בכתבה הקודמת עצרנו בשלב בו התינוק כבר אוכל שתי ארוחות: ארוחת פירות וארוחה של מרק טחון מירקות מבושלים עם מעט אורז. מכיוון שמזון חדש ניתן במשך שלושה ימים לפני שמצרפים סוג נוסף, הגענו כעת, פחות או יותר, לסביבות גיל שישה-שמונה חודשים.

מאת: טובה קראוזה – דיאטנית קלינית, מתמחה בתזונה בהריון ולאחר לידה, לאם ולתינוק ומרצה בנושא התחלת מזון מוצק

 איך ממשיכים? כתבה שלישית בסדרה

 

מה מוסיפים בגיל שישה חודשים?

לתינוקות שכבר ניזונים ממרק שמורכב מירקות בלבד אפשר להוסיף בשר. תינוקות שרק החלו חשיפה למוצקים יש להמתין. כדאי להתחיל עם עוף, ולאחר מכן לעבור לבשר הודו אדום (בשר כהה או שווארמה הודו) אשר עשיר יותר בברזל. את המרק מבשלים כעת כמו מרק עוף: תחילה מביאים לרתיחה את הבשר בלבד ומסירים את הקצף המתקבל ורק לאחר מכן מוסיפים את שאר הירקות והאורז. כדאי להסיר את העור לפני הבישול, ובתום הבישול יש לסלק את החלקים הלא אכילים של העוף לפני טחינת המרק. כמות הבשר הדרושה למרק שמספיק לשלושה ימים היא כ-100 גרם. לפי ההמלצות החדשות של משרד הבריאות, ניתן להוסיף גם דגים וביצים לתפריט. הערה חשובה: חיסון ה- mmr שניתן בגיל שנה מכיל חלבון ביצה ולכן חשוב לחשוף את התינוק לחלבון הביצה מספר פעמים לפני מועד החיסון כדי לוודא שהתינוק אינו אלרגי.

 

עוד מזון שאפשר להוסיף בשלב זה הוא קטניות. מומלץ להתחיל בעדשים אדומים, כיוון שהם הקלים ביותר לעיכול ואין צורך להשרות אותם לפני הבישול. אחר כך אפשר לעבור לאפונה יבשה, לעדשים ירוקים, למש ולחומוס. אפשר לבשל אותם בתוך המרק או כמנה נפרדת.

אגב, ברגע שהגעתם למרק עשיר למדי, בהחלט אפשר להכין סיר למספר ימים ולהקפיא חלק ממנו. אם אינכם מקפיאים, כדאי לשמור את המרק בקירור למשך לא יותר משלושה ימים. ההקפאה אינה פוגמת בערך התזונתי אך עלולה לפגוע במרקם ומעט בטעם. עם זאת, רוב התינוקות לא יתנגדו לאכול מרק מהקפאה.

עוד מזונות שיכולים להצטרף לתפריט, אם לא הצטרפו קודם לכן, הם מזונות עשירים בשומן כמו אבוקדו, שמן זית או שמן קנולה. בנוסף, ניתן להויסף טחינה וממרח שקדים.

 

ומה עם דגנים?

עד כה הוספנו רק אורז למרק. מעכשיו, ניתן להוסיף לתפריט סוגים נוספים של דגנים. על פי משרד הבריאות אפשר לתת דגנים המכילים גלוטן כבר מגיל ארבעה עד שבעה חודשים,עדיף בשילוב הנקה להפחתת הסיכוןלהתפתחות צליאק, אך יש הממליצים להתחיל עם דגנים שאינם מכילים אותו ורק אחר כך לתת דגנים שמכילים חומר זה. גלוטן הוא חלבון הנמצא בדגנים: חיטה, שעורה, שיפון ושיבולת שועל, והוא אסור לאכילה לאנשים בעלי צליאק (רגישות לגלוטן).

ברגע שמתחילים להוסיף דגנים מכילי גלוטן לתפריט אפשר להוסיף: פסטה, סולת, קוסקוס, גריסים, ביסקוויטים ועוד. הערה קטנה לגבי הביסקוויטים: שימו לב שרוב, אם לא כל, הביסקוויטים המיוחדים לתינוקות מכילים חלבוני חלב פרה – ועל האריזה כתוב שהמוצר חלבי. מכיוון שמוצרי חלב פרה מומלץ להוסיף לתפריט התינוק רק מגיל תשעה חודשים, לא כדאי לתת ביסקוויטים אלו לפני כן.

