לא פעם אני משוחח עם הורים לילדים ולפעוטות וכולם משבחים את החשיפה לטלביזיה ומציינים לפני כמה חשוב הגירוי להתפתחות הילד. זהו מיתוס שיש לנפץ, ע"י הבנת הנזק שבצפייה, וכיצד ניתן למזער אותו  בהתבסס על מחקרים עדכניים.

 מאת :ד"ר מוטי לוי הרופא הראשי של רשת מרפאות כללית רפואה משלימה

רובינו  לא מודעים למשמעות הכמותית  של הצפייה  שלנו בטלויזיה. על פי סטטיסטיקה עדכנית ילדים עד גיל 6  צופים בממוצע  כ 60 שעות מדי שבוע,  בהמשך עם המעבר לבית הספר מספר שעות הצפייה יורד במעט  לרמה של 6.5 שעות ליום בממוצע. כלומר מספר השעות המצטבר  בהן הילדים יושבים מול המכשיר גדול יותר ממספר השעות אותן הם מבלים בבית הספר.

מסתבר שאם נספור את השעות, נגיע למסקנה המדהימה כי  מלידה ועד גיל 70 אנחנו נצבור כ10 שנות צפייה  בטלביזיה (87,000 שעות).

נתון נוסף המעלה באופן משמעותי את שעות הצפייה הוא מכשיר טלביזיה בחדר  הנמצא היום אצל  65% מהילדים.

אחד הדברים הזועקים מהנתונים הסטטיסטיים הוא החשיפה לאלימות שהילדים חווים מדי יום: בהנחה שילד צופה 4 שעות ביום  הוא ייחשף עד גיל 13  ל 100000 (מאה אלף) מעשי אלימות ו 8000 מעשי רצח זוהי חשיפה מסיבית חסרת תקדים בהיסטוריה האנושית של ילדים לאלימות.

 

מה גורמת הצפייה במסך למוח שלנו?

כאשר אנחנו צופים בטלביזיה תוך כ 30 שניות המוח עובר ממצב של גלי בטא  למצב של גלי אלפא, כלומר למצב של ערנות למחצה. בנוסף לכך המוח השמאלי הנחשב כמוח העוסק בפעילות רציונלית  והלוגית נכנס למצב של המתנה ואילו המוח הימני העוסק יותר בתחושות, אסוציאציות, ופעילות הקשורה פחות לתודעה הופך להיות המוח הדומיננטי מכאן ניתן להבין את כוחן הרב של הפרסומות החודרות בקלות אלינו ללא החסם של המוח השמאלי ולא פעם קשה לנו לקבל את העובדה שאנחנו מזמזמים פרסומת ממנה אנו סולדים או קונים מוצר שאנחנו לא מעוניניים בו.

הבעיה הופכת להיות חריפה יותר בילדים ובפעוטות. ניתן להבחין במספר השפעות שליליות  בתהליך ההתפתחות של הילד:

1) פגיעה בחוש המציאות- מי מאתנו לא נוכח במחזה בו הפעוט הולך לחפש את האנשים בתוך הקופסא ששרים ומדברים, לא מוצא אותם ולא מצליח להבין מה קורה. הפעוט בזמנים הקריטיים להתפתחותו מתקשה להבדיל בין מציאות לבין מה שקורה על המסך  דבר שעלול לגרום לו בהמשך קשיים בהבנת המציאות גם כילד וגם כבוגר, המצב הזה מחריף במיוחד אחרי חשיפה ממושכת למשחקי מחשב אלימים.

התוצאה בחלק מהילדים ומתבגרים היא חוסר יכולת לקלוט שאלימות גורמת לנזק למי שסופג אותה כאשר הכל נראה כמו משחק מחשב או סרט בטלביזיה בו הגיבור קם אחרי כל סצנה או המשחק מתחיל מחדש ואין כל התעכבות על הסבל של מי שנפגע, זוהי אלימות סטרילית, אשר ביטויים לה אנו מוצאים לא פעם בתיאורי הילדים של מה הם יעשו למי שאינו מוצא חן בעיניהם.

2) האטה של ההתפתחות המוטורית - ילד הוא יצור תנועתי  הבונה את מערכת העצבים שלו בשנותיו הראשונות ובמיוחד בשנה הראשונה וזקוק לתנועה ולמגע על מנת לפתח כשרים אלו, הישיבה מול הטלביזיה מקטינה משמעותית את הזמן המוקדש לתנועה הן בילדות המוקדמת והן בהמשך.

3) עומס יתר של חוויות - כתוצאה מקצב האירועים והתחלפות התמונות  מהיר מדי .מצד שני כאשר הילד מגיע לבית הספר או לגן הוא מתחיל להשתעמם כי הוא רגיל לעוצמות גירוי וקצב אירועים הרבה יותר מהירים והחיים  פתאום נראים מאוד משעממים ואפורים מול הברק, הקצב והצבעים על המרקע , המורה לא יכולה לבדר אותו היא אף מעיזה לבקש ממנו ולהטיל עליו מטלות.

4) פגיעה או האטה ביכולת הדיבור - ילדים בגיל הרך הבונים את כושר הדיבור הן ברמת המוטוריקה והן ברמת ההיגוי, הם אינם משתמשים בשפה באופן פעיל בשל הישיבה הפסיבית מול המכשיר וחוסר היכולת לאינטראקטיביות כפי שקורה כאשר הם נמצאים עם מבוגר המנהל שיחה איתם , מתקן טעויות ויוצר דיאלוג חי.

