תינוקות לומדים שפה ברחם. בעזרת ספקטוגרף המודד גלי קול גילו כי הקריאה הראשונה של התינוק במשקל 900 גרם הכילה כבר טון דיבור, קצב דיבור ותכונות אחרות שתאמו את קולה של האם. הדבר הוכיח כי בשבוע ה-26 של ההיריון התינוק רכש את מאפייני "שפת האם".

תרגמה וערכה: אסתר סיטון

תינוקות ברחם בעלי שמיעה תקינה ובתוך סביבה מגרה מוכנים ואף רוצים לקבל הודעות שאינן תלויות במילים או בהברות שבגיל מאוחר יותר יופיעו בחייהם. חווית היומיום שלהם והתקשורת שבה הם משתמשים בנויה מתזוזות ותנודות המבטאות צרכים, תחומי עניין ורגשות. ערוץ זה של תקשורת ממשיך לא רק ברחם אלא לאורך כל החיים. זוהי שפה אנושית אוניברסאלית.

 

כאשר התינוק ברחם מתפתחים חושיו, הוא מחפש תקשורת עם הסביבה, לנהל ערוץ מיוחד משלו. גופו של התינוק "מדבר" והוא מגיב לטעמים וריחות ע"י תזוזות ותנודות לפי שביעות רצונו, הוא מגיב לאור חזק, לרעש ולחץ, מוסיקה יכולה להרגיע אותו והוא יכול להפסיק לבעוט ולנוח מעט, הוא מגיב לסביבה בדיוק כמונו, אנו לא יכולים להתווכח עם שפת הגוף של התינוק.

 

מתצפיות אולטרא סאונד של התינוק ברחם נמצא כי הוא מסוגל להראות רגש חזק. התצפיות נעשו בין השבועות ה-16 ל-20 במהלך בדיקת מי שפיר וגילו תגובות קיצוניות שהתבטאו בקצב פעימות לב מהיר, נסיגה מפעילות רגילה לתקופה של שעות ואפילו ימים. עם שימושן הגובר של בדיקות מי השפיר לנשים הזקוקות לכך, נשים ורופאים עדים לפעולות תוקפניות של העובר כלפי מחט הדקירה. מנגד בהתבוננות אולטרא סאונד בהריון של תאומים גילו שפת גוף הכוללת החזקת ידיים, משחקים, נשיקות, הכאות זה את זו, התנהגויות  שבפסיכולוגיה וברפואה לא צפו שהן קיימות.

 

היכולת לאותת על מצוקה ע"י בכי הוא היבט מוכר בהתנהגותו של התינוק. תינוקות אינם צריכים ללמוד כיצד לבכות, אם כי מבוגרים צריכים ללמוד כיצד לפרש את אותו הבכי. תינוקות רגישים לקולות בע"ח, בני אדם וצלילים אלקטרוניים וכאשר הם שומעים צליל בכי של תינוקות בני גילם הם מגיבים בעוצמה רבה. הסערה הרגשית של צליל הבכי קיימת עוד ברחם וניתן לשמוע את האוויר מגיע לאזור הגרון של העובר, בכי תוך רחמי זה נקרא:

" uterinus vagitus"- פירושו: צורחים ברחם, כ100 מקרים דווחו ותופעה זו מתועדת בספרות הרפואית, הן המודרנית והן העתיקה.

 

בזמן הלידה, גופו של התינוק מדבר, ישנם תינוקות הנולדים עם אגרופים קמוצים, ישנם תינוקות שיוצאים כשחיוך ונחת על פניהם, תינוקות מתקשרים ע"י גופם והבעותיהם. יש פעמים שהם כועסים ומשנים את צבעם לאדום כהה, מחווירים בכדי לאותת על מצב רגשי או מחלה, מה שמראה על תפיסה ומיומנויות רגשיות גבוהות.

 

תינוקות לומדים שפה ברחם. בעזרת ספקטוגרף המודד גלי קול גילו כי הקריאה הראשונה של התינוק במשקל 900 גרם הכילה כבר טון דיבור, קצב דיבור ותכונות אחרות שתאמו את קולה של האם. הדבר הוכיח כי בשבוע ה-26 של ההיריון התינוק רכש את מאפייני "שפת האם".

 

מחקרים מאוחרים גילו כי כאשר מדקלמים לתינוק ברחם סיפורים וטקסטים, כאשר הוא יוצא הוא מגלה עניין רב להאזנה לדיבורה וקולה של האם. לימודי שפה הוכיחו כי תינוקות רואים את היחידות הקטנות ביותר של הצלילים. הם יכולים לזהות במהירות פסקול שתואם את פניהם של הדוברים בהם הם צופים. כמו כן תינוקות יכולים לחקות הבעות שמחה, עצב או הפתעה המצביעים על מיומנויות תקשורת טובים.

 

בגיל עשרה שבועות התינוק ברחם כבר מתחיל לרכוש שפה אנושית אוניברסאלית. בעזרת חושיו הוא יכול להרגיש במגע, חוויות תרמיות, טעם, ריח, שמיעה. הרפרטואר שלהם עמוס וגדוש בהתנהגויות רגשיות כמו בכי, הסתגרות, תנועות ידיים ומגוון של הצהרות פנים.

 

כולנו מוכנים לשלוח ולקבל הודעות וליצור שיח עם ההורים עוד הרבה לפני שמתפתחת בהם השפה הרשמית.