חינם סדנא בנושא שפת התינוקות להרשמה לחצו כאן

 

לודה ואמילי גנדמן – למה היא לא מפסיקה לזרוק את הצעצוע שלה?

כחלק מהרוטינה ה-"מאוד קשה" של אמילי. היא קמה לה בכיף, אכלה, שיחקה עם הבובות, טעמה כל דבר אפשרי עם הפה ואני לידה יושבת וגם משחקת.

אמילי: משחקת, זוחלת ובשלב מסוים זורקת צעצוע.

אני: לא מייחסת לזה חשיבות.

אמילי: מס' דקות אחרי זה קורה שוב. עוד פעם זורקת צעצוע.

אני: "אמילי.. מה קרה? את לא רוצה לשחק עם זה..?"

אמילי: מסתכלת עליי. בוהה. עוצרת. דופקת ידיים על המשטח.

אני: "בואי קחי את הצעצוע הזה"

אמילי: צווחה, צווחה, צווחה. זורקת את הצעצוע שהבאתי לה.

אני: כעבור 10 דק' של לנסות כל דבר אפשרי, עברנו לבכי היסטרי.

היום, אני יודעת בדיוק מה זה אומר!

 

רוית ונויה - למה היא לא רגועה?

כשנויה הייתה בת חודש וחצי השלמתי עם העבודה שיש לי ילדה עצבנית. היא בכתה הרבה, הרגשתי שהיא מתוסכלת וגם אני הייתי מתוסכלת. פשוט השלמתי עם המצב. זה האופי שלה וזו היא.

היום, אני מבינה שהיא לא ילדה עצבנית, אלא היא פשוט ביקשה משהו שלא הצלחתי להבין.

 

ג'ון בולבי, אבי תיאורית ההיקשרות, היה הראשון שטען שהמערכת הבסיסית ההכרחית להישרדותו של התינוק – ולהתפתחותו התקינה כאדם – היא מערכת ההיקשרות (ATTACHMENT), שבעזרתה לומד התינוק לתת אמון, לפתח עצמאות וליצור מערכות יחסים בריאות, יציבות ומעצימות עם עצמו ועם העולם. המשמעות המעשית היא, שכל תינוק זקוק לאדם מבוגר שישהה במחיצתו ושאליו הוא יוכל להיקשר. דפוס היקשרות בטוח יאפשר לגדל אדם פתוח – לסביבה ולעצמו. לפי תיאוריה זו, בשנתיים הראשונות לחייו של התינוק מתמקד הטיפול בו במתן מענה לצרכיו המיידיים, בעוד שברגע שהמבוגר מנסה להבין את צרכי התינוק על פי הסימנים שהוא משדר – התינוק חש מובן, מרגיש קירבה נקשר יותר ומבין שהתחושות שלו הן לגיטימיות וראויות למענה.

אותם הסימנים שהתינוקות משדרים היא למעשה שפת התינוקות. שפת התינוקות היא למעשה שפת הגוף של התינוק והלוא היא השפה הראשונה שלו.

 

• תנועות הגוף של התינוק- תנועות ידיים, רגליים, תזוזת אגן, התקשות של הגוף

• הבעות הפנים שלו – בהייה, מבט מצוברח, מבט מתאמץ

• הקולות והאינטונציה שאותם הוא מפיק – נשמע לעיתים כמו קשקושים או מלמולים, קיטורים קטנים , קיטורים גדולים יותר, הבעת חוסר שקט או חוסר נינוחות קולית.

• בהמשך שפה זו גם מורכבת ממילותיו הראשונות.

בשפה זו התינוקות מסמנים ו"מדברים" איתנו את מגוון הצרכים שלהם.

 

הבסיס של שפה זו הוא בקשרים עצביים בין מערכות שונות בגוף לבין מערכת העצבים המרכזית. לתינוקות יש למעשה שני סוגי סימנים: סימנים מקדימים וסימנים מידיים. סימנים מקדימים מופיעים בתחילתו של הצורך. למשל כשהתינוק מתחיל להתעייף, כשהתינוק מתחיל להרגיש את תחושת הרעב, כשהשלפוחית של התינוק רק מתחילה להתמלא וכן הלאה. סימנים מידיים מופיעים כשהצורך המדובר הינו צורך אקוטי שאינו סובל דיחוי מבחינה הישרדותית. לרב הסימנים המידיים הינם סימנים קוליים יותר מסימנים מקדימים, הם מופיעים תחילה כקיטורים ומהר מאוד מתפתחים לבכי. ישנם גם כמה סוגי בכי בהקשר של צרכים שונים. משמעות הבכי מבחינת התינוק הוא גיוס כל כלי התקשורת שיש ברשותו לקבלת מענה על הצורך שאינו סובל יותר אף דיחוי.

 

את הסימנים המידיים בד"כ קל לזהות כמעט אצל כל תינוק ותינוק. מהות העניין הוא בזיהוי הסימנים המוקדמים של התינוק. בזיהוי של אלה, אנחנו יכולים לתת מענה מדויק לצורך של התינוק לפני שלב הבכי, כך שהוא רגוע יותר, אנחנו רגועים יותר והאמת שהיא שגם המענה הוא איכותי יותר (הרדמה, האכלה וכן הלאה). פרט לכך, אנחנו רואים כי בתקשורת עם התינוק על הסימנים המקדימים שלו, אנחנו מאפשרים בו תהליך של למידה של הגוף שלו, של התקשורת איתנו ושל הקניית הרגלים (שינה, סדר יום וכו) וכן, רואים תינוק שממש "מדבר" איתנו כי הוא מבין שאנחנו מבינים את הצורך שלו וזה כיף!

 

חנה ותמר – 9-10 שעות שינה רצופה בלילה! זה חלום?

תמר ואני מפתחות תקשורת יותר ויותר ברורה וזה ממש כיף ומקל. כמה שהיא קטנה (בת 3 חודשים) ממש רואים שזה עושה אותה מאושרת שמבינים אותה.

בשינה, במשך היום היא הולכת לישון ממש בקלות.  וזה כבר הלילה השני שהיא נרדמת ממש בקלות!!! עוד  מה שכיף זה שאחרי שהיא נרדמת היא ישנה 9-10 שעות רצוף(!!!) ברוך ה' ובלי עין הרע טפו טפו טפו :-)

 

 

חינם סדנא בנושא שפת התינוקות להרשמה לחצו כאן