5) פגיעה בראיה - המבט הנדרש כדי לצפות בטלביזיה הינו מבט לא ממוקד  וישיבה של שעות מול המסך גורמת להתעייפות העיניים ולפגיעה בחוש הראיה.

6) חיקוי - הסרטים ורוב התכנים המשודרים הנם תכנים מסחריים בעיקר ומהווים מודל  לחיקוי הן אצל ילדים והן אצל מתבגרים כתוצאה מכך התנהגות אלימה או התנהגות מינית הופכים להיות נורמות מקובלות מאחר וגיבורי הסרטים משתמשים במוטיבים אלו לעיתים תכופות.

7) הרצון לסיפוק מיידי - הן הטלביזיה והן המחשב מרגילים את הילדים לסיפוק מיידי  ומקטינים מאוד את הסבילות , הסבלנות וההתמדה לקראת מטרה רחוקה.

8) פגיעה בקשרים חברתיים - אחד החוקרים בתחום מדמה את הטלביזיה לחלילן מהמלין אשר בקסם חלילו מצליח לקחת את כל ילדי הישוב למקום לא נודע. אנלוגיה זו מפתיעה בחריפותה כאשר אנחנו משווים את מספר הילדים המשחקים מחוץ לכותלי הבית ביומיום מול מספר הילדים ששחקו יחד לפני 30 או 40 שנה, הרחובות ומגרשי המשחקים  של היום כמעט ריקים, וטענות ההורים כי הילד יושב כל היום מול המסך ונמנע מלפגוש  חברים  נשמעות שוב ושוב.

9) הגברת האלימות והנטייה  לפתח תסמינים  של הפרעות קשב וריכוז - ישנן הוכחות חד משמעיות לאחר מעקב אחרי עשרות אלפי ילדים כי הן אלימות והן בעיות קשב וריכוז קשורות למספר שעות הצפייה ולגיל הצופה, ככל שהגיל צעיר יותר ומספר השעות גדול יותר כך הסיכויים להתנהגות אלימה או להפרעות בריכוז גדלים.

10) השמנה עקב אכילה לא מבוקרת מול המסך וחוסר תנועה- הטלביזיה מהווה כנראה אחד הגורמים להשמנה בעולם המערבי בשל אכילה לא מבוקרת כאשר כל העניין ממוקד במסך ולא בטעם של המזון ובהנאה ממנו, הרגשת השובע לא מגיעה  הגוף נמצא ללא תנועה שעות ארוכות ומכאן הדרך לעודף משקל קצרה מאוד.

11) עליה בצריכת סיגריות ואלכוהול כחיקוי להתנהגות השחקנים על המרקע, נתונים אלו הוכחו במחקרים שונים ומהווים מבחינת ההורים מקור לדאגה עקב ההשלכות השונות כמו תאונות דרכים, התנהגות אלימה ופגיעה בבריאות.

כיצד אם כן ניתן להתמודד עם הבעיות הללו ? התשובה אינה פשוטה.

 

להלן  מספר טיפים  ועצות  כיצד ניתן  למזער את הנזק ובמקביל  לאפשר צפייה בטלויזיה:

 

1.  מומלץ להגביל את גיל הצפייה - מעל גיל 3 -  על פי המלצת האירגון האמריקאי לרפואת ילדים אין לאפשר לילדים מתחת לגיל 3 לצפות בטלביזיה .בשנים אלו נקבעות התנהגויות והרגלים אשר ילוו את הילד בהמשך חייו. אחד המחקרים בנושא מראה כי התנהגות חריגה שאומצה עד גיל 5-6 עקב צפייה רבה בטלביזיה   יהיה קשה מאוד  לשנות בהמשך בגילאי ביה"ס. לכן גם אחרי גיל 3 יש להגביל מאוד את זמן הצפייה ולשים דגש גדול יותר על פעילות משותפת הן בחיק המשפחה והן עם חברים  ולהימנע ככל האפשר מבילוי פסיבי מול המסך.

2. חשוב לשבת עם הילד הצעיר ולצפות איתו בתוכנית ואף לדבר על התכנים הנצפים הן במהלך התוכנית והן בסיומה כדי למנוע מצב של חוסר מודעות ונטרול חוש השיפוט של הילד.

3. להימנע מהכנסת מכשיר לחדרו של הילד ולאבד בכך את הבקרה הן על החומר הנצפה והן על כמות השעות שהוא מבלה מול המסך. מחקרים הראו באופן חד משמעי כי הכנסת המכשיר לחדרו של הילד מעלה באופן משמעותי את  משך הזמן בו הוא מבלה בצפייה או מול המחשב.

4. קיום  פעילויות משותפות או משחקים משותפים. תופעה מעניינת היא כי ככל שהילד פחות חשוף למסך כך הוא פחות מבקש אותו.

לסיכום: צפייה בלתי מבוקרת ובגיל צעיר מדי גורמת נזקים שהוכחו בבדיקת עשרות אלפי ילדים ויש להתייחס למדיום הזה בכובד ראש ולנסות לבצע את השינוי בממלכה הקטנה של כל אחד מאתנו.