
אני יכולה לומר לכם בפה מלא שפגשתי את "ארץ ישראל היפה", אנשים טובים באמצע הדרך, ללא משוא פנים וללא יוהרה, מקסימים אמיתיים המלאים ברצון טוב וקשובים למציאות הכואבת שלנו פה במדינה.
אם לא הייתי חווה את החוויה הזו לא הייתי מאמינה שעדיין יש אנשים כאלה, זכיתי להכיר את גבי ויענקל'ה.
המעבר מהממ"ד למרכז הארץ, היה חד ומשמח, יכולנו לשבת בשקט בכל חדר בבית בלי לחשוש שהולכים להפגיז אותנו, אנו יכולים לצאת לטייל בשקט בכל מקום בלי חשש שאזעקה תתפוס אותנו באמצע הדרך, מה אני אגיד לכם – חזרנו לחיים.
קשה להאמין שיום אחד היינו בעיצומה של מלחמה במרכז העניינים ובסכנת חיים ממשית ואז קרה לנו הדבר הנפלא הזה - ההכרות עם האנשים הנפלאים האלה מרעננה ששינו לנו את החיים.........
