"תסמונת מוות בעריסה(sids) נגרמת כתוצאה ממרכיב גנטי" כך מדווחים צוות חוקרים מגרמניה. מניתוח הdna  של קבוצה קטנה של תינוקות שנפטרו מתסמונת ה-sids נמצא כי רבים מהתינוקות הזכרים היו נשאים של מוטציה גנטית המקשה על יכולתם לנשום כראוי.

תרגמה וערכה: אסתר סיטון

מוות בעריסה היא עוד תסמונת שהמדע עדיין לא נתן לה הסבר ומחקרים רבים עוד מנסים. הורים נדרכים למשמע צמד המילים המאיים ומנסים כפי יכולתם והבנתם להישמע להמלצות רופאים ומומחים בתחום, אך טרם נמצא הסבר שייתן להם מנוחה. מחקר חדש בגרמניה משער כי פגם גנטי הוא האחראי על התסמונת.

 

 

מניתוח הdna  של קבוצה קטנה של תינוקות שנפטרו מתסמונת ה-sids נמצא כי רבים מהתינוקות הזכרים היו נשאים של מוטציה גנטית המקשה על יכולתם לנשום כראוי, להפתעתם בתינוקות ממין נקבה שנותחו לאחר המוות, לא נמצא פגם זה.

 

העומד בראש המחקר הוא ד"ר מייקל קלינטשאר, ראש המכון לרפואה משפטית של אוניברסיטת הנובר שבגרמניה. קלינטשאר טוען כי הוא וצוותו ניסו להתבסס על השערות ממחקרים קודמים שטענו כי הפרעות בגזע המוח בחלק המווסת את הנשימה והתנועה הם האחראים על תסמונת הsids. "הסיבות להפרעות אלו אינן ברורות" הוא אומר "אך ישנם מדענים המאמינים כי גן התורשה עשוי להיות אחד מהגורמים להפרעות אלו".

קלינטשאר וצוותו מצאו סימנים לכך שהסיכון לתסמונת הsids עלול להיות גבוה יותר בקרב תינוקות ממין זכר, אשר נושאים מוטציה של אנזים שנקרא בשם -maoa הפוגע בקצב ובאיכות הנשימה. "תינוקות אשר נושאים גן זה, יכולים לסבול מקשיי נשימה" אומר קלינטשאר ומוסיף כי "עדיין, הגן הוא משתנה קטן יחסית לעוד משתנים כמו תנוחת השינה, עישון או חשיפה לעישון".

 

 

המחקר התמקד ב156 תינוקות לבנים (99 בנים ו -57 בנות) שנולדו באזור סקסוניה התחתונה שבגרמניה אשר נפטרו במהלך השינה. מקרי המוות התרחשו בין השבוע השני לחייהם לבין גיל שנה ובניתוח שלאחר המוות כולם נמצאו "נקיים"-לא סבלו מהתעללות מחלה או חנק. לאחר מכן נלקחו דגימות dna מהתינוקות שנפטרו וכן דגימות dna מ260 גברים מבוגרים בגילאי 18-30. התוצאה שהתקבלה הייתה כי המוטציה maoa הופיעה רק בקרב התינוקות שנפטרו מהתסמונת אך לא בקרב הגברים שנבדקו.

 

רוב המוטציות אשר גורמות למוות בעריסה מופיעות בפרק זמן מסוים. פרק הזמן השכיח ביותר של מקרי המוות שנמצאו היה של תינוקות בגילאי 46 ימים עד ל 154ימים, במחקר מצאו שתינוקות אלו פיתחו את מוטציית הmaoa יותר מאשר תינוקות שנפטרו מעל גיל חמישה חודשים. החוקרים הגיעו למסקנה כי בקבוצת המשנה במחקר, הזכרים סבלו מהפרעה גנטית בתאי הגזע וזו הסיבה שהובילה למוות בעריסה.

 

"המחקר שלנו מקדם את ההבנה שלנו ולימוד מנגנון תסמונת הsids" אומר קלינטשאר "אך זה לא מוביל ישירות למניעה של תסמונת הsids ועד עכשיו הידע אינו מאפשר בדיקת מעבדה כדי להעריך את הסיכון היחיד שבגינו מתים ילדים מוות בעריסה" קלינטשאר  ממליץ "בכדי למנוע מוות בעריסה יש להסתמך על המלצות קודמות כמו: לא לעשן במהלך ההריון, לתת מוצץ לתינוק, להשכיב על הגב וכן במשפחות עם היסטוריה של מוות בעריסה יש להיות זהירים יותר" ולבסוף מסכם כי "מי שמציית לכללים אלו שומר על תינוק בטוח".

 

 

עם זאת יש החולקים על ד"ר קלינטשאר. ד"ר וורן גונתרות' פרופסור לרפואת ילדים באוניברסיטת וושינגטון חולק על הדעה כי הבסיס הגנטי הוא הגורם למוות בעריסה." אני חושב שזו שטות" אמר "שנים על גבי שנים של מחקר הראו כי מוות בעריסה אינו תורשתי ואינו קשור לגנטיקה, הקשר היחיד לגנטיקה הוא שזכרים אכן יותר בסיכון מנקבות, אך מעבר לזה, להתעסק במחקרי מעבדה ולהגיד כי הגנים הם האחראיים למוות בעריסה, זה ללכת רחוק מידי".

 

 

מהמלצותיו של גונתרות':  "אחד מהדברים החשובים ביותר הוא לא להשכיב את התינוק על הבטן כאשר הוא ישן, זה מפחית את הסיכון ב50%, בנוסף יש להשתמש במוצצים, עדיין לא ברור מדוע אך גם השימוש במוצץ מפחית את הסיכון ב50%, לא לחמם יותר מידי את סביבת התינוק ולהלבישו בבגדים נוחים ולא בשכבות רבות" ומסכם כי "הורים מעשנים מעלים במובהק את הסיכון של התינוק למוות בעריסה,יש להימנע מעישון בקרבתו".