 

איך ממשיכים?

לאחר שמוסיפים בשרים, קטניות וסוגים נוספים של דגנים, מוסיפים עוד סוגים של פירות וירקות. אפשר גם לתת ירקות טריים מרוסקים כמו מלפפון ועגבנייה. את הפירות הבאים כדאי לדחות לאחר גיל שנה, בעיקר בגלל חשש לאלרגיות:פירות הדר, פירות יער, קיווי, אננס ומנגו.

ככל שמתקדמים בגיל ויוצאות עוד ועוד שיניים אפשר לטחון פחות את המזון, כך שהמרקם שלו יהיה גושי יותר. 

 

גיל תשעה חודשים – שלב מוצרי החלב

בגיל תשעה חודשים ממליץ משרד הבריאות להתחיל עם מוצרי חלב פרה, אם כי לא לתת חלב ניגר – אותו יש לדחות לגיל שנה. כדאי לחכות עוד קצת עם מוצרי חלב הפרה, אם יש מקרים של אלרגיה במשפחה. 

מוצרי החלב המומלצים הם גבינות ויוגורטים. לא מומלץ לתת מוצרי חלב ממותקים, כיוון שתוספת הסוכר אינה בריאה לשיניים, היא מוסיפה קלוריות מיותרות וחשוב מכל – מרגילה את התינוק לטעם המתוק, כך שהוא עלול לוותר על שלל מוצרי חלב לא ממותקים.

בגיל זה אפשר לתת כבר שלוש עד ארבע ארוחות: מנת פרי בבוקר, מנת ירקות+דגנים+קטניות+בשר בצהרים, יוגורט כארוחת ביניים ופסטה ברוטב עגבניות עם גבינה או פרוסת לחם עם גבינה או אבוקדו וירקות לארוחת ערב.

 

מה קורה עד גיל שנה?

עד גיל שנה מוסיפים עוד סוגים שונים של מזונות מכל קבוצות המזון. גם הכמויות שהתינוק אוכל גדלות בהדרגה ובשלב זה ארוחה יכולה להיות כמות של כ-180 מ"ל לפחות (כמות שוות ערך לצנצנת גדולה של מזון תינוקות).

בסביבות גיל תשעה חודשים מתפתחת אצל התינוק היכולת לאחוז עצמים קטנים בין האגודל לאצבע המורה, יכולת הקרויה בשם "אחיזת פינצטה", ולכן אפשר כבר לתת חלק מהמזונות בצורה שמאפשרת לתינוק לאחוז בהם כך ולהגישם אל פיו בעצמו. דוגמאות ל"מזון אצבעות" כזה הן: פיסות של פירות רכים כמו מלון, אבטיח, שזיף, אגס, בננה, חתיכות של ירקות מבושלים כמו גזר, דלעת, קישוא, סלק, תפו"א ועוד, רצועות גבינה צהובה, פיסות הודו או עוף שפורקו מעצמות, קוביות קטנות של חביתה, קוביות קטנות של לחם מרוחות בממרח כלשהו (קודם למרוח ואחר כך לחתוך), צ'יריוס ופסטה מסולסלת.

 

איזה בלגאן!

הנה עובדה שחשוב לזכור: האכלת ילדים היא עסק מלוכלך. אפילו מלוכלך מאד. התינוק זורק, שופך, טובל אצבעות, מורח ומתמרח. הבקשה שלי אליכם היא – תנו לו לעשות את זה. נכון שהמטבח נראה כמו פוגרום אחרי כל ארוחה (למרות שאפשר לפרוס עיתונים על הרצפה) נכון שצריך לנקות אחר כך (אלא אם יש לכם חיות מחמד חובבות מזון אצבעות), אבל ההתנסות הזו חשובה מאין כמוה כדי לפתח גישה בריאה לאוכל וחוויה חיובית של אכילה. התינוק משתף את כל החושים שלו בחגיגת האוכל וכך הוא מתיידד עם המזונות השונים, עם מרקמים ועם טעמים. הכינו מטאטא ויעה, אמצו כלב ושננו לעצמכם שבסופו של דבר, מתישהו, השלב הזה עובר