לפני שאתם בוחרים בשינה משותפת כחלק מסגנון ההורות שלכם או בוחרים בשינה בנפרד אך נסחפים אל השינה המשותפת בגלל הקשיים שעולים בלילה, חשוב שתבחנו את השינה המשותפת בעיניים אובייקטיביות ותעלו את היתרונות ואת החסרונות של התנהלות זו בטרם יישומה. 

אם ותינוק שישנים בצמידות, קרובים זו לזה, מתחילים להסתנכרן במחזורי השינה. הקרבה מסייעת לשעונים הפנימיים שלהם להתאים את ההתעוררות של התינוק עם שלב השינה הקלה יותר שבה נמצאת האם, כך שאם הוא מתעורר היא לא תתקשה להתעורר ולתת לו מענה. היא תיתן את המענה הרצוי ותשקע אל השינה, וכך גם תינוקה הקט. האם תחווה לילה ללא חוסר מהותי בשינה, וההתעוררויות יהיו קצרות יחסית. העייפות והתשישות של החודשים הראשונים לא יגיעו לרמות קיצוניות, והאם תוכל לתפקד גם במהלך היום. 

מעבר לכך, יכולת ההרגעה של האם תהיה יעילה יותר, שכן תינוקה יהיה לצדה וברגע שעולה בו מצוקה מסוימת והוא מתעורר ובוכה, הוא ירגיש את אמו לצדו, יקשיב לפעימות לבה הרגועות ולנשימותיה האטיות. זה כשלעצמו ירגיע את התינוק, הוא 

יירגע ויתאים את נשימותיו לקצב נשימות אמו. הוא ירגיש את תחושת הביטחון ויחזור אל שנתו. כלי זה חשוב גם במהלך היום כאשר מחבקים את הילד שבוכה ומראים לו, במסר לא מילולי (בשפת הגוף), שאפשר להירגע, כמו גם בעת ההרדמה של התינוק 

כאשר שומרים על אווירה רגועה ושלווה, גם אם הילד חווה קשיים בהירדמות. 

מעבר לכל המצוין, המגע, החיבוק והקרבה הפיזית להורים מסייעים לשלווה הכללית שבה שורה התינוק, לחיזוק מערכת החיסון שלו ולהתפתחותו.

 

בימינו, כאשר חופשת הלידה הרשמית מסתיימת כעבור שלושה חודשים וחצי, כאשר הפרֵ דה מהאם אל המטפלת נעשית בשלבים מוקדמים יחסית, השינה המשותפת מעניקה זמן נוסף להיות בקרבת ההורים, זמן משותף נוסף והימנעות מפרֵ דה גם בלילה.

הורמון הפרולקטין

הורמון הפרולקטין הוא הורמון האחראי על ייצור החלב של האם. הוא גם נקרא "הורמון האימהות".

ההורמון מופרש ברמות גבוהות מאוד במהלך הלילה (גם בתנאי מתח) וגם בעקבות הפרשה של הורמון האוקסיטוצין שנקרא גם "הורמון האהבה". 

במהלך ההנקה מסייע ההורמון לרגיעה ומקל על האם את הקשיים שמלווים אותה בגידול תינוקה ובטיפול בו. כך, גם במהלך הלילה, כאשר האימא מיניקה את תינוקה יוגבר ייצור החלב בשל הקרבה הרבה, והקשר בין האם לבין תינוקה יתחזק.

היתרונות כה רבים וכה מפתים לבחור בשינה משותפת, אך מהם הסייגים לגבי השינה המשותפת?

בחודשים הראשונים לחייו של התינוק קיים הצורך ההישרדותי שבמגע ובקרבה הפיזית להורים. אך משגדל התינוק, השינה המשותפת עלולה לפגוע באיכות השינה וברצף שלה, בעיקר כאשר התינוק נרדם בעזרת גורמי תלות חיצוניים שונים.

התינוק התרגל שכדי לישון, צריך אחד ההורים להיות נוכח בחדר, הן במהלך ההרדמה והן בהתעוררויות הליליות. בשינה המשותפת הילד מורגל לראות את הוריו לצדו. אם יתעורר ויראה כי אינם נוכחים, יתקשה לחזור לישון. זוהי דרך ההירדמות הידועה לו וזוהי הסביבה שאותה הוא מכיר ובה הוא מורגל. 

