עסקי אויר
שלח לחברמכירים את הבריכות שחיה המתנפחות האלו, שכפיות כשחם, (בתנאי, כמובן, ששוקלים שלושים קילו וחפים מצלוליטיס). יצא לנו ששקלנו ברצינות לרכוש בריכה כזאת לבית.
מאת: טלי תקומי
מכירים את הבריכות שחיה המתנפחות האלו, שכפיות כשחם, (בתנאי, כמובן, ששוקלים שלושים קילו וחפים מצלוליטיס).
יצא לנו ששקלנו ברצינות לרכוש בריכה כזאת לבית.
בחנות, תפסנו כמה הענף התקדם.
הבריכות של היום הן לא מה שהיה פעם.
הבריכה של היום היא מתנ"ס שלם!!!
מה אין בה???
דקלי קוקוס צבועים בירוק, ממש ג`ונגל דרום פסיפיק, תוצרת סין, דרך מקלחות טרופיות, מגלצ`ות, מתחם ג`קוזי לטף ולהורים, גלגל ענק... רכבת הרים....
והכל הכל מתנפח!!!
וכל זה שלך, תמורת איזה שלוש מאות שקל בלבד! בלי לשבור חסכונות
רק תנפח!!
אמָמָה אליה וקוץ בה (זה אגב החוליה החלשה בבריכה מהסוג הזה. הקוץ בה).
הבעיה היא שבהערכה גסה מדובר כאן באלף קוב אויר דחוס.
וזה, בלי להחשיב את האויר בתוך הדִּיקלֵי קוֹקוּס והמקלחות.
הרבההה אויר.
אז זהו, שמי שחושב שזו בעיה, לא מכיר את בעלי.
הריאות של בעלי מאותגרות בריכתית.
המגוון של אמצעי הניפוח, המשאבות, לא ממש הרשים אותו.
המוכר, יש לציין, התאמץ נורא להציג לנו את כל המגוון:
החל מאחת מצומקת בעשרים שקל, וכלה בחשמלית פרופיל 97 שעלתה יותר מהבריכה.
בעלי תקף את הבעיה באומץ, עוד בחנות.
זאת אומרת, בעלי מקבל אומץ כשהוא שומע מחירים, אז גם הוא נזכר שהוא פרענק.
"מזההה? אתה נורמאלי???? " כל כך הרבה כסף על משאבה?...""פריאר מי שמשלם!!!"
במאמר מוסגר רק אוסיף כי נשארנו לא מי יודע מה נזילים לאחר רכישת בריכת הפלאסטיק מסין.
"ל א נורא , ננפח לבד ! יש זוג לחיים, וסיבולת לב ריאה לא רעה.
בכלל.. מה כבר יכול להיות?." נאום הבעל.
יום א
הפרענק ניגש למלאכה.
הוא קיבל ממני נשיקה לדרך והתחיל לנשוף.
לאחר שעה הוא החל להזיע.
"הכל בסדר יוסי?" שאלתי אותו.
"כן כן אין בעיה". ענה.
שעתיים, והוא לא כל כך כל כך יציב.
אני חוזרת על השאלה בחשש גובר.
"הכל בסדר יוסי?"" יוווסי?"
הפעם, הוא לא ענה.
התקרבתי אליו, משהו מוזר מאוד נשקף מעיניו. מזכיר לי את התכנית על מריחי הדבק מערוץ שמונה.
"יוסי!! יוסי!!!הכל בסדר יוסי!!!?"
"חרררנהרינכשחיכנ"
הוא ענה לי, מחייך כמו שלא חייך מזמן.
אחרי שהוא התעורר, תיאר לי יוסי את חוויותיו מתחום הדימדומים של ההיפר ונטילציה.
חויות פסיכודליות ממחוזות ההיפר ונטילציה.
"בהתחלה היו אלו המראות של הילדות שלי, שבאו והלכו...
שחור לבן, עם קצת כוכבים בצד. "(טוב משורר הוא לא).
"אחר כך", הוא המשיך בחיוך נוסטלגי: "כוכבים נהיים לי פתאום צבעוניים כאלו .. פתאום ראיתי לוח מטרה עם עיגולים זזים בצבע..."
הוא ממלמל בעיניים זגוגיות...
ת`אמת, בשלב הזה לא כל כך הבנתי.
"יותר לא תנפח בריכות... נכון יוסי???", שאלתי בחשש.
"ננכוון" היתה התשובה המתחמקת.
יום ב
אני חוזרת מהעבודה.
ומה אני רואה?
את יוסי שלי!
עיניו מתגלגלות בחוריהן, חיוך מוכר מידי מרוח לו על הפרצוף, מפלס האויר מגיע כבר אל בסיס המגלצ`ה במחוז הצפוני של הרכש.
וכנ"ל, כנראה גם האילוזיות ....
הפעם , הוא דיווח על טיול בהוואי, עם הדקלים מהבריכה, אבל ב"אמיתי"....
עבר שבוע...
בשבוע השני, זה נשמע נורא, אבל כבר התרגלתי לג`נקי הפלאסטיק הפרטי שלי בבית.
ברם,אבל, זה לא שאכפת לי לבלות קצת בברקלי או וודסטוק אבל כשטום וג`רי (הזמרים, לא העכברים) הפכו להיות אורחי קבע אצלנו בסלון וצביקה פיק ב טכניקולור מוצג מרכזי....
כשהג`רגון שלו מורכב מסיסמאות שנות השישים כמו:"מֶיק לֹוֹב נוָֹט ווֹר,וּמֶאן!"
או, בבוקר ,על הבוקר לשמוע את הצרחה:"גוּד מורנינג ויטנאאאאם"
בכל זאת....יש גבול!
איים של שפיות
לפעמים היתה מבליחה לו דמותי, מתוך שיפעת הצבע, ואם הוא ממש התרכז הוא היה מסוגל לראות בבירור את פרצופי המודאג ששואל אותו מה הוא רוצה לצהריים...
או מתעניינת בדאגה:" יוסי, חמוד שלי, לא ניפחת מספיק היום?"
"אתה נראה קצת לא טוב,יש לך עיגולים שחורים מתחת לעיניים"
"אולי תשאיר את הדקלים למחר?... מתי התגלחת פעם אחרונה?"
"יוסי, צלצלו מהעבודה... רוצים לדעת איך אתה רוצה את הפיצויי פיטורין"
ככה ש, כבוד הרב, כשהוא הגיע סוף סוף, אל צמרות הדקלים, כבר לא נשאר הרבה מחיי הנישואים שלנו.
יש לי בבית מכור לניפוח בריכות שחיה, שמסתובב כל היום ב"טויס אר אס " ומחפש פרוייקטים חדשים להסנפה.
לכן אני רוצה גט, כבודו. ונא לתת לי אותו סטרייט, רק את הנייר, בלי שום עטיפת פלאסטיק.לא יכולה לראות את החומר הזה יותר.
תודה.
