בהמשך לדיון לגבי חשיבות נוכחות אב משמעותית בחיי הילד,  מאמר זה מתייחס להשלכות הקשורות להעדר אב בבגרות.

מאת: ריבה אלקלעי-מנהלת מכון "כף ידע"

בהמשך לדיון לגבי חשיבות נוכחות אב משמעותית בחיי הילד, ברצוני להתייחס להשלכות הקשורות להעדר אב בבגרות.

 הילד זקוק לחוויות של הכלה ותמיכה משני הוריו. אך משמעות הקשר בין האם לילד שונה ממשמעות הקשר בין האב לילד. כאמור הקשר בין האם לתינוק הוא קשר ביולוגי סימביוטי, הוא מזהה אותה כהמשך ישיר לגופו ואפילו כהמשך ישיר לשלב היותו עובר ברחמה. האב הינו דמות חיצונית ושונה מהאם בתפקודו ובתפקידו. הילד מזהה אותו כאחר משמעותי. חייו מתחילים לקבל צורה מאורגנת בעקבות החוויות שהוא חווה עם אמו ואביו. הסביבה של הבית והמשפחה מתחילה להיות מוכרת יותר ויותר. החוויות אליהן הוא נחשף מתחילות לקבל משמעות. הוא חש באמצעותן שהוא מהווה מאין הארכה לחיי הוריו ואמור לקבל באמצעות החוויות המשותפות תחושה של שייכות, חיבור, הזדהות ואחדות מלאה עם בני משפחתו.

בחודשים ובשנים הראשונות של חיי ילד ההורים אינם בעלי משמעות שווה בעיני הילד. האם מתקבעת בחוויה של הילד את עצמו בעוד שהתקשורת עם האב מתחילה לקבל משמעות כאשר מתחילה ההתפתחות הקוגניטיבית והמוטורית. האב הוא הגשר של הילד אל העולם שחיצוני לו. הגשר אל העולם הרחב בו הוא פוגש את כל האחרים, העולם החברתי.

בשלב זה הילד אמור לחוות חוויות שבאופן כזה או אחר תשכפלנה את החוויות שחווה עם האם.

חוויות בהן האב מזדהה איתו וממקד את תשומת הלב בילד באופן כן ואמיתי.

חוויות בהן האב מקשר את קיומו עם קיומו של הילד דרך חוויות משותפות בעלות ערך רגשי עבור שניהם. (משחק, טיול, קריאת סיפור ועוד)

חוויות של אינטימיות, חיבוק, מגע המעניק תחושת בטחון ואמון.

הגיל הקריטי הוא גיל 4 חודשים עד שנתיים. לאחר מכן יש לתחזק את החוויות באדיקות.

הילד יתקשר עם העולם שחיצוני לו, כלומר עם החברה בהתאם לחוויות שחווה עם האחר המשמעותי החשוב בחייו – אבא!

כאשר האב אינו נוכח, מהסיבות שציינתי במאמרי הקודם, הילד ומאוחר יותר הבוגר ישליך על העולם החיצוני לו –החברה את מכלול חוויות האב. הוא לעולם לא ירגיש שהוא מהווה חלק ממשי בזרם המרכזי של החברה. תמיד תתלווה אליו תחושת מתח, מרחק וניכור ותחלחל אל רוב האינטראקציות החברתיות שלו. (יקח לו זמן ליצור מערכות יחסים קרובות עם חברים). בדרך כלל הוא יחוש שמיקומו הטבעי מצוי במעגל החיצוני יותר של החברה. התקשורת תמיד תלווה במתח מסוים גם אם הוא מוסווה ולא ניכר לעין הוא תמיד שם.

אך היות ואף ילד לא מוכן לוותר על חוויות האב , בהעדר נוכחות אב הוא יצא וינסה לחוות חוויות אלה עם אנשים הנתפסים בעיניו כהמשכיות של האב.

הילד, הנער והבוגר יחושו דחף עז לזכות במודעות והכרה של החברה כפיצוי על החסר בקשר עם האב. לרוב נמצא אותם בשלבים בוגרים של חייהם ממוקמים במקומות או תפקידים המאפשרים להם במה. חלקם מגיעים לתקשורת ולפוליטיקה כי הרעב למחיאות כפיים מתעורר יחד איתם כל בוקר. זהו חוסר שאינו יודע שובע.

במקרים קשים יותר אנו פוגשים את הילדים שהאבות שלהם לא לקחו אחריות על הבריאות הנפשית של הילד שלהם ולא התייחסו אליהם באופן מכיל ומקבל. לילדים אלה קשה מאוד להזדהות עם קבוצת השווים להם ולהצטרף אליה באופן טבעי. הילד נושא את הדחייה שחווה מאביו בכל מפגש וחוויה חברתית. לעיתים נמצא אותם יוצרים קשרים טובים וחמים דווקא עם בני גיל שונה משלהם. צעירים יותר או בוגרים. אצל חלק מהם נוכל לזהות זעם וכעס המופנה אל החברה שלעיתים גובל גם באלימות, התנהגות אנטי חברתית, דחיית נורמות חברתיות.

אלה שלא יפגינו כעס ואלימות פשוט יעדיפו להיות בנפרד מאנשים אחרים.

אבות הממלאים את תפקידם הינם נדיבים רגשית וערים למקומם וחשיבותם בחיי הילד. במקום שיש בו אהבה וחיבה, חיוך וניצוץ בעיניים בשעה שהוא מתבונן בילד שלו גדל ילד בריא ובטוח בעצמו. חברותי וחברתי.

הכותבת הינה מבעלי מכון "כף ידע"  המתמחה במיפוי ביומטרי, שמטרתו לאתר בקלות ובמהירות יחסית את מלוא הכשרים והיכולות של ילדים ובוגרים. באמצעות המיפוי הביומטרי ניתן לגלות קשת רחבה של תכונות אופי, כישורים וקשיי למידה שונים, ברמת דיוק גבוהה מאוד. המיפוי מתייחס להיבטים גנטיים-מולדים ונרכשים- סביבתיים.