הקרבה של ההורים לתינוקם מאפשרת להם לעזור ולסייע לו בכל צורך שעולה. עקב כך, המענה שהם נותנים עלול לפגוע בלימוד ההירדמות העצמאית, משום שהם ייגשו אליו וייתנו לו מענה מיידי, בלי לאפשר לו להתמודד לבדו עם המצב. 

גורם תלות נוסף שנוצר הוא התלות בהירדמות תוך כדי ההנקה; בשינה המשותפת, הזמינות של השד גבוהה, והקרבה של התינוק אל אמו גורמת לכך שתתקיים הנקה במהלך הלילה שלא בשל רעב. בד בבד מתרגל התינוק לכך שבכל התעוררות יקבל הנקה, וכך יתקשה לחזור לישון ללא הנקה/מציצת השד.

כשישנים באותה מיטה ישנן תנועות והתהפכויות, והאחד משפיע על האחר. התינוק יכול להתעורר מספר רב יותר של פעמים באופן יחסי למצב שבו היה ישן במיטה נפרדת או בחדר בנפרד. גם ההורים ישנים שינה קלה יותר ולא איכותית, היות שהם קשובים לתינוקם בכל עת או חוששים להעיר אותו. כך, השינה אינה איכותית לכל הצדדים.

 

תינוק שישן במיטת הוריו עלול להחליש או למנוע את האינטימיות שנדרשת לטיפוח הזוגיות.

תיתכן צפיפות וחוסר נוחות להורים והתינוק הוא שיהיה הדומיננטי, יתהפך ויסתובב כרצונו.

לעתים ההורים יהיו חלוקים בדעתם ויתווכחו בגלל נושא זה ואווירת השינה תהיה אפופה במתח, בשיפוטיות ובביקורת.

לעתים האבא ילך לישון בסלון כדי להשלים שעות שינה, האימא תחבק את תינוקה, והמרחק בין בני הזוג ילך ויגדל.

 

 

על פי גישת "עידן ההורות", השינה המשותפת והקרבה הפיזית שבין ההורה לילד חשובות מאוד בחודשים הראשונים לחייו. אנו ממליצים שלמשך חמישה חודשים לפחות הילד ישהה בחדר הוריו. הקרבה הזו עונה על צרכיו הבסיסיים. ההורים צריכים 

לזכור שמבחינה פיזיולוגית תינוקם עדיין לא מסוגל להרדים את עצמו לבד, קשה לו להבחין בין יום ולילה ואין עדיין נפרדות נפשית בין ה"אני" (התינוק) לבין ה"אחר" (ההורה). מומלץ ביותר שהשינה תיעשה במיטה שצמודה למיטת ההורים כדי לוודא 

את הקרבה הזו אך למנוע סכנה ולשמור על ביטחונו של התינוק במהלך שנתו. 

עם זאת, כאשר התינוק גדל, המעורבות של ההורה בשכיבה לצדו באופן פסיבי עד שיירדם או באופן אקטיבי על ידי הרמה על הידיים, טפיחות ולחישות, עלולה לפגוע ביכולת ההירדמות העצמאית, ולכן יש לקדם את למידת היכולת הזו, שתוביל 

גם להתפתחות יכולת הרגעה עצמית (שכן התינוק אינו זקוק עוד לגורמים חיצוניים כדי להירגע ולהרגיש ביטחון שוב במרחב שבו הוא נמצא). 

שינה משותפת באותו חדר אין משמעה כי התינוק לא ידע להירדם באופן עצמאי ויהיה תלוי בהוריו לשם כך. אם התינוק ישן בחדר משותף עם ההורים, הם ימצאו את האיזון שבשילוב וילמדו אותו להירדם במיטתו באופן בטוח ורגוע ללא סיוע ועזרה מצדם. זה אפשרי גם במהלך הלילה כאשר הוא רואה אותם ישנים במיטתם (הרחבה בפרק "גורמי תלות"); לכל בן משפחה יש זמן שינה משלו וכל בן משפחה ישן במיטתו שלו, עד אשר מתראים שוב בבוקר.

חשוב להדגיש כי אם ההורים ישנים ביחד עם תינוקם בצמידות למיטתם, ההחלטה צריכה להיעשות מתוך בחירה חופשית, מתוך בדיקת היתרונות והחסרונות של השינה המשותפת. כמו כן, חשוב שההורים יהיו מודעים לצרכים של תינוקם ולצרכים שלהם, וידעו לשנות את מרחב השינה בהתאם לשינוי בצרכים, כך שהדבר לא יהפוך לדפוס קבוע.