נראה שכלבים מטילים קסם על הילדים. לא פעם אנו לוקחים כלב כי הילדים ביקשו והכלב אכן מביא אתו הרבה שמחה. כאשר אנו מביאים גור חדש הביתה ויש גם ילדים קטנים, לעתים הכלב והילד הקטן נראים כשני אחים שמתגוששים ומתאבקים אחד עם השני. ואכן כך הגור רואה את ילדנו הקטן כשותף, כגור קטן אחר בלהקה.

מאת: עופרי המפה שוחט, יועצת להתנהגות הכלב ומחנכת כלבים

נראה שכלבים מטילים קסם על הילדים. לא פעם אנו לוקחים כלב כי הילדים ביקשו והכלב אכן מביא אתו הרבה שמחה.

כאשר אנו מביאים גור חדש הביתה ויש גם ילדים קטנים, לעתים הכלב והילד הקטן נראים כשני אחים שמתגוששים ומתאבקים אחד עם השני. ואכן כך הגור רואה את ילדנו הקטן כשותף, כגור קטן אחר בלהקה.

 

הכלבה בטבע תחפור מאורה להמלטת הגורים, או תימצא מקום מסתור אחר הקיים, באזור בו חיה להקת הכלבים.

הגורים בהיוולדם אינם רואים כמעט דבר ואינם שומעים טוב. חושים אלו ילכו ויתחזקו בשבועות הבאים. בשלב זה  הם שוכבים צמוד אחד לשני, כדי לקבל את החום והביטחון מאמם ואחד מהשני  בזמן היעדרותה של אמם.

האם תטפל ותניק אותם עד גיל עשרה שבועות בערך. ואח"כ יתחילו לטפל בהם גם חברי להקה אחרים.

בגיל חודש בערך הגורים כבר יותר מפותחים, שומעים ורואים היטב. הם כבר יותר עצמאים. הם מתחילים לחקור את עולמם וכן מתחילים מגעים עם חברי להקה האחרים ואחד עם השני.

הגורים בשלב זה פוגשים חברי להקה אחרים ומתחילים ליצור איתם קשר. הם רצים אליהם, מנפנפים בזנב ומנסים לקפוץ עליהם באזור הלסת. צורת התנהגות זו משרתת את הגור לשתי מטרות. הגור ילקק את הבוגר באזור הפה כדי לסמן לכלב הבוגר שהוא רוצה מזון והכלב הבוגר יקיא את הטרף שהוא צד לאחרונה, כמזון לגור.  התנהגות זו היא גם סימן לברכה בין גור צעיר לבוגר, בלי קשר למזון.

בין הגורים האחים שנולדו באותו השגר, מתחילים בשלב זה משחקי מעמדות, משחקי צייד אחד עם השני. הגורים בודקים את כוחם אחד מול השני כאשר בשלב בגרותם והיקלטותם בלהקה כבוגרים צעירים, מאבקי הכוח וחוזקם יקבע את מעמדם  העתידי בלהקה. כמובן שהגור החזק ביותר ייקח לעצמו את המעמד הגבוה ביותר מול אחיו איתם שיחק, "נלחם" כגור קטן.

בערך בגיל ששה עד עשרה שבועות מצטרף הגור אלינו, אל המשפחה. הגור רואה את משפחתו החדשה כלהקה חדשה אליה הוא מצטרף.

וכפי שהוא נהג עם הלהקה המקורית, הראשונית שלו כך הוא מתנהג גם עכשיו במשפחה החדשה שלו. אם יש ילדים קטנים במשפחה, עד גיל העשרה, ירצה הגור לקבוע איתם את מעמדו החדש במשפחה בדיוק כמו עם אחיו, הגורים האחרים.  ולכן לפעמים הוא יכול לנשוך או לרדוף אחרי הילד, לקפוץ עליו, לתפוס לו בבגדים  ועוד. עם ילדים בגיל העשרה, גיל אחד עשרה ומעלה הוא יתנהג בתחילה ככלבים צעירים, יראה להם יותר כבוד, יקבל אותם כמו המבוגרים בצורה סוערת ובנפנוף זנב.

ככל שיגדל הגור כך הוא גם ינסה לקבוע את מעמדו מול הילדים הבוגרים יותר ולא תמיד הוא יסכים לקבל את מרותם. גור בגיל ששה עד שמונה חודשים נכנס לשלב של כלב צעיר, הוא כבר אינו גור ולכן לפי ראות עיניו הוא כבר בגיל זה שווה ערך לילדנו המתבגרים.

 

תינוק נולד לבית עם כלב

כלבים מטבעם מאד סובלניים עם גורים, ולכן הם גם לרוב מאוד סובלניים עם ילדים קטנים ופעוטות. גם כאשר הילדים נתלים עליהם או מושכים להם בשיער הם יקבלו לרוב את מעשיהם בהבנה. כאשר תינוק חדש מגיע הביתה עלינו לשנות לכלב כמה שפחות מהרגליו הקודמים. לדוגמה אם מקומו של הכלב ליד המיטה שלנו, ההורים ועכשיו אנו רוצים מקום זה למיטה של התינוק עלינו להעביר את מקומו של הכלב כמה חודשים לפני הולדת התינוק, כדי שהכלב לא יקשר את בוא התינוק החדש עם העברת מקומו או כל שינוי אחר  בהרגליו וכך למנוע קנאה של הכלב בתינוק החדש.

בחודשים הראשונים עלינו לצפות בהתנהגותו של הכלב ליד התינוק החדש. לא כדאי להשאיר את התינוק על הרצפה לבד עם הכלב בהתחלה, תינוקות המתחילים לזחול יכולים לזחול לכלב לתפוס בשיערו, ברגעים אלה עלינו לראות את תגובת הכלב  וכדאי  גם להסביר לתינוק שזה יכול להכאיב לכלב.

כלב בוגר אינו רואה בילד שותף שווה ערך. הוא רואה בו גור צעיר בלהקה. הכלב יכול להבחין בגילו של הילד על פי גובהו של הילד, התנהגותו ופניו הצעירים. לרוב אנו נתקלים במצב, שהכלב מקשיב פחות לילד מאשר להורה אף על פי שהילד מבלה יותר זמן עמו. כאשר אנו שולחים למשל ילד צעיר ( פחות מארבע עשרה בממוצע) עם כלב לטיול, על פי הבנתו של הכלב, הוא זה שאחראי ברגע זה על הלהקה. גם בטבע גור צעיר לא יכול לקחת אחריות על להקה של כלבים בוגרים. ולכן איננו יכולים לצפות מכלב המשפחה שלנו לקבל מרות מילד קטן או אפילו מילד בגיל העשרה המוקדמות שלו.

 

אנו ההורים אחראים על הקשר של הכלב עם הילד. עלינו להציב גבולות מצד אחד לכלב או לגור החדש, לחנך אותו למגעים נעימים עם הילדים. לא לתת לכלב ל"חנך" את הילדים שלנו על ידי נשיכות קטנות, נביחות, ריצות אחר הילד ועוד. אנו יכולים וצריכים לחנך את כלבנו ובו זמנית לדרוש ממנו להתנהגות טובה כלפי ילדנו, אך מצד שני עלינו לחנך גם את ילדינו  לא להכאיב או להציק לכלב הבוגר או לגור, לתת לו מנוחה כשצריך, ולשחק איתו בזמן הנכון.

 

תקשורת אמיתית בין האדם לכלב, המבוססת על הבנת שפת הכלב וטבעו, תיצור  קשר של כבוד הדדי והרמוניה.